באור שונה

אהבתי את הדרך שבה השמש נצצה על השיער של רון.. כאילו עשתה אותו אפילו יותר חמוד. הוא נראה כאילו יש לו משהו להגיד ולא מצליח להוציא את זה מהפה.

״משהו לא בסדר?״ שאלתי.

הצד של רון

״את חושבת על העתיד שלנו לפעמים?״ פלטתי. ממש פחדתי מהתגובה שלה.

״או..״ היא מילמלה והשפילה את מבטה.

ידעתי. ידעתי שהיא בטח לא חושבת כלום על העתיד ובסוף תתחתן עם איזה עורך דין מפונפן..

״זה טוב ׳או׳?״ שאלתי בחשש, היא שתקה.

״כאילו..״ היא השיבה. ״אני פשוט רוצה שנהיה בהווה. מחשבות על העתיד לא צריכות

להטריד אותנו, אנחנו רק בני שלוש עשרה אחרי הכל..״

״אה. כן.״ נהייתי אדיש לחלוטין.

״רון..״ היא גלגלה את עיניה בקול נואש. ״הכל בסדר.. אני מבטיחה שהעתיד שלנו יראה מדהים, בסדר?״

״אז את כן חושבת על העתיד שלנו.״

״לפעמים, כן! לא אשקר לך..״

״מה אנחנו בעתיד בשבילך?״ שאלתי והרשתי לעצמי להרים את הקול.

״נשואים? מאורסים? משפחה?״ 

״אני פשוט מקווה שהקשר שלנו בעתיד לא יהיה חברות, שיהיה כמו עכשיו אני מתכוונת.״

״אנחנו נשואים בעתיד בשבילך!״ חיוך גדול עלה על פניי.

״אי אפשר לדעת.״ היא השיבה ונמנעה מקשר עין. ״אבל.. אנחנו זוג. ואת אוהבת אותי, ואני אוהב אותך!״ התעצבנתי.

״אני אוהבת אותך עכשיו.״ 

שתקתי.

״בתור נער, אתה הכי מקסים שיש, ואני אוהבת אותך,

אבל אני לא יודעת איך תהיה בתור בן אדם מבוגר.״

״מזתומרת??״ לא הבנתי בכלל את המשפט הזה, היא ממש אמרה שהיא אוהבת אותי, אז מה זה משנה?

״בתור בן אדם מבוגר אני עדיין אהיה רון! רון שאת אוהבת ושאוהב אותך.״

״יכולים לעבור עלייך, ובכלל עלינו, המון דברים עד אז.״

״לא מאמין שאת אומרת את זה..״ אני לא חושב שמישהו פגע בי ככה בכזה חוסר מודעות מוחלט.

הרמתי את התיק שלי וקמתי.

״רון.. אם אתה הולך מפה עכשיו, אתה תשבור לי את הלב, ואתה יודע את זה!״ היא אמרה, נשמעת חנוקה מדמעות.

נתנתי לה נשיקה על המצח והלכתי. ״מה הבעיה שלך?!״ היא צרחה אחרי במסדרון.

בחיים לא שמעתי אותה צורחת ככה.

״אתה באמת?!- כ-כאילו.. בגלל כזאת שטות?? אנחנו רק בני שלוש עשרה, לעזאזל

עם העתיד!״ החלטתי להתעלם ממנה.

״רק שתדע, אם הייתי רוצה להגיד לך מה אני חושבת עלינו כמבוגרים, הייתי אומרת.. אבל אתה

טיפש מדי כדי להקשיב!״ רצתי משם.

איך אני יכול להיות כזה חלש ופגוע מפשוט ילדה?!

טוב.. זאת לא סתם ילדה, זאת הרמיוני.. הייתי רוצה לדעת מה היא חושבת עליי כמבוגר ואיך זה כל כך יפריע לה..

הצד של הרמיוני

לקחתי את התיק שלי והלכתי משם בריצה, עדיין מחזיקה את הדמעות.

הגעתי לשירותי הבנות, נכנסתי לאיזה תא, והתייפחתי.

מה אני חושבת עליו בתור מבוגר? שהוא יהיה בטח מגושם, חסר אחריות, ויהיה לו מאוד קשה

למצוא עבודה. אבל כל זה לא משנה כל עוד הוא רון.

כנראה שהוא רואה את העתיד שלנו כל כך מושלם, אבל זה לא יהיה נכון, אני צריכה להתנצל איכשהו אם הוא נפגע

עד כדי כך שהיה צריך להתעלם ממני לחלוטין.

אני יודעת שהעתיד שלי יהיה טוב, כי יש לי ציונים טובים, אני מכשפה מעולה, ואדע איך להרשים אנשים

בראיון עבודה. מילים לא יעזרו, אני צריכה לצייר איזה משהו כדי שידע איך אני רואה את העתיד שלנו ביחד.

ניגבתי את הדמעות, ועשיתי את דרכי לחדר המועדון.

לקחתי מהתיק של הארי דף ריק, (תמיד יש לו המון) והשארתי פתק; ״סליחה שלקחתי לך דף, הארי :) -הרמיוני״

הוצאתי את הקלמר מהתיק שלי והוצאתי ממנו טושים וצבעים.

הצד של רון

טוב, השיעור של הארי נגמר.. אם הוא לא יבין איפה שנינו זה בטח ילחיץ אותו, אז כדי שאחזור.

כל הדרך חשבתי על הרמיוני ועל מה היא לעזאזל חושבת על העתיד ולמה זה כל כך לא אכפת

לה.. לפתע, ראיתי את הארי מתקדם לכיווני.

״רון! איפה הרמיוני?״ הוא שאל. משכתי בכתפיי.

״רבתם?״ הוא שאל.

״קצת..״

״מה קרה הפעם?״

״שאלתי מה היא חושבת על העתיד והיא לא ענתה לי שהיא חושבת

שנהיה נשואים, או לפחות מאורסים.. היא ענתה שעכשיו אני ה׳נער הכי מדהים

שיש והיא אוהבת אותי׳ אבל שהיא לא יודעת איך אהיה בתור מבוגר!״

״מה?״ הארי קימט את מצחו כהזדהות.

״לגמרי! אני לא מבין מה יש לה..״

״טוב, אולי היא קצת בהלם ועלתה לחדר המועדון או משהו.. בוא נלך לחפש אותה.״ הארי הציע.

הלכתי לכיוון חדר המועדון שם תפסנו אותה מציירת משהו. היא הסתובבה, הביטה בי, והושיתה לי את הציור.

בציור הייתה אישה, זאת הייתה בטח היא.. ולידה עמד איש ג׳ינג׳י.. מין הסתם, אני! ו.. האיש הג׳ינג׳י החזיק

תינוק ג׳ינג׳י ביד.

״אלו אני, אתה, ורון ג׳וניור.״ הוא אמרה.

״רון ג׳וניור?!״ חיוך עלה על פניי וקפצתי עליה בחיבוק.

״אני מבטיח לא לגרום לך לכעוס עם שאלות כאלה בעתיד!״

הפרק הקודם		הפרק הבא