במשך אלף שנים

תודה לבטא שלי :)

------------------------------------

פרק 17 
דראקו נשען על קיר הסלון בביתה של הרמיוני, הוא שמע את ג'יני מוסרת לה לילה טוב ויוצאת מן החדר לעבר חדר האורחים שם היא והארי ישנו ביומים האחרונים, "אני אחזור מאוחר יותר", דראקו עמד ליד דלת חדרה של הרמיוני לוחש בצרידות למרות שהוא היה בטוח שהיא כבר נרדמה. הוא יצא ללונדון הגשומה בצעדים כבדים למקום המנחם היחידי - הפונדק, שם הוא ראה את הרמיוני שיכורה, שם היא סיפרה לו בלא יודעין שהנשיקה הראשונה שלה הייתה איתו. 
דראקו התיישב באחד השולחנות, נוטף כולו מים ולא טורח ליבש את עצמו באמצעות לחש, זה מגיע לי הוא אמר לעצמו במרירות. 
"אפשר לקחת הזמנה?", מלצרית בלונדינית וחיכנית שחייכה אליו חיוך מפתה שאלה מדגישה כל הבהרה. 
"וויסקי אש", הוא ענה במהירות וכשהדלת נפתחה בצלצול פעמונים וראש אדמוני נכנס הוא הוסיף, "תעשי את זה שני כוסות", היא חייכה לעברו שוב לא מוותרת מחוסר התעניינות שלו בה והכוסות עם הבקבוק הופיעו על השולחן כאשר המלצרית הוציאה את שרביטה המקושט בצבעי חג המולד כמו הפונדק, והמדים המצועצעים שלבשה. רון וויזלי לקח את הכיסא שהיה לצידו של דראקו והתיישב בצד הרחוק ביותר של השולחן. 
"אז עכשיו שראית מה ההישארות שלך לצידה עושה לה, אתה מוכן להניח לה?" 
"אתה אומר את זה כאילו אני רעל בשבילה, או כאילו שאתה לא בגדת ופגעת בה אף פעם", אוזניו של רון האדימו בעוד שדראקו לקח עוד כוסית 
"אתה כן רעל בשבילה, ולורה זו היתה טעות אבל גם היא בגדה בי, מבחינה רגשית, לפעמים הרגשתי לבד למרות שהיא הייתה איתי", ידו לקחה את הכוס הנוספת שדראקו מזג אליה וויסקי והוא שתה אותה בלגימה אחת ואז הוסיף בחצי מלמול אומלל, "היא לא אהבה אותי כמו שהיא טענה שהיא אוהבת", דראקו הסתכל על רון וגיחך משתי סיבות הראשונה היא שהוא מעולם לא חשב שהוא יהיה לצד רון וויזלי וישתה איתו כמו שהוא היה עושה עם קרב וגויל והשנייה היא שהוא טעה. 
"זה שטויות, הרמיוני כן אוהבת אותך, לא משנה מה תעשה היא תאהב אותך, היא פשוט לא מאוהבת בך", רון פתח את פיו כמה פעמים כדי לענות אבל סגר אותו ושתה עוד כוסית שנראה שהייתה האחרונה שהבקבוק הזה יעניק. 
"להביא לכם עוד בקבוק בנים?", המלצרית הגיע בהליכה זריזה לעברם, החולצה המכופתרת שלבשה הייתה פתוחה למחשוף עמוק יותר. 
"כן", דראקו אמר באדישות בזמן שרון תקע מבט במחשוף שלה מה שגרם לה לחייך בסיפוק, הבקבוק הנוסף הופיע והמלצרית הלכה "אתה לא אוהב אותה", דראקו קבע וזכה למבט כועס מעיניו החומות של רון "לא בצורה רומנטית לפחות", דראקו תיקן את עצמו כשהוא המשיך לבהות בו 
"אני כן", נימתו הייתה של ילד קטן שמתגרים בו "אני אגרום לה לחזור אלי, אני אגרום לה להגיד לי כן אילו אתה תעוף כבר". 
"ואם אני יעשה את זה?", פניו של דראקו דמו לנחש המשתעשע עם טרפו, אבל לא היה שום רמז לשעשוע על פניו. 
"מ..מה?", הבעת עיניו של רון בחנו את פניו של דראקו בשביל למצוא שמץ של בוז על פניו שירמז על כך שהוא מלגלג עליו. "אני יפסיק לשהות לידה כי כמו שאמרת, כמו מה שקרה בנשף היא תפגע ובגללי, אבל יש לי תנאי" 
"ידעתי", רון קפץ והתפרץ, "זה לא יכול להיות נפלא כל כך, איזה תנאי מטופש אתה תבקש ממני מאלפוי?", דראקו צימצם את עיניו, חוסר האמונה של אנשים באופי שלו מתחיל להרגיז אותו 'למרות שיש לו סיבה טובה לחשוב ככה', הוא הוסיף בחוזר רצון במחשבתו. 
"תגרום לה להיות הדבר הקרוב ביותר שיש למאושרת", עיניו האפורות ננעצו ברון שנשאר פעור פה כששמע את התנאי, "תעשה את זה ואני לא אתקרב אליה יותר, כי מה שחשוב זה האושר שלה לא שלי. זה העניין באהבה וויזלי, אתה עושה דברים שאתה חושב שישמחו ויהיו הטובים בשביל האדם שאתה אוהב, אבל אם לא תעשה את זה אני אחזור וכשאני אציע לה להתחתן איתי היא תגיד כן", מילותיו הפכו לקצרות וכועסות ככול שדיבר, הרי זו זכותו, הוא הרי הולך לוותר על האישה שהוא אוהב, הוא חשב שהוא לא יכל יותר לאהוב אחרי מריה אבל היא גרמה לו להבין שהוא יכול. 
"מאלפוי... אתה-", אבל רון לא הספיק לשלים את המשפט דראקו קם בעצבנות, שלף כמה אוניות על השולחן שיספיקו לשלם על שני הבקבוקים ויותר ויצא מבלי לחכות לתשובה 'זה עדיף', הוא חשב ונשם את האוויר בריח הגשם 'כך השדים שלי מהעבר לא ירדפו אותה', ידו באופן אוטומטי נגעה באות האפל המצולק. 

