מעלליהם של הדור הצעיר

<!-- /* Font Definitions */ @font-face {font-family:"Monotype Corsiva"; panose-1:3 1 1 1 1 2 1 1 1 1; mso-font-charset:204; mso-generic-font-family:script; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:647 0 0 0 159 0;} /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-language:HE;} @page Section1 {size:612.0pt 792.0pt; margin:72.0pt 90.0pt 72.0pt 90.0pt; mso-header-margin:35.4pt; mso-footer-margin:35.4pt; mso-paper-source:0;} div.Section1 {page:Section1;} -->

"שלום לכם, ילדים." אמר האיש כסוף השיער. אלבוס פלט 'שלום' קטן, וכך גם כל השאר.

"אני אלבוס דמבלדור. אני מאמין כי נקראת על שמי." אמר האיש והחווה לעבר הארי, שחייך.

"אלבוס, הנה הטפסים שביקשת." אמרה עוד דמות, שהגיע כנראה מתמונה אחרת. אפה היה שמנוני ומעוקל. שיערה היה שמנוני אף הוא , ונתלה משני צידי פניה כמו ווילונות שחורים.הוא הגיש לדמבלדור כמה ניירות, וזה עיין בהם בעניין רב.

"כולכם, תכירו. זהו סוורוס סנייפ.אלבוס, גם נקראת על שמו." אמר הארי והחווה לעבר הדמות בעלת האף המעוקל. אלבוס פלט עוד 'שלום' קטן, וכך גם כולם. הדמות סקרה בעיניה השחורות את האנשים בחדר.

"העלמה רוונה לאבגוד.את יותר מידי דומה לאימך." אמרה הדמות והחוותה לעבר נודל ולונה.

"מאט'יו ומינרווה תומאס. לצערי, לימדתי את הוריכם לא הבינו כלום ממה שלימדתי ." אמר סנייפ, וחיפש את צ'ו ודין. כשלא מצא אותם, המשיך.

"אלינה ספראוט. סבתך לימדה איתי. היא עדיין מלמדת, אם אינני טועה." אמר סנייפ. אלין הנהנה.

"רוזמרלדה וויזלי. אמך תמיד השיגה ציונים מעולים.אבל לא רציתי לתת לה אותם." הוא אמר וחייך ברשעות.

"ג'יימס סיריוס פוטר. הכרתי את סיריוס. הוא התעלל בי בתקופת לימודיי."  סנייפ חיפש עוד משהו.

"ולסיום, אלבוס סוורוס פוטר. כמה  לא מתאים לך, פוטר, לקרוא לבנך על שמי." אמר והחווה אל הארי. אלבוס ראה בעיניו דמעה, כנראה לאות תודה.

"אם כך, נחזור לענייננו. סוורוס, התואיל בבקשה לחזור למקומך, בבקשה? צפוף לי, תודה. אפשר להציע לכולכם קרמבו?" שאל דמבלדור והחווה לעבר קופסה אדומה ששכבה למרגלות הדיוקן שלו.לונה, ונודל ,וכמובן מאט, התכבדו בקרמבו. כל השאר פחדו קצת.כשהשלושה סיימו, דמבלדור המשיך.

"ובכן, הועלה במשרד הקסמים רעיון להקמת בית חדש בהוגוורטס, אשר יהיה קרוי על שמי.'בית דמבלדור לצעירים'.הועלה גם רעיון להקמת 'בית פוטר לצעירים', אבל הארי דחה אותו. האם הנכם חושבים שזהו רעיון טוב, חבריי הצעירים?" שאל דמבלדור. רב הידיים הועלו.

"אם כך, הוחלט!!!! הארי, התואיל בטובך לשלוח לקינגסלי מברק עם הסכמה? עם תחילת השנה הבאה, יוקם בית דמבלדור לצעירים!!!" צהל דמבלדור.

"אכן כך, פרופסור, אכן כך." הסכימו המבוגרים. הילדים הנהנו.

"חבל שתירדמו לי פה. לכו למיטותיכם, לכו." חייך דמבלדור בנועם.

כולם יצאו,אבל המבוגרים לא. אלבוס תפס בשרוולה של אלין ומשך אותה אליו, כשכולם מיהרו לרדת במדרגות.רוז קלטה אותם ועלתה גם היא. הם נשענו לדלת וניסו ולהקשיב, אך ללא הצלחה. רוז פישפשה בכיסי גלימתה, והוציאה מכיסה כמה חוטים ארוכים בצבע עור.

"אוזניעזר." הסבירה, ונתנה לכל אחד מהם חוט אחד.הם הכניסו קצה אחד אל האוזן, ואת הקצה השני זרקו על הרצפה.רוז הורתה לחוטים להיכנס מתחת לדלת. כשלא זזו, רוז דרכה עליהם, והם מיד נכנסו פנימה.

" קצת ישנים." הסבירה שוב. כעת הקולות נשמעו ברורים יותר.

"-לא יכול להיות! זה לא ייתכן!" קולו של דמבלדור הרעים באוזניו של אלבוס.

"אדון האופל חזר?!" נשמע קולו של סנייפ.

"כן, הוא חזר.אני אומר לך, פרופסור, הוא חזר. ראיתי אותו בעצמי.גם הילדים ראו אותו." נשמע קולו של הארי.

"האם הם כולם היו פה?" שאל דמבלדור.

"כמעט. עוד אחת- מליסה לינוקס- גם היתה שם.היא לא הייתה פה." הוסיף הארי.

