מעלליהם של הדור הצעיר

<!-- /* Font Definitions */ @font-face {font-family:"Monotype Corsiva"; panose-1:3 1 1 1 1 2 1 1 1 1; mso-font-charset:204; mso-generic-font-family:script; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:647 0 0 0 159 0;} /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-language:HE;} @page Section1 {size:612.0pt 792.0pt; margin:72.0pt 90.0pt 72.0pt 90.0pt; mso-header-margin:35.4pt; mso-footer-margin:35.4pt; mso-paper-source:0;} div.Section1 {page:Section1;} -->

"זמן לשינה!" צעקה ג'יני בתא הגדול. ג'יימס נאנח ממקומו שליד נודל. מאט גם נאנח, ורוז, שישבה לצידו, גם נאנחה.כולם קיווו שיוכלו להישאר ערים עוד קצת. כולם כבר היו בפיג'מות. אלבוס פתח את דלת המדף שלו והחליק החוצה. הוא נחת נחיתה לא טובה, ועיקם את הקרסול.

"אוי, אלבוס...." אמרה ג'יני והתקרבה אל אלבוס. בהינף שרביט אלבוס לא הרגיש כאב. אלין סגרה בחבטה את הספר שקראה, ואלבוס ראה שזה עותק של קללות על אויבים מאת תומאס באקסטון. אלבוס ניחש שהיא מחפשת משהו כדי לנסות על מוני. כך או כך, היא הניחה את הספר בצד, ועלתה למדף שלה, ואלבוס למדף שלו. הוא ראה גם איך רוז נכנסת למדף שליד זה של אלין,מוני לידה ונודל בסוף, ליד הדלת.מצידו השני של אלבוס היה המדף של ג'יימס ואחריו זה של מאט. המבוגרים ישנו על המושבים, שכעת חוברו וניהיו 3 מיטות זוגיות. אלבוס הדליק את המנורה שייתה מקובעת על התקרה של המדף.

אלין פתחה את החלון שבין התאים שלה ושל אלבוס.

"היי אלבוס." אמרה בקלילות. היא התחילה לפרום את הצמה שלה.

"היי." אמר אלבוס בעייפות.

"טוב....אני רואה שאתה עייף מכדי לדבר...... אז לילה טוב." אמרה אלין וסיימה לפרוק את הצמה שלה. היא סגרה את החלון והלכה לישון בעצמה. אלבוס כיבה את המנורה, אבל לפני שנרדם, שמע את המבוגרים מדברים בחשש על משהו. הוא נרדם לפני שהצליח להבין מה זה 'בית', 'דמבלדור' ו'קטנים'.הוא פשוט לא הבין מה הקשר.

_______________________________________________________

משהו ניער את אלבוס.

"אלבוס!!! אתה ישן עליי!!!" שאג ג'יימס על אלבוס הישן. אלבוס פקח את עיניו, ופניו של ג'יימס קפצו לו לעיניים.הוא לא ראה כך כך טוב, אולי בגלל העובדה שמשקפיו לא היו עליו.

"הגיע הזמן, צוציק!!!" שאג ג'יימס והפיל את אלבוס  מעליו. עדיין ישנוני, אלבוס הסתכל מסביב, וראה את אלין מדברת עם נודל ורוז, את מוני בצד, את מאט אוכל צפרדע שוקולד, ואת ג'יימס מתקרב אל נודל, ואת המבוגרים מדברים על משהו לא מובן.שוב אותן מילים. 'בית', 'דמבלדור', 'קטנים'.והכי חשוב- כל הילדים בגלימות הוגוורטס.בחוץ היה חושך. הוא קם מהרצפה, עלה למדף שלו והחליף בגדים. הוא ניסה לסרק את שיערו, אך ללא הצלחה. הוא לבש את משקפיו, וגילה שלבש אותם הפוך. הוא לבש אותן נכון, והחליק מהמדף. הוא עדיין לא הבין למה כולם בגדי הוגוורטס.

"היי אלין... למה אתם בבגדי הוגוורטס?" שאל אלבוס. אלין הסתובבה לעברו.

"כי אנחנו עוד מעט מגיעים." אמרה.

