אף פעם לא באמת שנאתי אותך

הרמיוני, ג'יני ולונה קמו בשעה שש וחצי בבוקר בחדר מלון הקוסמים שלהן, אשר בו הן יתארגנו בייחד ועם אנשי מקצוע לחתונה שתתחיל בשעה שש וחצי בערב.

בחדר אחר בקצה השני של המלון התכוננו במקביל הארי, נוויל, רון ודאדלי.

"ג'יני אל תלבשי את השמלה עכשיו," צחקה לונה. "היא תתקמט לך!"

הרמיוני חייכה אליהן והשתדלה לא לחשוב על דראקו שהופיע במוחה בתכיפות.

הוא הולך להגיע בכלל?

במשך אחת עשרה השעות הבאות שלוש הנשים הצעירות היו עסוקות בהכנות נמרצות.

הגיעה מכשפה שעיצבה להן את הציפורניים, מכשפה נוספת שעיצבה לכל אחת את השיער (וגרמה לתלתלים של הרמיוני להיות מסודרים יותר ויפים יותר), קוסם אחד שאיפר כל אחת מהן בעדינות.

גברת וויזלי הצטרפה לכמה שעות והתכוננה בעצמה.

בשעה שש כולם כבר היו לבושים ומוכנים.

"הרמיוני את תצטרכי ללכת עם רון עד החופה..." זרקה לונה בזמן ששתיהן הלכו לחפש את הזר של ג'יני מתחת לכיפת קירור קסומה.

הרמיוני נחרדה לעמקי נשמתה. אין מצב שהיא תצטרך אפילו לדבר עם היצור החלקלק והמגעיל הזה.

"מה?! לא!" היא קראה ועצרה במקום. "לונה, את הולכת עם נוויל, כיף לך! מה אני אעשה? ולמה שינו את התוכניות?! אבל אני לא רוצה להיות סתם דרמטית..."

"כנראה רעיון חסר מחשבה של הארי..." אמרה לונה בהתנצלות. "הוא באמת לחוץ, הוא כנראה לא חשב לעומק."

הרמיוני הסירה את הכישוף המקרר מהזר, לקחה אותו בידה וצעדה משם בעצבנות.

"ג'יני, הזר שלך."

"אווו תודה ששמרתן עליו!" קראה ג'יני בהתרגשות. כבר הרבה זמן הרמיוני לא ראתה אותה מתרגשת ככה, כאילו היא שוב בת אחת עשרה.

"ג'יני אני יודעת שזה ממש רגע אחרון וזה נשמע ממש תינוקי אבל יש סיכוי שאני אוכל ללכת לחופה עם דאדלי במקום עם רון?" שאלה הרמיוני, מרגישה ילדותית יותר מג'יני.

"אני מניחה שכן, אבל את חייבת ליידע את כולם בכך." אמרה ג'יני.

הרמיוני יצאה החוצה במהירות, רצה לקצה השני של המלון ודפקה על הדלת.

"יבוא," היא שמעה את הארי.

היא פתחה את הדלת.

הארי, רון, נוויל ודאדלי עמדו בשורה, כולם כבר לבושים בבגדים החגיגיים שלהם ומסודרים למשעי.

"הארי, יש שינוי בתוכניות," הרמיוני ניגשה ישר לעניינים. היא לא רצתה להגיד 'אתם נראים נפלא' כי רון עלול לקבל את הרושם הלא נכון ממנה, כמו תמיד, ומצד שני, להגיד 'הארי, דאדלי ונוויל אתם נראים נפלא' יכול להיות מעליב.

הארי החוויר קצת. הוא אכן דאג עד עכשיו שהכל יהיה מושלם.

"ומהו?"

"במקום שדאדלי ילך לבד, רון ילך לבד ואני אתלווה אל דאדלי." הרמיוני אמרה במהירות. "שמנו לב לאחרונה שאם אני אלך עם רון אז סדר השושבינות ישתנה ואז זה יקשה על היציאה בסוף," היא שיקרה במהירות.

הארי צמצם את עיניו הירוקות.

