באור שונה

הצד של הרמיוני

״כן אבל אמא, אני מתגעגעת אל בת דודה אודט..״ דיברתי עם אמא בטלפון. ״נטוס לצרפת בקרוב ונבקר אותם״ אמא הרגיעה אותי.

״אני רוצה לטוס. אני באמת רוצה. אבל יש לי פה בן זוג שאני לא יכולה להשאיר לבד! אם רק הוא והארי ישארו כאן, זה יהיה נורא!״ 

״בן זוג??״ קול לעג מאחוריי. ״מה אתם עושים בזוגיות בגיל שלוש עשרה? לומדים למבחן ביחד?״ זה היה אחי. אחי הגדול, אוֹלי. הוא לא היה בבית כשרון ביקר, ואמא לא 

דיברה עליו כי הוא היה בחופשה באמריקה. במפתיע, הוא חזר! אני והוא בחיים לא הסתדרנו כשהיינו קטנים. יש בנינו הפרש של ארבע שנים, והוא כזה אח בלתי נסבל!

״אולי! מתי חזרת?״ נבהלתי והפלתי את הטלפון מידי. לאוֹלי יש שיער חום בהיר מבולגן, ועיניים ירוקות-חומות. השיניים שלו מסודרות מידי, תמיד קינאתי בו על זה.

״תירגעי, מיוני,״ הוא בילגן את שיערי בציניות, (כמו שאחים גדולים עושים) הזזתי את ידו. ״מי זה הבן זוג הזה שלך, אה?״ אוֹלי הוא תלמיד שנה שישית, אז הוא לא מכיר את הילדים בשכבה או בכיתה שלי.

״קוראים לו רון, רון וויזלי״ עניתי. ״וויזלי? איזה מין שם משפחה זה ׳וויזלי׳?״ הוא הסיוט של כל המורות. מקגונגל שונאת אותו בכל ליבה ואפילו לא התביישה להראות את זה

בשנים הראשונות שהיה תלמיד בכיתת החינוך שלה. ״אפשר לפגוש אותו?״

״לא תעשה פדיחות ותטריד אותו?״

״מה פתאום!״ הוא ענה באדישות. ״בסדר.. אז בוא.״ הלכתי איתו לחדר המועדון, שם רון ישב על הספה. הוא הרים את מבטו אליי והסתכל על אוֹלי כאילו בגדתי איתו בו או משהו.

״רון, זה אח שלי, אוֹלי.״ הכרתי ביניהם. רון ניקה את גרונו, ״היי, אוֹלי! נ-נעים מאוד!״ הוא השיט את ידו ברעד ואוֹלי הביט בו שלוש שניות לפני שלחץ את ידו בחזרה.

הצד של רון

אח של הרמיוני! לא ידעתי שיש לה אח! הוא חושב שאני נראה כמו אידיוט, נכון? למה הוא מביט בי ככה?

או, מרלין.. הוא שופט אותי! אוי ואבוי.. פשוט, לשחק את זה כאילו זה בסדר. ״היי רון, מה אתה ואחותי עושים בתור ׳זוג׳?״ הוא שאל בלעג.

״מה שזוג עושה,״ עניתי ושיחררתי את ידו. ״אנחנו מתנשקים, מתחבקים.. הלכנו לפגוש את ההורים של שניכם לפני כמה שבועות..

״נכון!״ אוֹלי אמר לפתע. ״נכון.. אמא סיפרה לי כשהייתי באמריקה שהרמיוני הכירה ילד ג׳ינג׳י נחמד שאבא לא כל-כך אהב.. זה אתה״ הוא המשיך.

״ו-וואלה?״ שאלתי. גברת גריינג׳ר דיברה עליי! אני מרגיש מיוחד... ״מגניב. בכל מקרה, אוֹלי, מה עשית באמריקה?״ ניסיתי להעביר נושא. ״טסתי לבת הזוג שלי, מוניקה.״

הוא ענה. ״וואו, טסת עד לאמריקה בשביל החברה שלך?״ התפלאתי. 

״היי, תגיד, למה אבא שלי כל-כך שונא אותך?״ החיוך שלי ירד. ״אוֹליבר!״ הרמיוני קראה בשמו המלא ובעטה בו כדי להסביר לו שזה לא בסדר להשתמש במילים האלה, וצדקה..

״הוא.. הוא שונא אותי?״ שאלתי באכזבה. ״לא, רון!״ היא חיבקה אותי. ״הוא פשוט.. צריך עוד קצת זמן להכיר אותך.״ היא המשיכה. 

״באמת לא הבנתי למה הוא היה כל-כך גס רוח כשביקרנו״ אמרתי. ״הוא פשוט נלחץ מהעובדה שיש לי חבר, רוני, זה לא קשור אלייך.״ איך היא קראה לי?!

״׳רוני׳?״ שאלתי בהסמקה וחיוך. ״אתה קורא לי ׳מיוני׳, חשבתי לקרוא לך ׳רוני׳״ היא אמרה וליטפה את השיער שלי. ״אולי תקחי גם אותו לפריז איתנו?״ הוא שאל. היא טסה לפריז?? למה היא לא סיפרה לי?!

״את טסה לפריז?״ שאלתי. ״בקרוב, ליום וחצי.. לבקר את המשפחה.״ היא הגניבה אל אוליבר מבט של ׳תפסיק להיות כזה חסר טאקט׳

״לא ידעתי שאת צרפתייה״ אמרתי. ״אה, לא שמעת את המבטא של אמא שלי?״ היא ציחקקה. עכשיו כשאני חושב על זה.. לגברת גריינג׳ר באמת היה מבטא צרפתי קטן כשהיא דיברה. 

״רוצה לבוא במזוודה?״ אוֹלי ציחקק, הרמיוני שוב דפקה לו מבט. 

״אני אשמח״ ציחקקתי בחזרה.

״וויזלי!״ סנייפ נכנס למועדון פתאום איכשהו.

הפרק הקודם