"נצטרך להשתמש במשהו יותר טוב ממה שעשית פעם שעברה, הארי." אמר דמבלדור."אני מתכוון למחולל זמן.לונה וג'יני, אתן יכולות למצוא לי אחד? אני יודע שיש אחד במרתיפם, בארון השלישי משמאל." שאל דמבלדור. כנראה שתיהן הנהנו, כי נשמעו צעדים לעבר הדלת.אלבוס, אלין ורוז נבהלו.הם לא יכלו לברוח.פתאום אלבוס הרגיש כאילו מישהו שבר עליו ביצה טרייה.הוא הסתכל על אלין ורוז, וראה שגם הן במצב דומה לשלו.רק שהראשים שלהן התחילו להיעלם במהירות. אלבוס בקושי בלע צרחה, וכנראה שגם הן.הוא הביט למעלה, והספיק לראות את פניהם של נודל וג'יימס לפני שנעלמו לגמרי.אלבוס לחש להם תודה, והם דחפו אותם הצידה בדיוק כשהדלת נפתחה. לונה וג'יני יצאו מתוך החדר, כשהבעות טרודות על פניהן. כולם נצמדו לקירות, אבל בכל מקרה לונה מעדה, וכמעט נפלה. ג'יני הניפה את שרביטה מהר והרחיפה את לונה.

"את בסדר, לונה?" שאלה ג'יני בעודה מורידה את לונה חזרה.

"כן, אבל העדפתי לרחף." אמרה לונה בסהרוריות. ג'יני חייכה. היא הביטה מסביבה, ומבטה נתקע בדיוק על הפרצוף של אלבוס. היא הניפה את שרביטה בצורה מסובכת, ואלבוס הרגיש כאילו עוד ביצה נשברת לו על הראש.הוא הביט על עצמו, וראה שהוא חזר להיות נראה. רוז עוד לא הוציאה את האוזניעזר מאוזנה, ונראתה מטופשת.היא חייכה חיוך רחב שיניים ומיהרה להסתתר מאחורי נודל וג'יימס. כך גם אלבוס ואלין. לונה הסתכלה על המתרחש בעניין רב, והטתה את ראשה הצידה.הבעת פניה של ג'יני היתה ספק שמח וספק מרוגז. כך או כך, שתיהן צחקו.ג'יימס ונודל הסתכלו אחד על השני, ומיהרו לחייך חיוך רחב, מלא שיניים.

"אני חייבת לומר, לחש ההנגזה שלך, נודל, לא פעל משהו." אמרה לונה בצחוק. נודל הסמיקה. ג'יימס גם.

"אלבוס,רוז, ואלין.אנחנו רואים אתכם." אמרה ג'יני בחיוך. השלושה יצאו בלית-ברירה ממחבואם.

"תיכנסו למשרד." אמרה לונה וחייכה אף היא.החמישה פנו למשרד בלית-ברירה.

לונה וג'יני המשיכו בדרכן.

"חזרתם?" שאל רון בקול מופתע. החמישה הנהנו. דמבלדור חייך בחביבות ועיניו של סנייפ נצצו. נוויל חייך, ומקגונגל גם.

"הארי, מה דעתך שתיקח אותם איתכם? הם יוכלו לעזור." שאל דמבלדור.הארי הנהן.התקווה פירפרה בתוך אלבוס.הוא יוכל לעזור לאביו!

"ואם כבר, אז גם את מינרווה ומאט'יו תומאס הקטנים." הוסיף דמבלדור. אלין ואלבוס נאנחו. דמבלדור חייך חיוך רחב יותר.

"הרמיוני, התואילי בטובך לקרוא למינרווה ולמאט'יו תומאס?" שאל דמבלדור בחביבות. הרמיוני הנהנה. היא הניפה את שרביטה ויצרה לוטרה כסופה. עיניה של אלין נמשכו אל הלוטרה, בשעה שזו יצאה בריצה מהחדר.

"פטרונוס! דודה הרמיוני, את יכולה ללמד גם אותי?" שאל אלבוס בתקווה.הרמיוני חייכה.

"אבא שלך יודע יותר טוב.תאמין לי." אמרה והחוותה לעבר הארי.אלבוס הסתכל לאביו בעיניים הירוקות בתקווה. הארי הנהן. בדיוק באותו רגע, לונה וג'יני חזרו, ובידיה של ג'יני קמיע גדול שמקובע בתוכו שעון חול, שממנו השתלשלה ממנו שרשרת ברונזה דקה. אלבוס ראה שהקמיע הזה, מה שלו יהיה, ישן מאוד.פה ושם הוא נחבט ונשרט.הרמיוני פקחה את עיניה למראה הקמיע.

"זה אותו אחד, פרופסור?" שאלה את דמבלדור בתקווה.

"כן, זה אותו אחד, העלמה גריינג'ר." חייך דמבלדור בחביבות. באותו רגע גם נשמעו שתי דפיקות על הדלת.

"יבוא." קרא דמבלדור מתוך מסגרתו.הדלת נפתחה , ומוני ומאט נכנסו פנימה.

"אתם תנסעו עם מר וגברת פוטר,וויזלי ,ולונגבוטום להרפתקה שלהם." הסביר דמבלדור בקצרה.מוני ומאט לא הבינו כלום. הרמיוני נטלה את הקמיע, פתחה את השרשרת והקיפה בה את כולם.

"עשרה יספיקו, העלמה גריינג'ר." אמר דמבלדור. הרמיוני הנהנה בשמחה.היא סובבה חוגה, שאלבוס לא שם לב אליה קודם, עשרה סיבובים.נשמע קראק חזק וכולם נעלמו.

הפרק הקודם		הפרק הבא