"רגע, ישנתי כמה ימים?" שאל אלבוס, לא מבין.

"כן, טיפשון. נפלת על ג'יימס כשהוא ישן. אישית," אמרה אלין "אני חושבת שמוני הטילה עלייך כישוף שינה..." לחשה.

 "כן, זה סביר, כי מי טוב יותר בכישופי שינה ממוני?" שאל אלבוס בעוקצנות. אלין משכה בכתפיה, ומוני הזעיפה פנים עוד יותר. היה לה ברור, שאלבוס ניסה ללעוג לה.

" אלבוס, לך תחליף לבגדי הוגוורטס." אמרה ג'יני. אלבוס ציית בלית-ברירה.

הוא חזר למדף שלו והחליף בגדים.בדיוק כשהוא ירד, הוא הספיק לראות איך הרמיוני ולונה דוחסות את הספה האחרונה , לפני שזו נעלמה כליל,אל תוך הארנק של הרמיוני.

ג'יני הניפה את שרביטה ועברה בתא הגדול. כל הדברים של כולם עפו חזרה למזוודות שלהם, וזה כלל את התחתונים של מאט שעפו ממתחת למושב, את שאריות האוכל, ואת המסרק של מוני, והגלימה הכחולה של רוז, והצעיף של אלין, והשרשרת מפקקי בירצפת הישנה של נודל, ועוד מלא דברים אחרים. בעוד הינף שרביט כל המזוודות נסגרו והוצאו מהתא. ג'יני המשיכה להרחיף אותם, ואז הארי הניף את שרביטו והן נעלמו.

"שלחתי אותן לחדר מועדון." אמר הארי בתגובה לפרצופים המופתעים של כולם. גם הכלובים נעלמו, אבל החיות נשארו.התנשמת של אלבוס, האוח של ג'יימס, גור החתולים המכונף והלבן של אלין, הנרגול הכחול והמכונף של נודל, החתול השחור של מוני, הינשוף של מאט והכוס הגמדי של רוז.מאט, אלין, מוני ונודל הרימו את חיות המחמד שלהם בזמן שהציפורים התעופפו דרך החלון, לינשופיה. הכוס הגמדי הזקן של רוז, פיגווידג'ן, כמעט נפל מהתרגשות, והתנשמת של אלבוס תפסה אותו. נודל  החליטה שנורי, הנרגול המעופף שלה, נשאר איתה. אלין ליטפה מאחורי אוזנו של ווייט, הגור שלה, באהבה גלויה. מוני החזיקה את מלקולם, החתול השחור שלה, בידיה, וליטפה אותו גם. נראה היה שמלקולם מתעב את ווייט,אבל ווייט לא הראה סימנים של תיעוב.להפך, הוא אהב את החתול השחור והמבוגר. אבל בעוד מלקולם (קולי) החליט שעדיף לו לרשוף ולכעוס על ווייט,ווייט העדיף את מגע ידה שלח אלין, ולא רשף חזרה.עלתה בראשו של אלבוס מחשבה מצחיקה, שלפיה מלקולם יכל להיות בסלית'רין, בעוד ווייט ברייבנקלו, בגלל החוכמה שלו ב'לא להגיב באלימות'. הוא דמיין את החתולים במדי הוגוורטס ובקושי החניק צחוק. הוא הביט מהחלון, שם הנקודה הלבנה של הדוויג לא נעלמה עדיין.הנקודה הכתומה של מוש, האוח של ג'יימס, כבר נעלמה. אלבוס התקרב אל אלין, וליטף את ווייט, שתמיד חיבב אותו.החתול גירגר למגע ידו של אלבוס, ואז נכנס אל תוך כיס גלימתה החיצוני של אלין.מלקולם נכנס לכיס הפנימי של הגלימה של מוני.

ווייט הוציא את ראשו מהכיס שממוקם על החזה העליון של אלין, איפה שהלב נמצא. הוא נכנס בקלות לכיס, כה קטן היה. נשמע קול גריסה קטן, ואלבוס ידע שווייט אוכל את החטיף שמצוי תמיד בגלימה של אלין. הוא הוציא את ראשו שוב, מתוך סקרנות. עיניו הכחולות הסתכלו על כל דבר.

