כש"פנגטזיה" הופכת למציאות

פרק 18: גזר הדין  

את היום למחרת רוז החלה בכך שלקחה בהשאלה את המכונית של איזבל ונסעה אל מרלוט'ס.

"בוקר טוב סאם," היא אמרה בחיוך. "היי ילדונת, את חוזרת אלינו?" שאל סאם. "אם תרצה לקבל אותי בחזרה." אמרה רוז. "לאפייט מתגעגע אל הסו-שף שלו, אז אין לי ברירה." הוא אמר בחיוך. "אבל... האם תהיה מוכן לקבל אותי גם בתור ערפד?" שאלה רוז. סאם קפא לרגע. "השתגעת?! מה עובר עלייך? למה שתרצי להיות ערפד?" שאל סאם בבעתה. "כי אין לי ברירה." אמרה רוז והחלה לספר את סיפורה.

כשסיימה רוז את הסיפור שלה, עמד סאם בפה פעור. "אתה מבין עכשיו? אני חייבת להפוך לערפד, בשביל אריק ופאם ובשביל אנדריאה הקטנה שלי." אמרה רוז. "תראי, אם לאפייט יסכים לעבוד אתך כערפד ואת בטוחה שתוכלי לשלוט בעצמך ולא לרוקן אף אחד אז התפקיד שלך בחזרה." אמר סאם. "תודה סאם, אני מעריכה את זה. אף מילה על אנדריאה כי אם היא תתגלה השליט הנשגב ירצה לקחת אותה ואני לא רוצה לפתוח מלחמה נגדו." אמרה רוז. "אם תהיה מלחמה תוכלי לסמוך עליי." אמר סאם בחיוך. היא חייכה חזרה וניגשה אל המטבח.

"את רוצה מה?!" נשמע קולו של לאפייט מהמטבח. מספר לקוחות הרימו את ראשיהם בציפייה ועניין. "זה שום דבר חברים, תיהנו מארוחת הבוקר שלכם." אמר סאם וכולם חזרו לענייניהם. "היי, אתם חייבים להירגע, אנשים יתחילו לחטט." התפרץ סאם אל המטבח. "אני לא שם על אנשים סאם, ואתה יודע את זה. עכשיו שמעת מה הילדה עומדת לעשות?" שאל לאפייט. "כן, אין לה ברירה לאפייט. אבל גם אמרתי לה שזאת ההחלטה שלך. היא תוכל לבוא לעבודה מחר בערב?" שאל סאם. לאפייט העביר את עיניו מסאם לרוז ובחזרה. "בסדר! היא תוכל לחזור לעבודה. אבל אם היא תנסה לנשוך אותי, אני אבעט אותה החוצה מהמטבח שלי." אמר לאפייט. "אתה הבוס." אמרה רוז. "האמת שאני הבוס, אבל בסדר. עבודה נעימה לכם." אמר סאם ויצא מהמטבח.

היום חלף לו מהר משקיוותה רוז. היא חזרה אל המועדון אחרי יום עבודה ונפרדה מאנדריאה הקטנה שלה. "אמא ואבא יחזרו אלייך הכי מהר שאפשר." הבטיחה רוז והצמידה  את ראשה הקטנטן אל לחיה. אריק לקח גם הוא את אנדריאה בזרועותיו ולחש לה דברי אהבה. "אל תדאגו, היא תהיה בסדר איתי." הבטיח גודריק ולקח את אנדריאה מאריק.

ברגע שיצאו מפתח החדר וסגרו את הדלת החלה אנדריאה לבכות. רוז פנתה מיד לאחור אך איזבל אחזה בידה. "אנחנו חייבים ללכת." רוז הנהנה כשהבעת כאב מרחפת על פניה. את כל הנסיעה הארוכה עד למקום מושבו של השליט הנשגב, רוז העבירה בבכי. אריק כרך סביבה זרוע מנחמת אך ללא הועיל. "יהיה בסדר, אין לך שום סיבה לבכות." הבטיחה איזבל. "אנדריאה." מלמלה רוז. "היא עם גודריק, היא בטוח בסדר." ניסה אריק לעודדה אך לשווא.

