במשך אלף שנים

פרק 16

'זה חלום'   הרמיוני הבינה זאת עוד לפני שהתעוררה השאלה שהיכתה בה הייתה האם זהו חלום מהסוג הטוב כזה שגורם לך
לבכות בגלל שהוא נגמר או מהסוג הרע כזה שגורם לך לבכות מהקלה כשאתה מתעורר.

היא הייתה בהוגוורסט וירד שלג היא לבשה את הגלימה השחורה שלבשה בימי לימודיה וצעיף של גריפינדור
נתלה על צווארה וחימם את אוזניה. היא מגיעה לחדר המועדון של גריפינדור וכולם שם.
היא מבחינה בג'ורג' ובפרד מדגימים מוצרים חדשים שלהם לתלמידי שנה ראשונה, כפי שעשו בשנתה החמישית ,לי ג'ורדן לצידם אוסף את הכסף של הקונים המתלהבים.
רמוס לופין וטונקס יושבים על אחת הספות והתינוק טדי על ידיהם שערו סגול כחול כמו של אימו, טונקס מברכת אותה לשלום עם אף דמוי ציפור דבר שטדי
התינוק מנסה לחכות בהצלחה והוריו מחייכים אליו ומדגדגים אותו בחיבה.
היא מתיישבת ליד האח הבוערת ומבחינה בשלג נופל על החלון הארי ,רון ג'יני נוויל ולונה  מופיעים משום מקום לצידה על ריצפת המועדון, רון
אוכל צפרדעי שוקולד  וכשקריאת רוני פוני נשמעת הוא מעניק נשיקה מתוקה ללבנדר בראון, עיניה מלאות ושערה השופע נח על כתפיה לא כמו
הפעם האחרונה שראתה אותה, גופתה נחה על האבן הקרה של הוגוורסט, דם קרוש עם אבק היה על פניה   ועיניה חסרות החיים בוהות באלו שנשארו בחיים.

ג'יני והארי משלבים ידיים ומחובקים זה בזה, לונה ונוויל קוראים ספרים בישיבה מזרחית, נוויל  קורא ספר על צמחים ולונה קוראת את  הפקפקן שניהם בולעים בשקיקה כל מילה.
תמונותיהם של  סדריק  דיגורי וצו צאנג מחייכים מן דף לבן ומקושט בצהוב וכחול אשר נח על הרצפה במילים הראשונות בדף הן: מזמינים אותכם לחתונה של..

ולבסוף דראקו מאלפוי. אין מבטי בוז הדדיים בינו לבין רון והארי על צווארו נח צעיף ירוק שחור שהוא מוריד ושם על הרמיוני, נראה שרצונו
הבלתי פוסק להתגרות בה בדרכים ילדותיות מופיע אפילו בחלומה.     

היא כבר חלמה חלומות כאלה, חלות שבהם מאות ההרוגים והשורדים נמצאים וחיים במציאות אלטרנטיבית שבה הכל בסדר, שם הכל שמח.
אבל דראקו אף פעם לא הופיע בהם, דראקו מהחלום חיבק את כתפייה  וצחק מן בדיחה רנדומאלית של רון שני
הדברים שעשה: הצחוק המתגלגל וידיו הרכושניות העבירו בה הרגשה שכללה פרפרים בבטן וסומק עז.

