בת הירח הסודית *מוקפא*

  אאוץ. זה הדבר היחיד שחשבתי עליו. מי ידע שמוות כזה מכאיב?

הכאב התחיל לאני ידעתי שהייתי צריכה לפתוח עיניים אבל גופי לא הגיב, העדפתי להישאר בחשכה, בלי עוד כאב

אני שומעת אנקות כאב ואני מנסה לחשוב למי הן שייכו. ביאנקה, אני צריכה לקום ביאנקה צריכה את עזרתי.

אני מכריחה את עצמי לפקוח עיניים,הראייה שלי משובשת ואני לא רואה ברור אבל זה היה סימן שאני עדיין חיה.

אני רואה מבעד לטשטוש את ביאנקה שוכבת לידי,היא הייתה פצועה וחבולה אבל בהחלט חיה.

אני מנסה לעמוד, אבל הפעולה לוקחת מגופי יותר מדי אנרגיה ואני קורסת חזרה לשכיבה. איפה אני בכלל?לוקח כמה שניות למוח שלי להבין שאני צריכה לבדוק היכן אני נמצאת אבל העיניים ששלי נעצמות מחדש.

כשאני מתעוררת שוב אני כבר לא נמצאת על האדמה הקשה אלא על משטח נעים ורך, לצידי על שידה מעץ עמדה כוס זכוכית מלאה בנוזל ירוק שבה צף קש מתקפל שהקצה השני שלו היה תחוב בתוך פי.לידי על כיסא ישבה אישה צעירה שנראתה כמו דוגמנית, היה לה שיער בצבע פלטינה,עור שזוף ועיניים בהירות.

רציתי לשאול אותה מי היא ואיפה אנחנו נמצאות אבל הדבר היחיד שיצא מפי היה משהו שנשמע כמו קול של כבשה.

"תשתי מכוס זאת,זה ירפא את פצעיך." היא אמרה והחוותה בידה על הכוס.

סביר להניח שזה ממש מטומטם לשתות ממשהו שזרה מוחלטת נתנה לך,אבל טוב אני הייתי נואשת ואם היא הייתה רוצה להרוג אותי אז כבר מזמן הייתי מתה.

שתיתי בלגימה אחת חצי מהנוזל שבכוס,היה לו טעם של פירות יער,כמו שאכלתי במחנה הציידות של אמא שלי.

ההשפעות של המשקה המוזר היו מיידיות,הרגשתי את הכאב שוכח עד שהוא ירד כבר מרמת ה"דרס אותי עדר פילים"

"מה זה?" שאלתי את האישה.

"נקטר." ענתה בפשטות, "מזון האלים,קצת ממנו ירפא אותך,כמות גדולה יותר ממנו תגרום לחום גבוה ומנת יתר תשרוף אותך."

הנחתי את הכוס על השידה בחזרה.

במיטה נוספת מולי שכבה ביאנקה, היא עדיין לא התעוררהאבל נראה שהיא פחות פצועה ממה שהייתה קודם.

"כן החברה שלך במצב יותר קשה ממך,אבל קצת אמברוסיה ונקטר והיא תיהיה כמו חדשה."

"איך הגענו לפה?"

"איני יודעת, טיילתי באי שלי וראיתי אתכן שכובות על האדמה,פצועות הייתן ולכן הבאתי אתכן לכאן וטיפלתי בכן."

הבטתי בשאר החדר. החדר היה למעשה מערה שהוארה בגבישים מנצנצים.

"אני לונה ולחברה שלי קוראים ביאנקה,"אמרתי לה לבסוף, "ומי את בדיוק?"

"השם הוא קסנדרה."

הפרק הקודם		הפרק הבא