בת הירח הסודית *מוקפא*

בוריאס נקש באצבעותיו ומצאנו את עצמתו על האדמה לצד הפגסוסים שלנו.

"אנחנו ממש לא הולכים לתת לך להרוג את ביאנקה!" קראתי.

"כן!" הרמיוני שלפה...קוצץ ציפורניים? 

הקוצץ הפך בידה של הרמיוני לפגיון מארד שעל הלהב שלו נחרטו מילים ביוונית עתיקה.

"שבי בשקט ביתה של אתנה." בוריאס פקד באנגלית.

פניה של הרמיוני האדימו בכעס "אפרודיטה!" קראה ורק אחר כך קלטה שלהגיד לשני האלים  האלו שהיא בת אפרודיטה זה לא מעשה חכם במיוחד.

קיאונה הפיצה קור ,שהקפיא כל דבר שהוא לא אנושי(חצויי אולי הגיוני יותר? טוב לא משנה) ברדיוס של כמה קילומטרים.

הרמיוני החליטה להגיד את הדבר שהכי לא עוזר לנו עכשיו "למה כולם חושבים שאני בת אתנה?!אני בכלל לא דומה לה!"

ממש התאפקתי שלא להגיד לה שהיא כן דומה לה,בחיים לא פגשתי את אתנה אבל הרמיוני נראתה בול כמו ילדי אתנה שראיתי במחנה, אבל החלטתי שזה לא הזמן לזה.

"את לא אמורה להיות מתה?" אדוורד שאל.

"טיפש!" אמרה בזעם, "אני אלה בת אלמוות! החצוייה הטיפשה הזאת לא יכולה להרוג אותי!"

ביאנקה התחילה לזהור ולהפיץ חום שהמס רק את השלג שמסביבה והפך אותה למנורה אנושית. כולנו נצמדנו לביאנקה,משני סיבות,אחת, ממש קפוא כאן ושתיים, ביאנקה הייתה יכולה להיות ממש מפחידה (ופזיזה,ומטומטמת,ויהירה. בתור דוגמא תקחו את את הסיבה שבגללה אנחנו במצב הזה) כשרצתה אז כולנו קיווינו שהיא תצעק עליהם ותביא לנו עוד זמן כדי לחשוב על תוכנית.

לפתע עלה בראשי רעיון "תנסי לזמן את השלדים האלו כמו שעשית במחנה אז." לחשתי באוזנה של ביאנקה.

"אני ינסה,אבל אין לי מושג איך עושים את זה." לחשה בחזרה, היא עצמה את עיניה בכוח והרימה את שתי ידיה למעלה, היא נראתה כאילו היא מרימה משא שכבד מדי בשבילה.

לא נראה שהאלים שמים לב לזה, בוראוס עמד בצד והקפיץ כדור מקרח וקיאונה בהתה בהרמיוני בכעס כאילו חושבת מה הדרך הכי טובה להרוג אותה.

"יש לי הצעה בשבילכם." אמרתי,מסיטה את תשומת הלב של קיאונה מהרמיוני אלי. לא ידעתי אם לשמוח או לפחד. "אירנה נחטפה, עיזרו לנו למצוא אותה."

"ומה אנחנו נקבל?" קיאונה רטנה.

"אמ...תוכלו להרוג את הרמיוני!"

"הי!" היא הביטה בי בכעס ואני החזרתי לה מבט מלא משמעות.

"אוקיי עשינו עסק." קיאונה אמרה, אפילו לא טורחת להשביע אותי.

הפרק הקודם		הפרק הבא