אף פעם לא באמת שנאתי אותך

שלום לכם קוראים יקרים!

היה לי קצת מחסום כתיבה עם הפרק הזה ולקח לי שניםםם לכתוב אותו. מקווה שהוא יצא בסדר אחרי הכל כי סוג של שיניתי את כל החלק השני שלו בשעה האחרונה. קריאה מהנה!

-----------------------

בפונדק השתרר שקט מוחלט. הרמיוני שמעה קליק של מצלמה במרחק אבל היא בחרה להתעלם.

"דראקו! זה לא מה שזה נראה..." הרמיוני לא חשבה על שום דבר אחר להגיד במקום. היא נעצה ברון את המבט הכי רעיל שלה, והוא הסתכל עלייה ונראה מאושר לגמרי מהסיטואציה.

"וויזלי- אתה מת!" סינן דראקו, זרק את הזכוכיות בידו אל הרצפה והתקרב אל רון באגרופים קפוצים.

"פרוטגו!" קראה הרמיוני. לצערה, היא לא יכלה שלא להיזכר בפעם נוספת שבה היא הטילה את הלחש הזה בין שני אנשים, אחד מהם גם כאן במקרה הזה. ההדף של הלחש גרם לדראקו למעוד אחורנית ולרון ליפול אל הכיסא שלו.

דראקו התייצב, נעץ בהרמיוני מבט מאיים אך גם פגוע והתעתק משם.

היא התעתקה כמה שניות אחריו ומצאה את עצמה בבית שלו.

"דראקו!" היא קראה ומיהרה לעברו. הוא עמד ליד הכיור וניסה לשטוף את היד שלו.

הוא לא ענה לה. הוא רעד מכעס.

"דראקו? אתה צריך עזרה?" היא הציעה נואשות. הוא הסתובב אליה והיא קצת נבהלה מהיד הפצועה שלו.

הוא ניסה לרפא את היד שלו אבל מרוב עצבים הוא פספס ובעצם הגדיל את החתך.

הרמיוני תפסה בידו וריפאה את החתך המוגדל במקומו.

דראקו צנח אל הכיסא שלו ולא הביט לה בעיניים.

"המצב בינינו היה עד כדי כך גרוע?" הוא שאל.

"לא דראקו- לא הבנת-"

"אנחנו סתם מבזבזים את הזמן!" הוא צעק וניסה להרגיע את הידיים הרועדות שלו.

"דראקו זה פשוט חוסר תקשורת- תן לי להסביר-"

"לא! אין מה להסביר!" הוא קרא בייאוש. "נתתי לך לעשות מה שאת רוצה, למרות שלא סמכתי על הוויזלי החמקמק הזה. לא רציתי להיות 'החבר המציק', סמכתי עלייך וסמכתי על השיפוט שלך! את חושבת שרציתי שתחגגי את חג המולד עם הוויזלים? לא, לא רציתי! רציתי לחגוג אותו איתך, ושנהיה רק שנינו כאן, נחגוג בייחד."

הוא עצר לכמה רגעים לקחת אוויר ולהסדיר את נשימתו.

"מסתבר שאת לא חשבת כמוני והרעיון אפילו לא עלה לראש שלך, ותראי איך זה נגמר!"

"אתה יודע מה אתה אומר בכלל? זה פשוט היה חוסר תקשורת בינינו ואפשר לסדר את זה..."

"לא. אנחנו סיימנו." הוא אמר בקול חלול.

"...דראקו?" הרמיוני שאלה בחשש.

דראקו לא הסתכל עליה והניף את שרביטו.

זה אחר זה, חפצים ששייכים להרמיוני התעופפו מכל מקום בבית. בגדים שלה שהיא שכחה שם, תמונות שלהם מהטיול, מכתבים ומסרונים אחד לשני משעות העבודה, חפצים קטנים שאין להם ערך כלשהו כשלעצמם, אך להרמיוני הם היו חשובים מאוד. הם התאספו סביב הרמיוני בכדור גדול מסביב לגופה. היא לא הצליחה לראות כלום דרכם והיא חיפשה נואשות במבטה אחרי דראקו.

החפצים גררו אותה אל האח. בעזרת שרביטו של דראקו קצת אבקת פלו נשפכה לתוכו ושינתה את הלהבות לצבע ירוק.

אחת מהבובות שדראקו הביא לה כשהוא ניצח במשחק קליעה למטרה באיטליה דיברה. "הבית של הרמיוני," היא אמרה.

הרמיוני הרגישה את עצמה מסתחררת ומצאה את עצמה בביתה לאחר כמה רגעים יושבת בתוך האח הריקה, מוקפת במגוון חפצים קטנים, וניקולס החתול מביט בה.