"בסדר, רק תשתדלו לזכור את זה אחר כך." הוא אמר.

"תודה הארי." ההקלה הייתה ענקית. "וכולכם נראים נפלא!"

נו טוב, היא החליטה להיות נחמדה בסוף.

הרמיוני יצאה מחדר ההכנה של הבנים והציצה בשעונה. השעה שש וחמישה. אמורים להגיע אורחים...

היא יצאה החוצה מתוך המלון והתעתקה אל גן האירועים.

דלתות הכניסה לגן המכושף עדיין היו סגורות, אבל היא ראתה מספר לא קטן של קוסמים שמחכים לפתיחה.

ורדים לבנים וכסופים עיטרו את שער הברזל והרמיוני יכלה לראות נצנוצים כלשהם מעבר לשער.

היא חייכה לעצמה וקיוותה שהערב הולך להיות טוב, למרות שדראקו לא הביע שום כוונה לבוא.

היא התעתקה בחזרה אל החדר שלהן במלון וג'יני ישבה על המיטה הגדולה ואכלה כמה סוכריות רחף.

"ברצינות? עכשיו?" הרמיוני שאלה וגלגלה את עיניה והצביעה אל עבר קופסת סוכריות הרחף. ג'יני לא נראתה מרוגשת אפילו מעט.

"כן, זה אולי יכניס אותי לאווירה."

"מה פשר השינוי הזה במצב הרוח, ג'יני?"

"לקחתי שיקוי הרגעה. אני חושבת שהוא עבד טוב מידי, או שפשוט לקחתי יותר מידי."

לונה צחקקה לה בצד.

"ומה את לקחת?" שאלה הרמיוני בחשש את לונה המתגלגלת מצחוק.

"מי גילי בריכוז גבוה." ענתה במקומה ג'יני בשעמום. "ידעת שבמינון כזה הם גורמים לצחקוקים לא רצויים?"

"עכשיו אני יודעת!" היא נחרדה. זה לא יכול לקרות- אולי ג'יני פחות לחוצה מהחתונה, אבל הארי יתפלץ אם הוא ידע מה קרה!

"אנחנו חייבות להכין שיקוי נגד, החתונה מתחילה עוד עשרים דקות!"

ג'יני ולונה הסתכלו עליה בגבות מורמות. לונה פלטה צחקוק קטן לא רצוני וג'יני חייכה אליה.

"ג'יני- פרופסור סלגהורן אמור להגיע לחתונה?"

ג'יני כיווצה את המצח שלה בחשיבה מרוכזת.

"אני חושבת שהוא אמור לבוא. הזמנו אותו." היא חייכה. "לא ראיתי אותו מלא זמן, למען האמת התגעגעתי אליו מאוד."

"מצוין." אמרה הרמיוני והתעתקה בחזרה אל הכניסה לגן.

הוראס סלגהורן עישן סיגר  ופטפט להנאתו עם אלפיאס דודג'. הוא לא הבחין בהרמיוני, אז היא נאלצה להפריע לשיחה.

"פרופסור סלגהורן," היא התחילה לומר. הוא הפנה את מבטו אליה וצהל כשראה אותה.

"האם זאת הרמיוני גריינג'ר?!" הוא נתן לה חיבוק ענק. "לא ראיתי אותך כבר כמה שנים טובות! תקראי לי הוראס, בבקשה, אנחנו כבר לא בבית הספר."

"אממ... אוקיי, הוראס." היא אמרה. "האם ניתן לבקש את עזרתך המקצועית ברקיחת שיקוי נגד למינון גבוה של מי גילי?"

"אווו, המסיבה התחילה עוד לפני החתונה, אני רואה!" הוא חייך חיוך רחב. "בטח שאני אעזור! למרות שזה שיקוי שאת יותר ממסוגלת לרקוח בעצמך..."

הוא תמיד חשב שהיכולות של התלמידים שלו גבוהות יותר ממה שהן באמת.

"אז קדימה, שנלך?"

הם התעתקו אל חדר ההתארגנות.