" חברה, זמן לזוז!" קרא רון כשהרכבת עצרה בחריקה. הם יצאו ממנה ומיהרו לעברה של הגבעה שאליה בנוי הוגוורטס.כשהגיעו לשערי הברזל הגדולים, נוויל ניגש ופתח את השער החורק. הם נכנסו לבית הספר, ושיירה של אורות מהכרכרות נראתה למטה, על צלע הגבעה.היא רק התחילה לזוז. המבוגרים התחילו לזוז לכיוון משרדו של המנהל, והילדים בעקבותיהם.

"לא, אתם לכו למיטות." אמרה ג'יני לילדים. נשמעו קולות אנחה ואולי אפילו אכזבה. אלבוס התחיל ללכת לחדר המועדון, כשכולם אחריו. ווייט יצא מהכיס של אלין וריחף מעליה. גם מלקולם יצא מהגלימה של מוני, כנראה בעקבות ווייט. אלין צחקה כשראתה איך הוא מתגלגל. בסוף היא קפצה, משכה אותו למטה, ונתנה לו חבילה קטנה, עטופה בכסף, בלבן ובתכלת.

"חג שמח, ווייטלי." אמרה באושר. החתלתול התנפל על האריזה וקרע אותה. בפנים היה צעיפון דקיק, בצבע לבן עם תכלת- כצבע עיניו של ווייט. היה גם גימור כסוף. על הצעיף היה גם פתית שלג כסוף, שעליו נחרטו בתכלת המילים:

Whitley

Alline Sprout

Gryffindor

נראה היה שאלין השקיעה מאוד בכיתוב. אלבוס ראה שזה כתב היד שלה.מסולסל עם צ'ופצ'יקים בכל מיני מקומות.היה כתוב שם : ווייטלי. אלין ספראוט. גריפינדור.

מוני עיוותה את הפרצוף. אלין קשרה לווייט את הצעיף עם קשר פרפר ענק מאחורה, והוא התעופף בגאון מעל ראשו של מלקולם, שניסה לתפוס אותו. כולם צחקו, חוץ ממוני, שצפתה בזעף במתרחש.

הם מיהרו לכיוון חדר המועדון, כשנזכרו בפילץ'.הם רצו במסדרונות, צעיפיהם מתנופפים אחריהם, אל חדר המועדון.

"ויולטה דה בלה." התנשפה אלין. האישה השמנה הנהנה בראשה ונעה על ציריה. כולם נכנסו לתוך חדר המועדון החמים. מוני פנתה מיד לחדרה. גם ג'יימס ומאט פנו לחדריהם. נודל הלכה אחרי ג'יימס, ורוז אחריה. מה שהשאיר את אלין, אלבוס, ווייט ומלקולם לבד. אך רגע זה לא נמשך זמן רב. כעבור רגע רוז ונודל ירדו חזרה לחדר מועדון, ואחריהם מוני, מאט וג'יימס. כולם התיישבו מול הלהבות. פתאום כולם שמעו את חריקת הצירים של האישה השמנה, ומישהו נכנס. כולם סובבו את ראשם וראו את הרמיוני, ג'יני ולונה נכנסות פנימה.

"בואו כולכם." התנשפה הרמיוני.

"דמבלדור רוצה לדבר איתכם." הוסיפה לונה.

"ועכשיו." אמרה ג'יני למראה הבעת פניו של ג'יימס, שכנראה העדיף לבלות את הערב בחברת נודל והאש החמימה.

כולם קמו, ויצאו מחדר המועדון. הם הלכו לכיוון משרד המנהלת, הפרופסור מקגונגל. הם הגיעו אל הגרגויל.

"אלבוס דמבלדור." אמרה הרמיוני בבטחון. הגרגויל נע הצידה, וחשף גרם מדרגות לולייני. הם עלו בו עד שהגיעו אך דלת המשרד של הפרופסור מקגונגל. הם שמעו שיחה בין המבוגרים לקול עמוק וזקן וקול של אישה.הם נכנסו לחדר, וראו את הארי, רון ונוויל משוחחים עם הפרופסור מקגונגל ודיוקן של איש כסוף שיער.

הפרק הקודם		הפרק הבא