'אבל זה חלום'  קול קטן ורציונלי בתוכה לחש ברוע, רק חלום, באותו הרגע עיניה נפתחו בפתאומיות היא התנשפה בחוזקה גופה מצפה להרגיש את הכאב האינסופי שהקללה העניקה לה.
" היא התעוררה" גיני נגלתה אל הרמיוני ואיתה הופיעו פרצופים נוספים , רון , הארי מר וגברת וויזלי  ולבסוף דראקו שעמד רחוק
יותר מימנה ובקצה החדר, פניו  בוהות בה או בוהות באוויר באופן ריקני שמעולם לא ראתה, זה גרם לה לרצות לחבק אותו לתת לו לקבור את פניו בשקע שבין כתפה לצוואר שלה.
"הרמיוני חומד" גברת וויזלי התקרבה באותה התגוננות אימהית שמאפיינת אותה " את זוכרת מה קרה? " הרמיוני הינהנה והרגישה את כל גופה כואב כאילו היא רצה מרתון
 "קרושיטיאוס" קולה היה שילוב של צרידות וכאב 'כמה זמן הייתי מחוסרת הכרה ?' היא רצתה לשאול אבל גברת וויזלי הקדימה אותה
" נכון" קולה רעד שאמרה זאת ונראה שהיא נאבקת בדמעות "את היית מחוסרת הכרה במשך יומיים" עיניה של הרמיוני נפערו זה לא רגיל, לא אמורים להיות מחוסרים הכרה יותר מכמה שעות מקללה כזו.
"אימא, אל תפילי עלייה הכל" רון הזעיף את פניו "היא רק עכשיו התעוררה " הארי הצדיק אותו.
גברת וויזלי הנהנה "אתם צודקים בנים"  אבל נראה שהיא מתחבטת בעצמה אם להמשיך לדבר או לא " מי תקף אותי?" הרמיוני התרוממה לכדי ישיבה
אבל הארי החזיר אותה למצב שבו היא התעוררה. מבטים מהוססים הופנו לכיוונו של דראקו "אמ.." ג'יני הייתה זו שפתחה את פיה ראשונה ,שערה הג'ינג'י
היה אסוף בקוקו גבוהה ובגדיה המוגלגים  היו טי שירט פשוטה ומכנס גינס ארוך "אחרי שאיבדת את ההכרה לוציוס מאלפוי..." עינייה נדדו בדאגה לדראקו שלא הראה שום תגובה
"לוציוס מאלפוי התחיל לצחוק ולאבד את העשתונות, הוא הודה שהוא עשה זאת  ותפסו אותו ישר והובילו אותו לבית כלא עד שישפט בפני הקסמהדרין "
הרמיוני הסתכלה על מאלפוי וכאב בעיניה לא בגלל מה שהיא עברה אלא בגלל מה שהוא עובר הוא שונא את עברו כאוכל מוות, הוא מנסה להראות שהוא השתנה במשך שנתיים אבל אבא שלו הרס את זה בלילה אחד.
" אתה בסדר? " עיניה ניסו לתפוס את מבטו של דראקו אבל הוא לא מיקד את במבטו בה, "האם הוא בסדר?" רון גיחך "הרמיוני את זו שהותקפת בקללה שאין עלייה מחילה ואת שואלת אם הוא בסדר"
הוא הסתכל עלייה כמו הורה שמנסה לדבר אל אדם אובדני וטיפש. "רון" מר וויזלי הניח יד על כתפו "אל תצעק על אף אחד משניהם" רון ניסה להתנגד אבל מר וויזלי השתיק אותו
"אתה בעצמך אמרת, היא רק עכשיו התעוררה, ודראקו, לא אשם במה שאביו עשה" .
רון שלח מבט שהיה מפחיד אפילו את הרע שבאוכלי מוות למאלפוי ויצא מהחדר בהתרסה, "ניתן לך לנוח מתוקה" גברת וויזלי חייכה חיוך מאופק אבל הדמעות
איימו לפרוץ מעיניה, היא יצאה יד ביד עם מר וויזלי, הארי ג'יני ודראקו נשארו בחדר "תקראי לנו אם תצתרכי משהו" ג'יני ליטפה את שערה
הפרוע של הרמיוני בחיוך "אנחנו חדר ליד" הארי הוסיף  "אני יביא לך כוס מים" הוא אמר כשהבחין במבטה הרומז של ג'יני ויצא עם דראקו שגם הבין את הרמז.
"ג'יני, הוא.." הרמיוני פתחה את פיה אבל ג'יני קטעה אותה "הוא ככה כבר יומיים, אני קיוויתי שזה השתפר אחרי שתתעוררי, עדיף שתנוחי מיוני, והמתנות שלך לצד המיטה"
ג'יני הצביעה על הרמת שקיות שנחו לצידה. "זה מטופש להגיד את זה בהתאם לנסיבות, אני יודעת" ג'יני חייכה כתגובה לחיוך הקטן של הרמיוני, "אבל את אוהבת את המתנות
של חג המולד, תפתחי אותן, דראקו גם הביא לך אחת" הרצון של הרמיוני לפתוח את המתנות גבר לרגע , היא לא קנתה לו מתנה, היא חשבה על זה אבל העובדה שהוא
יחשוב שזה מטופש הרגה כל רצון שלה להביא לו משהו, היא ניסתה שוב להתרומם אבל ג'יני מנעה את זה מימנה בקלות  "תשני קודם המתנות יחכו לך" היא צחקה לנוכח
הפרצוף החמוץ של הרמיוני ויצאה מהחדר עם קריאת לילה טוב.
----------------------------------------------------------------------

הערה קטנה ניסיתי להתחיל פאנפיק חדש של משחקי הרעב אשמח אם תקראו אותו ותגיבו :)

 http://hportal.co.il/index.php?act=fanfiction&showpic=6485&showchap=1

הפרק הקודם		הפרק הבא