"הגענו." אמרה איזבל לאחר נסיעה ארוכה. רוז מחתה את דמעותיה מידה ושאפה אוויר מלוא ריאותיה. הם יצאו מהמכונית וצעדו בשתיקה אל אזור ההתקהלות מלא הרעש. אריק צעד לפנים כדי שהשליט הנשגב יבחין בנוכחותם.

"אריק נורת'מן! השריף של אזור חמש!" קרא השליט הנשגב בקול. כול הקהל השתתק. "הבאת את בת האנוש החוצפנית שלך?" שאל השליט הנשגב. "אני פה ואני לא שייכת לאף אחד פרט לעצמי." אמרה רוז בראש מורם וצעדה לפנים. "שמך?" שאל השליט הנשגב. "רוז פרקר." ענתה רוז בנחישות. "רוז פרקר! את יודעת, מסתובבות שמועות שילדת לאחרונה תינוק, זה נכון?" שאל השליט הנשגב. אריק רצה לעמוד לצד רוז אך שתי ידיים עצרו את התקדמותו. פאם אחזה בידו האחת ואיזבל בשנייה. הוא הביט באיזבל שהנידה בראשה לשלילה.

"לא. אני נראית כאישה שילדה תינוק? או שאדוני לא בקיא מספיק בטבע בני האנוש?" אמרה רוז. נהמות נשמעו בקהל. "שקט!" קרא השליט הנשגב ודממה שררה. "הנני בקיא מאוד בטבע בני האנוש, אך אם התינוק הוא בנו של ערפד אני מניח שהכול קצת אחרת לא?" אמר השליט הנשגב ובחן את פניה בקפדנות. "כפי שכבר אמרתי לאדוני, לא ילדתי תינוק, לא לערפד ולא לבן אנוש." אמרה רוז. "אם כך, אני מניח שהשמועה שגויה." אמר השליט הנשגב. "בהחלט." אמרה רוז.

"איזבל!" קרא השליט הנשגב. איזבל צעדה לפנים בראש מורם. "את אמרת שתבצעי את גזר הדין לא כן?" שאל השליט הנשגב. "כן, אני אבצע את גזר הדין." אמרה איזבל. "אם כך החלי בתהליך פה וסיימי אותו במקום אחר. זכרי! אני אבוא יום אחד לבון- טומפ וארצה לראות אותה, אם היא לא תהיה אחת משלנו סימן שרימית אותי וכולכם תבואו על עונשיכם. האם אני מובן?" אמר השליט הנשגב. "מובן אדוני." ענתה איזבל. "אם כך החלי בביצוע גזר הדין." הורה השליט הנשגב וכל הקהל החל להשתלהב.

איזבל שלפה את ניביה והביטה ברוז במבט מלא חמלה. "אני אשתדל שזה לא יכאב מדי." הבטיחה. "זה בסדר." לחשה רוז ועצמה את עיניה.

רוז חשה את נעיצת הניבים בצווארה. היא ניסתה להירגע אך לא הצליחה הכאב היה מסמא. היא שמעה את התלהבות הקהל עד שלא שמעה עוד. "זה מספיק! תני לה מהדם שלך והשלימי את התהליך במקום אחר." היא שמעה במעורפל את קולו של השליט הנשגב. היא חשה בזרוע הנצמדת אל פיה הפתוח בעדינות. "שתי ילדונת ונלך מפה." לחשה לה איזבל ברוך. רוז שתתה את הדם עד שהזרוע נלקחה ממנה ולאחר מכן איבדה את הכרתה.

איזבל נשאה את רוז על זרועותיה אל קרחת יער בקרבת מקום. "יש את חפירה במכונית, תביא ותחפור." אמרה איזבל. אריק הנהן ונעלם. "הוא שבור כשהוא רואה אותה ככה." אמרה איזבל. "ככה זה כשמפתחים רגשות לבני אנוש, הם צריכים להישאר בהגדרת אוכל." אמרה פאם. "שמעתי אותך." אמר אריק שהופיע משום מקום עם שני אתי חפירה. הוא הושיט אחד לפאם. "היו שם שניים אז חשבתי שאולי תעזרי." אמר אריק. "אני לא יכולה זה יהרוס לי את הציפורניים." אמרה פאם. אריק נהם. "טוב בסדר, אתה לא צריך להיות כזה." אמרה פאם והחלה לחפור. אריק הצטרף אליה והם חפרו עד שהבור היה רחב מספיק.