"ג'יני!" הוא קרא באושר. "גם אותך לא ראיתי הרבה זמן! מזל טוב, תלמידה יקרה. אני עדיין לא מאמין שהארי ואת מתחתנים היום. תמיד חשבתי שתהיו זוג מדהים מאז שנת 1997!"

"פרופסור סלגהורן, תמיד משמח לפגוש אותך," חייכה ג'יני חיוך רחב.

"הייתי מחבק אותך, אבל אני לא רוצה להרוס לך את השמלה,"

"הכל בסדר," היא חייכה אליו, קמה מהמיטה וחיבקה אותו. הוא היה מאושר כמו ילד בן שש.

"אז למי השיקוי?" הוראס שאל והביט סביבו. הוא שם לב ללונה שכעת דיברה עם עצמה והנהן.

בן רגע הוא זימן את הקדרה הקטנה שלו, הרמיוני זרזה עניינים והדליקה מתחתיה את האש הכחולה האופיינית לה.

"קסם יוצא דופן!" קרא סלגהורן בהתפעלות ושפך לתוך הקדרה כמה תמציות.

לאחר עשר דקות, השיקוי היה מוכן. לונה בלעה אותו במשך כמה שניות.

"אנחנו חייבים למהר! כולנו!" הרמיוני הציצה שוב בשעונה ונחרדה. "אנחנו נקלקל הכל!"

ג'יני הסתכלה על שעון הקיר מולה והרמיוני שמחה לראות אותה קצת מודאגת.

"אלוהים אני מתחתנת עוד שמונה דקות!" היא קראה בפאניקה מוחלטת והזדרזה לכיוון הדלת. אולי ההשפעה של שיקוי ההרגעה ירדה קצת.

הרמיוני, לונה וסלגהורן התעתקו אל הכניסה לגן, אשר שעריו כבר היו פתוחים וכל האורחים (טוב, כמעט כולם) כבר ישבו במקומם. גברת וויזלי פלטה אנחת רווחה כשהיא ראתה את החבורה.

"קדימה!" היא קראה. "הוראס, בוא איתי," היא חייכה אליו והוא התלווה אליה.

כעבור כמה שניות ארבעת הבנים הופיעו.

"איפה ג'יני?" הארי שאל ורון ונוויל הניחו ידיים מרגיעות על כתפו.

"היא אמורה להיכנס אחר כך, עם אבא שלי. שכחת?" שאל רון.

"כן, המוח שלי הפסיק לעבוד..."

גברת וויזלי הופיעה שוב לצדם.

"אני חושבת שהפעמונים אמורים לצלצל-"

נשמע צלצול פעמונים מכיוון הגן.

"הרמיוני! אנחנו ראשונים!" קרא דאדלי ואחז בזרועה. הרמיוני חייכה אליו ופתחה את השער.

נשימתה של הרמיוני נעתקה כשהיא ראתה את הגן המושלג (אך עדיין חם!), המקושט בוורדים לבנים וכסופים, עם כיסאות כסופים מכל צד של המעבר.

היא זיהתה הרבה מאוד פרצופים מוכרים והיא חייכה אל עבר כל מי שהיא ראתה.

מולה, תחת קשת של ורדים לבנים וכסופים, עמד אותו קוסם חיוור שערך את הלוויה של דמבלדור ואת החתונה של ביל ופלר. כנראה לא היה מישהו אחר שרצה את התפקיד.

דאדלי והרמיוני התקדמו אל עבר הקשת, הרמיוני פנתה לצד ימין ונעמדה על המדרגה הכי גבוהה. דאדלי עשה כמוה אך בצד שמאל של הקשת.

כעבור כמה רגעים הופיעו גם נוויל ולונה יד ביד, וכשהתקרבו לקשת לונה פנתה לצד ימין ונעמדה על המדרגה מתחת להרמיוני, ונוויל פנה לצד שמאל ועלה אל המדרגה שמתחת לדאדלי.

אחריהם הגיע רון, אשר אחז בידו את ויקטואר הקטנה, אשר פיזרה עלי כותרת של ורדים כסופים ולבנים, ונראתה מתוקה מאוד בשמלתה הירוקה הכהה.