-למחרת-

"את בטוחה שאת מרגישה חזקה מספיק?", רון, הארי וג'יני שאלו בו זמנית שהרמיוני התעקשה לקום מהמיטה, "אתם מתנהגים באופן מטופש לחלוטין אני רוצה להתקלח", הרמיוני ניסתה להתנגד לששת זוגות הידיים שמנסים להחזירה למיטה "וכמו שטרחתם להזכיר לי הארי ורון, לא התקלחתי כבר שלושה ימים". 
ג'יני שלחה מבט נוזף בחבר שלה ובאחיה ושניהם השפילו מבט "אוקי", ג'יני הורידה את ידיה ואיתה יחד רון והארי "אבל תקראי לנו אם תצטרכי משהו", הארי הוסיף, הרמיוני גרמה לצחקוק לחמוק "לכולכם?, זה יהיה נפלא", קולה היה ציני לחלוטין והיא גלגלה את עיניה, היא תמיד התביישה להיות חשופה ליד אחרים "נו באמת", רון אמר וגרם למתח להעלם "אני ראיתי אותך ערומה, את וג'יני חברות טובות ושניכם בנות וזה לא נורא, והארי, טוב למרות שאני הייתי רוצה להאמין שהוא לא ראה כלום אבל שלושתינו היינו צריכים להתקלח באותו מקום ובאותו זמן כשחיפשנו הורוקרוסים", הארי והרמיוני הסמיקו והשפילו מבט מובכים, הרמיוני מהעובדה שהוא צודק והארי מהעובדה שג'יני עומדת לצידו ובוהה בו בכעס. 
"טוב הבנתי עכשיו תתחפפו", הרמיוני קמה באיטיות, גופה עדיין כאב ושלושתם יצאו. לקח לה כרבע שעה להוריד את הבגדים ברמת כאב מינימלית ולהיכנס למקלחת המים החמים החלו לזרום באיטיות היא חפפה את השיער והעלימה כל זיעה שהייתה או לא הייתה באמצעות סבון רחצה. הדבר הראשון שחשבה בבוקר הוא מה למצוא לדראקו, איזו מתנה היא יכולה להביא לו, שרשרת ?, בגד ? , ספר ? הוא הרי קורא ספרים. ובגלל שהיא לא הייתה בטוחה כל כך מה לקנות לו זה העניק לה מחשבות נוספות, כמו מה הצבע האהוב עליו? (היא שיערה שירוק כנראה), האם הוא אוהב לאכול סושי או ספגטי? (אלו שתי המאכלים האהובים עליה) והיום הולדת שלו מתי הוא?, כל אלו בנוסף לעוד מיליון שאלות דומות הסתחררו לה בראש. היא יצאה מהמקלחת והחלה להתלבש באותה איטיות שבה התפשטה, עיניה נתקלו בשקיות המתנות שעדין נחו על הרצפה ליד מיטתה, כולם מתגרות בה ולוחשות באופן זדוני למדי 'תפתחי אותנו'. 