------------------

בבוקר למחרת דפיקה על דלת הכניסה העירה אותה. היא ביקשה מקינגסלי לעשות משמרת ערב במשרד והוא הסכים לה.

היא בקושי ישנה בלילה, בכתה בעיקר, ולא הבינה איך זה קרה.

"כן, אני באה, מי זה?" היא שאלה בקול ישנוני ושפשפה את עיניה האדומות.

היא פתחה את הדלת, ומולה התייצב דאדלי דרסלי בכבודו ובעצמו.

"דאדלי?" היא שאלה בקול ישנוני.

"היי, הרמיוני. אפשר להיכנס?" הוא שאל בחיוך, אמנם מודאג במקצת, אך עדיין חיוך.

"וודאי, אני אכין לנו קפה."

שניהם נכנסו ודאדלי התיישב על הכיסא בשולחן המטבח.

"שמעתי מה קרה." הוא אמר.

"המממ..." היא ענתה מבלי משים ובהינף שרביט מים התמלאו בקומקום.

"מה איתך? מה שלומך?" הוא שאל בדאגה. היא אכן נראתה קצת מטורפת על הבוקר.

"קצת קשה לי," היא הודתה, "אבל אני מניחה שאני אסתדר." היא עיוותה את פניה אל הקומקום.

"רוצה לדבר על זה?" הוא שאל והרמיוני מזגה מים חמים לתוך שני ספלים.

"וואו, דאדלי, באמת השתנית. אתה מכיר אותי רק יום אחד וכבר..." היא לא סיימה את המשפט. "אבל כן, אני אשמח לפטפט קצת."

דאדלי לקח נשימה עמוקה.

"למען האמת, הארי ואני מרגישים שמה שקרה קצת באשמתנו."

"מה?! איך?!" הרמיוני כמעט שפכה את הקפה שלה על החולצה שלה. "שום דבר לא באשמתכם. למה אתם חושבים ככה?"

דאדלי קיבל ממנה את ספל הקפה. הוא לגם לגימה גדולה והניח את הספל.

"כי שנינו שמנו לב שרון היה במצב רוח מאוד מוזר אתמול וגם דיברנו על זה בינינו. הארי חשב שזה רק כאב ראש כי הוא יצא לבלות בלילה לפני."

הרמיוני התיישבה בכיסא מולו ולגמה גם היא לגימה ארוכה.

"אני לא חושבת שזה באשמתכם."

"אני חושב שכן. הנחנו שיש לו תכניות איתך ועדיין לא אמרנו לך שום דבר." הוא זע על כיסאו בחוסר נוחות.

"זה בסדר." היא אמרה בשקט. "טוב, זה לא, אבל לא עשיתם שום דבר רע. איך יכולתם לדעת שרון יהפוך לקנאי משוגע, יראה את החבר שלי ויעשה כאילו נישקתי אותו?"

הרמיוני הרגישה את העצבים של היום הקודם עולים בה שוב. היא הסיטה את מבטה מדאדלי ובהתה בספל הקפה שלה.

"אציו גלידה." היא אמרה בשקט.

גלידת 'בן אנד ג'ריז' יצאה מהמקרר ונחתה מולה. היא השתמשה בכפית הערבוב שלה והטביעה אותה בתוך קופסת הגלידה.

דאדלי צחקק. "אני מניח שאת יודעת שזה סטריאוטיפ בעולם המוגלגים למישהי שהיא והחבר שלה נפרדו, נכון?"

הרמיוני חייכה אליו. "אכן, ואני מתה על זה." היא לקחה ביס גדול מהגלידה ונהנתה מהטעם של השוקולד-בראוניז.

דאדלי סיים את הקפה שלו והביט בשעונו.

"הייתי שמח מאוד להמשיך לדבר איתך, הרמיוני, אבל אני חייב ללכת. יש לי ריאיון עבודה."

הוא נראה די עצוב שעליו ללכת והוא קם בחוסר רצון מהכיסא.

"איפה הריאיון שלך?" הרמיוני שאלה אותו בעניין.

"אני חושב להיות שומר הראש של ראש הממשלה. תמיד לראש הממשלה יש שומר מוגל אחד ושומר קוסם אחד. הארי אמר לי אתמול."

"אני מניחה שהעובדה שאתה יודע על עולם הקוסמי תעזור לך להתקבל. בהצלחה!" היא אמרה וחייכה חיוך רחב.

"תודה," הוא ענה.

הם התקרבו לדלת הכניסה ודאדלי יצא וסגר אחריו את הדלת.

הרמיוני לא הבינה מתי דאדלי הפך לכזה מלאך...

---------------------

כי אי אפשר לחיות בלי דרמה קיטשית:)

אלה

הפרק הקודם		הפרק הבא