כשרון הגיע לקצה המעבר, הוא הניח אותה בידיים של פלר ונעמד במדרגה מתחת לנוויל.

כולם עתה ציפו להארי ולג'יני שיבואו, מבטיהם נעוצים בשער הפתוח.

כעבור כמה רגעים עבר בשער הארי, לחייו אדומות מאוד ושיערו (בדרך פלא) מסודר יותר מהרגיל. הוא הלך לצידו של אדון וויזלי, אשר ליווה אותו אל הקשת.

נשמעו כמה שריקות מפני מספר מעריצים, והארי חייך אל כולם חיוך רחב.

כעת היה תורו של הארי, יחד עם כל שאר האורחים, להביט פעם נוספת אל השער.

ג'יני פסעה צעד אחד מהוסס קדימה, אוחזת בידה של אימה. כשהיא ראתה את הארי, עלה על פניה חיוך ענק וכל חששות קודמים שלה נעלמו כהרף עין.

הרמיוני לא יכלה שלא לקנא מעט בג'יני, וגם בהארי, על האהבה ביניהם. הכל גרם לה להרגיש בודדה מתמיד, והיא הגיעה למסקנה שהיא לא תראה את דראקו בזמן הקרוב.

עד כמה שכל פגישה איתו הכאיבה לה, היא הסתפקה בלהסתכל עליו, על החיוך שלו, ועל האופי שלו שזורם החוצה.

ג'יני והארי התקרבו אחד אל השנייה ואחזו זה ביד זו.

"קוסמים ומכשפות יקרים!" קרא הקוסם המאחד. "התכנסנו כאן היום לאיחוד של שתי נפשות תואמות."

הקהל תלה בו עיניים.

המאחד דיבר בלי סוף, נאם נאומים שונים על אהבה, קשר זוגי, משפחה, ערכים, נאמנות, משרד הקסמים, התפקיד שלו, איחוד וכמה משפטי תודות לכל מי שהביאו עד הלום – כאילו הוא זה שמתחתן היום.

"ועכשיו, הנדרים." הקוסם סיים סוף סוף, לרווחתה של הרמיוני ושל כל האחרים.

"נופיטיי אינארדסקו," הארי קרא לאחר שהוא שלף את שרביטו. נוצר מעגל של אור סביבו.

בחתונה של ביל ופלר הרמיוני לא שמה לב כל כך לתהליך, וגם היא לא הייתה בחתונות נוספות מאז. כל העניין היה חדש בשבילה והיא הרגישה שהיא חייבת להקשיב עכשיו ולשים לב.

"אני, הארי ג'יימס פוטר, מזמין אותך, ג'ינברה וויזלי, להצטרף אליי לתוך המעגל הזה, להצטרף אליי לתקשורת קסומה, לאהוב ולעמוד לצידו של השני, לא להעדיף אחרים על פני השני בעת החיים, ואחריהם – שם ניפגש שוב, נזכור ונאהוב אחד את השנייה מחדש." אמר הארי והרמיוני שמעה רעד קל בקולו. הם אכן לא התכוננו לקטע הזה בחזרות.

ג'יני פסעה קדימה והצטרפה אל הארי בתוך מעגל האור.

"האם את, ג'יני – ג'ינברה וויזלי, מבטיחה להיות אשתי, הקשורה אליי בקסם הנישואין, מהיום הזה והלאה, בטוב וברע, בעושר ובעוני, בחולי ובבריאות, לאהוב ולהגן עד שהמוות יפריד בינינו?"

"אני מבטיחה," אמרה ג'יני חלושות. "והאם אתה, הארי ג'יימס פוטר, מבטיח להיות בעלי הקשור אליי בקסם הנישואין, מהיום הזה והלאה, בטוב וברע, באושר ובעוני, בחולי ובבריאות, לאהוב ולהגן עד שהמוות יפריד בינינו?"

"אני מבטיח." אמר הארי.