איזבל הורידה את רוז בעדינות אל הבור ונשכבה לצידה. "כסו אותנו." אמרה איזבל. אריק הביט בהן ומבע של כאב בעיניו. "היא תהיה בסדר." הבטיחה איזבל ואריק הנהן. הם כיסו את שתיהן באדמה והביטו סביבם. "השמש תעלה בקרוב." אמר אריק. "אז בוא נלך אל המכונית, היא חסינה מפני השמש." אמרה פאם. אריק הביט על תלולית האדמה והניד ראשו בשלילה. "טוב בסדר, אני אביא את המכונית לפה. אני לא קוברת את עצמי באדמה בשום מצב." אמרה פאם ונעלמה.

אריק המשיך להביט בתלולית האדמה עד ששמע את המכונית מגיעה מאחוריו. "פנימה אריק! השמש כבר כמעט עלתה!" קראה פאם בחוסר סבלנות. "אריק! אתה רוצה שאני אגרור אותך פנימה? או שאתה רוצה להיות ערפד צלוי?" קראה פאם בכעס. אריק לא הגיב לדבריה. "להזכיר לך את אנדריאה?" שאלה פאם. למשמע שמה של בתו הקטנה זקף אריק את ראשו ונכנס אל המכונית כשהוא סוגר את הדלת אחריו.

"לא ידעתי שאכפת לך מאנדריאה." אמר אריק. פאם נשענה על המושב הרך ועצמה את עיניה. "לא אכפת לי מהיצור הקטנטן והיללני שלך, אבל אני לא רוצה לאבד את היוצר שלי וידעתי שזאת הדרך היחידה לגרום לך להיכנס למכונית הארורה." אמרה פאם. אריק נשק על מצחה. "הן הפכו אותך לחמאה." אמרה פאם ושקעה בשינה. אריק עצם את עיניו ונרדם במחשבה על רוזי שלו ואנדריאה הקטנה.

באותו הזמן גודריק האכיל את אנדריאה ארוחה אחרונה לפני זמן השינה שלה. אנדריאה אכלה אבל פרצה מפעם לפעם בבכי כשדמעות קטנות של דם יורדות על לחייה. "אפילו בבכי שלך את ערפד, אה קטנטונת?" לחש לה גודריק והחל לנענע אותה בעדינות בתקווה שתירגע ותירדם. "ההורים שלך יחזרו בעוד כמה שעות." הוא לחש לה בזמן שהחליף לה את הטיטול. לרגע היה נראה כאילו היא מבינה כל מילה שהוא אומר כי חיוך עלה על שפתיה הקטנות כששמעה שהוריה ישובו בקרוב. "את מבינה אותי?" הוא לחש בבלבול אך אנדריאה כבר נרדמה כשחיוך על שפתיה. גודריק נשכב במיטה כשהוא מניח את אנדריאה הקטנה על חזהו וכך שקע גם הוא בשינה עמוקה.

שעות היום חלפו בעצלתיים ורק נעלמה השמש ואריק עמד מחוץ למכונית. איזבל כבר עמדה לצדו מנערת את האדמה מבגדיה ומשערה. "תן לה זמן, היא תצא עוד מעט." אמרה איזבל. אריק הנהן. הדקות חלפו בשתיקה מורטת עצבים עד שלפתע התלולית זזה. רוז הוציאה את ראשה מהאדמה והשתעלה. אריק אחז בידה ומשך אותה במהירות החוצה. הוא אחז את פניה בין שתי כפות ידיו. "את בסדר רוזי שלי?" הוא שאל ברוך. "אנדריאה." הייתה המילה היחידה שהוציאה מבין שפתיה. אריק נאנח בהקלה. "כן, אנדריאה. נחזור אליה עוד מעט, אבל קודם את צריכה דם, רק ככה התהליך יושלם." אמר אריק. היא הנהנה. "חשבתי שתעדיפי את זה." אמרה איזבל והביאה לה בקבוק של "דם אמיתי". "זה לא כמו דם של בני אנוש וזה לא כמו אחד כזה כשהוא מחומם אבל זה יספיק בשביל סיום תהליך השינוי." הסבירה איזבל. רוז הנהנה והחלה לרוקן את הבקבוק.