ברגע שהרמיוני סיימה להתלבש היא נשכה את שפתה התחתונה וחיוך זדוני תפס מקום על פניה היא קפצה על המיטה וזכתה בכאב של גוף תפוס בגלל זה. היא תפסה את השקית הראשונה הייתה בבירור מגברת ומר וויזלי, לא היה לה קשה לדעת מה בפנים סוודר בצבע אדום כהה עם שמה רקום עליו באותיות מחוברות היא חייכה והניחה אותו על המיטה בעדינות. המתנה הבאה הייתה מג'יני והארי ערכת סריגה חדשה, ומרון היא קיבלה ספר על הביוגרפיות של האישיים המפורסמים שבעולם הקסמים, מלונה שנמצאת בטיול מסביב לעולם עם נוויל היא קיבלה גיליון פקפקן חדש ומידידה למסע היא קיבלה ספר על צמחי מים. לבסוף מדראקו היא קיבלה ספר, זה ספר מוגלגי שהיא הכירה, יש לה אותו בבית הוריה אבל לא יצא לה לקרוא אותו אבל היא הכירה את העלילה הבסיסית, אימא שלה אהבה את סיפור האהבה שהוגדר על ידיה כנצחי. הרמיוני פתחה את הספר והריחה את הריח החדש של הדפים, הריח האהוב עלייה. היא פתחה את הספר בפרק הראשון והיא ראתה מילים בכתב יד מופיעים מעל, 'גיבורת הספר – אליזבת בנט מזכירה לי אותך הרמי, אני חושב שאת תתחברי לדמות שלה, כמובן ששניכם מעצבנות בעקשניות שלכן אבל שניכן חכמות ואמיצות'. הרמיוני זיהתה את כתב ידו הפשוט של דראקו מהפתק ששלח יחד עם השמלה, היא התחילה לקרוא, שקועה בספר ובהערות בכתב ידו שמופיעות לסירוגין כעבור פחות משעתיים היא סיימה את העמוד האחרון של הספר אבל לפני שהספיקה לסגור אותו משהו עלה מין הדף האחרון בו מסופר האפילוג של סיפורם של מר דארסי ואליזבת, זו הייתה קופסת עץ זעירה שידית קטנה מופיעה מתוכה, היא החלה לסובב אותה בציפייה למה שהולך להתנגן מקופסת המוזיקה, ואז היא הבינה שהידית מסתובבת מעצמה. ואז היא נשמעה המנגינה, מנגינה מלאת רגשות ופשוטה כל כך שהרמיוני הכירה, "הנהר זורם בתוכך", הרמיוני הגתה ללא קול את שם היצירה שהתנגנה, היא הרימה את ראשה והחלה להיות מודעת לפתיתי שלג שנוצרו משום מקום ונהפכו לזרמי מים שכל אחד מהם דמה לנהר קטן אשר נמוג בסופו של דבר. 
"הרמיוני מה קורה?, מרגישים את הקור מהחדר שלך עד הסלון", ג'יני נכנסה בפתאומיות והסתכלה מופתעת בעשרות זרמי המים שהתפתלו בחדר בהתאם למוזיקה המתכתית, "אז זה מה שהוא עשה, עם הספר", ג'יני הביטה בהשתאות בתיבת המוזיקה, הידית הפסיקה להסתובב והקופסה חזרה לתוך הדף האחרון מאיפה שהיא נעלה. 
"את ידעת על זה?", הרמיוני הביטה בה 
"אני-" 
"הוא עדיין לא חזר נכון?, אני חייבת למצוא לו מתנה, זה היה יפיפה אני חייבת למצוא משהוא שהתעלה על זה". 
"אני הלכתי לקנות איתו את הספר", ג'יני אמרה לאחר שהרמיוני סיימה לדבר במהירות האופיינית לה "ולא הוא עדיין לא הגיע אז יש לך זמן לחשוב על מתנה בשבילו", ג'יני הוסיפה כאשר הרמיוני פתחה את פיה בכדי לשאול שוב 
"יופי" הרמיוני אמרה ומבט מהורהר עלה על פניה. 
"אני קניתי לו כמה דברים מהחנות של ג'ורג' ופ.. כלומר החנות של ג'ורג", החיוך מפניה של ג'יני ירד והרמיוני יכלה לראות את עיניה קורנות מדמעות, דבר שקרה ששמו של פרד הוזכר או שמחשבה כזו או אחרת עלתה . 
"אני חושבת שאצתרך משהו יותר רציני אבל תודה", הרמיוני חייכה חיוך תומך לעבר חברתה והעלימה במהירות את הדמעות האחדות שזלגו 
"האוכל כבר מוכן אז תבואי בעוד חמש דקות מיוני", הרמיוני הההנה וג'יני יצאה מהחדר, הרמיוני החלה לחשוב על פרד לכמה דקות, מסתבר שחמש כי אז הארי קרא לה ואמר שהאוכל מוכן. 

-----------------------------

הנהר זורם בתוך מנגינה שהולחנה על ידי יירומה מלחין מפורסם 

לאלה שרוצות לשמוע את גרסת קופסת נגינה כמו בפנפיק

http://m.youtube.com/watch?v=GRZ4-JQ1a6g

הפרק הקודם		הפרק הבא