הקוסם המאחד הרים את שרביטו ויצר שרשראות עדינות זהובות, אשר הזכירו את שרשראות הנדר הכובל, סביב ידיהם המשולבות של הארי וג'יני.

לאחר מכן, הוא הניף את שרביטו פעם נוספת, ומהמעגל שעל הרצפה נוצר חרוט של אור מסביב לזוג. למשך כמה רגעים הוא היה שם, ואז הוא הפך לזוג טבעות נישואין תואמות.

ג'יני והארי הסתכלו אחד על השנייה בתדהמה, ואז הסתכלו על הטבעות ואז שוב אחד על השנייה. הקוסם המאחד הניף את שרביטו כלפי מטה וחלק מעלי הכותרת של הוורדים שעל הקשת מעליהם נפלו מטה על דמויותיהם החבוקות.

בן רגע כל האורחים קמו מכיסאותיהם והריעו בקול רם. הרמיוני מצאה את עצמה מחבקת את גברת וויזלי בחוזקה.

הארי וג'יני ניגשו אל הרמיוני וחיבקו אותה חיבוק ענקי. היא חיבקה אותם בחזרה ולחשה להם כמה 'מזל טוב'-ים.

לאחר כמה כוסות של יין דבש שהוגשו, ג'יני נעמדה על שולחן גבוה והקישה על כוסה בכפית.

"כל המכשפות הרווקות, להקשיב!" היא קראה בהתרגשות, לחייה לוהטות. "הארי ואני החלטנו לשלב קצת מסורת מוגלגית בחתונה, אז הנה זה בא!"

בערך עשרים בנות התאספו למרגלות השולחן שלה. הרמיוני הצטרפה אליהן וחייכה אל עצמה כי היא ידעה מה הולך לקרות עכשיו.

"המסורת המוגלגית היא שהכלה מסתובבת עם הגב לכל הבנות, וזורקת את הזר שלה מעבר לראשה אל הקבוצה!" קראה ג'יני בעליזות. "מי שתתפוס את הזר, תהיה הבאה שתתחתן!"

הרבה מלמולים של התרגשות עלו בין בנות החבורה.

"אז מוכנות?" ג'יני הסתובבה עם הגב אליהן. "שלוש, ארבע, ו...!"

ג'יני העיפה את הזר, ולמרבה ההפתעה, הוא עף לכיוון הרמיוני!

הרמיוני הושיטה את ידה גבוה באוויר, מנסה להתחמק משאר הבנות האחרות... נו באמת, הרמיוני, זאת שטות מוחלטת – אבל סתם בשביל הכיף...

הרמיוני פספסה את הזר בכמה מילימטרים וכף יד, שהייתה גבוהה יותר משלה, תפסה אותו במקומה.

הרמיוני הסתובבה בהפתעה, לראות מי לקחה ממנה את ה'תהילה'...

"דראקו?!"

====================

הערות שלי:

1. באמת סליחה שלקח לי כל כך הרבה זמן לפרסם את הפרק הזה, הוא בהחלט הפרק הכי מפורט פה והחלק השני שלו עדיין בכתיבה. 

2. אני חייבת את הטוויסט בעלילה לg'inny weasley, שכתבה באחד הפרקים הקודמים שיש לה הרגשה לגבי מי תתפוס את הזר. גרמת לי לחשוב על זה לעומק, והחלטתי לשנות הכל!

3. חלק מהפרטים בפרק הזה לקוחים מתוך פרק 5 של הפאנפיק all in, שהוא אחד הפאנפיקים האהובים עליי בשיפ רומיוני. הוא באנגלית וגם בדירוג גבוה, אז למי שלא בגיל - לא ממליצה לקרוא. למי שכן בגיל- הפאנפיק מדהים לגמרי ואמנם הוא קצת ארוך- אבל כל מילה שווה את זה והוא השאיר אותי חסרת מילים.

הקישור לפאנפיק (מקווה שתוכלו להשתמש בו בכלל)-

https://www.fanfiction.net/s/11412580/1/All-In

אוהבת את כולכם!

אלה.

הפרק הקודם		הפרק הבא