"הטעם של זה יותר גרוע לערפד מאשר לבן אדם." אמרה רוז לאחר שרוקנה את הבקבוק. איזבל חייכה. "בואו ניסע הביתה, מישהי מחכה לכם." אמרה איזבל. רוז הנהנה והם מיהרו אל תוך המכונית. פאם נהגה והם החלו את דרכם חזרה לבון- טומפ.

כשהגיעו אל המועדון הוא היה עמוס בבני אדם וערפדים. רוז מיהרה פנימה כשהיא מושכת אחריה את אריק. הם הגיעו אל דלת החדר ורוז הניחה את ידה על הידית. היא הביטה באריק והם נכנסו. בפנים המתינו "הקומפטונים" כפי שסאם קרא להם פעם, גודריק וכמובן, אנדריאה. רוז הניפה את בתה באוויר ורקדה בחדר צוחקת מאושר. "התגעגעתי אלייך! כל כך התגעגעתי קטנטונת שלי." היא אמרה לה באושר וכיסתה את פניה בנשיקות. אריק נעמד לצידה כשהוא כורך את זרועו סביב כתפיה בעוד ידו השנייה מלטפת את בתו.

ג'סיקה, ביל ומייקל הביטו בנעשה בחיוך. "מתאים לך תינוקת." אמר ביל והביט באריק. אריק פרץ בצחוק מתגלגל וסחף את כולם אחריו. "גיליתי עוד כמה דברים על אנדריאה אם אתם מעוניינים לשמוע." אמר לפתע גודריק. "כן? מה למשל?" שאלה רוז בסקרנות. "היא בוכה כמונו, דמעות של דם אני מתכוון, ו... והיא מבינה מה שאנחנו אומרים." אמר גודריק. כולם הביטו בו כאילו הוא השתגע. "מה זאת אומרת מבינה? היא תינוקת בת יומיים!" מחתה רוז כמתקשה להאמין. "טוב, היום בבוקר היא בכתה וכשאמרתי לה שאתם חוזרים בעוד כמה שעות היא חייכה אליי ונרדמה עם חיוך. היא הפסיקה לבכות ברגע שאמרתי לה שאתם חוזרים." הסביר גודריק. "אז את גאון קטן?" פנתה רוז אל אנדריאה ושפשפה את אפה באפה הקטנטן.

"הכול עבר חלק?" שאל גודריק כשהתיישבו כולם בחדר חלק על הרצפה וחלק על המיטה. "לא ממש. הוא אמר שהגיעה אליו שמועה שילדתי תינוק לערפד." אמרה רוז. "אז מה עשית?" שאל גודריק. "היא שיקרה לו, היא אמרה שהיא לא ילדה תינוק לא לערפד ולא לבן אנוש." אמר אריק. "לא שיקרתי." אמרה רוז. איזבל חייכה. גודריק הביט באיזבל. "איזבל?" הוא שאל בבלבול למראה חיוכה. "זה נכון, היא לא שיקרה. רוז לא ילדה תינוק. רוז ילדה תינוקת." אמרה איזבל. כולם צחקו. "תמיד אמרתי שאת ילדה חכמה, הוא שאל על תינוק ואת פשוט אמרת לא וזאת הייתה האמת." אמר גודריק בחיוך.

כולם המשיכו לצחוק. לפחות בינתיים אין להם מה לדאוג. בוצע גזר הדין.

פרק נוסף!

מקווה שתיהנו:)

לא לשכוח להגיב... 

הפרק הקודם		הפרק הבא