נבואת הקסם היהודי

בס"ד

יש כאן כמה דמויות שהופיעו בפלאות הקסם היהודי וכמה דמויות אחרות שהופיעו בכוח הקסם היהודי. נראה אם תזהו אותם, למרות שזה לא קשה במיוחד.

"מה לקח לכן כל כך הרבה זמן?" שאלה קארין בחיוך מתגרה.

אחינועם ענתה משהו עוקצני וקארין העליבה אותה בחזרה. גל פשוט הביט בשתי הבנות מחליפות הערות נבזיות (ובמאיה שעומדת לידן בשתיקה) בחשש מה. הן השלוש! איך הוא לא חשב על זה קודם? הן השלישייה המובהקת ביותר שפגש מאז שעבר לגור בחור הגידגד! ועכשיו... העולם יגיע אל קיצו.

על חלקת דשא, אי שם, במקום מאוד דומה אבל מאוד שונה, נמו ארבעה אנשים לבושים שריון אבירי. לפחות הם נראו כמו אנשים. הם נחרו בקולות רמים כשראשיהם שעונים זה על בטנו של זה במן מבנה משונה. הסוסים של האנשים האלה – כן, היו להם סוסים – נמו בעצמם באורווה סמוכה לשם. ולצד האנשים הייתה קשת אבן שנשמעו ממנה לחשושים משונים.

לפתע אחד האנשים התעורר. "קוראים לנו!" הוא צעק בקול רם.

"ממ... מה?" מלמל אחד משלושתת האנשים הנותרים.

הצועק נעמד, והראש שנם על בטנו נחבט בדשא. "קוראים לנו! אתם לא מרגישים?"

"אז סוף העולם הגיע? דוהרים להר מגידו?" שאל הרביעי.

קירות החדר בו היו גל והשלוש החלו לרעוד פתאום. התאורה החלה להבהב. "זה הסוף," חשב גל בחשש. הוא לא רצה שהעולם יסתיים לו כך פתאום.

הראשון רחרח את האוויר. "מממ... בעצם לא. סליחה שהערתי אתכם, העולם עוד לא נגמר. אבל זה היה קרוב הפעם."

שלושת האנשים האחרים נאנחו בכעס. אמנם זה מעולם לא קרה להם בעבר, אבל זה כבר התחיל להימאס עליהם.

"לילה טוב," העיר אחד מהם, וארבעת האנשים שבו לנום לצד קשת האבן המלחששת, ולנחור בקול רם, כמובן.

הרעידות וההבהובים פסקו, וגל ההמום התיישב על אחת הכורסאות בחשש. אחינועם וקארין המשיכו להתנצח, אבל מאיה הביטה בגל בדאגה.

"גם את הרגשת את זה?" הוא שאל אותה.

מאיה החלה לומר, "אם אתה מתכוון לשאול אותי משהו מטופש אם גם אני הרגשתי איזה רגע רומנטי או שטות כזאת בינינו, אז תפסיק כבר לנסות להתחיל עם כל דבר שזז, ו–"

"וואו, את מדברת הרבה שטויות כשאת לחוצה," פלט גל, "אבל לא. התכוונתי לזה שהכל רעד פה לרגע, כאילו..."

"כאילו סוף העולם הגיע, כן," מאיה הסכימה איתו, "כן, גם אני הרגשתי את זה. זה היה..."

"מה? מפחיד?" שאל גל בחיוך קטן של הזדהות.

מאיה חייכה בחזרה. "אולי," היא אמרה, "למה זה קרה?"

"לא יודע," ענה גל. הוא באמת היה מבולבל. או שהן השלוש, או שהן לא. אז איך סוף העולם פתאום התחיל ואז נעצר? הוא הביט במאיה, ואז באחינועם וגל המתפלספות בלי לעצור. איך הוא חשב שהן השלוש? מאיה שונה כל כך מאחינועם וקארין... ומצד שני, מי אמר שצריך להיות מכנה משותף כלשהו?

אל החדר התפרצה קורל, מתנשפת. "גל," היא נאנחה, "מצאתי אותך."

היא הביטה בשלוש הבנות שהיו בחדר.

"שלוש," היא אמרה לו, "שלוש. תיארתי לעצמי שפגשת שלושה אנשים כש... כשזה קרה. אבל דווקא השלוש האלה?"

אחינועם וקארין חדלו מהריב הקטן שלהם והביטו בקורל. "יש בעיה עם שלושתינו?" שאלה אחינועם בהרמת גבה.

"כאילו, כל החדר רועד ואתן לא שמות לב, מאיה כמעט מתעלפת וזה לא אכפת לכן, אבל רק כי קורל רמזה משהו עליכן, זה מה שגורם לכן להפסיק את הריב האידיוטי שלכן?" גל אמר פתאום.

"אוי, תראו מי מעביר עליי ביקורת," ליגלגה אחינועם, "מתברר שאתה יכול לעשות עוד משהו חוץ מלנסות להתחיל איתי בצורה מגעילה או להידלק עליי."

גל כבר הכין בתוכו תשובה, אבל מה שאחינועם אמרה תפס אותו לא מוכן. במקום זה, הוא גמגם, "אני... אני לא..."

"לא מה?" אחינועם אמרה, "אתה ממש שקוף, אתה יודע את זה?"

גל ניסה לדבר. הוא הרגיש שמשהו תופס לו במיתרי הקול ומונע ממנו להוציא אוויר.

אחינועם חייכה בניצחון. "אז כמו שאמרתי–"

"–אולי די לחשוב שכולם מאוהבים בך?" קורל אמרה פתאום, "את צריכה ממש להיות מאוהבת בעצמך בשביל לחשוב דבר כזה."

"ומי את בכלל שתדברי?" אחינועם התעצבנה.

"מה אתן עושות פה בכלל? מה הביא אתכן הנה?" קורל אמרה שוב.

"די!" צעקה קארין פתאום, וכולם השתתקו. "די! די! קורל צודקת," היא המשיכה, "אנחנו באנו לכאן מסיבה מסוימת ואם נמשיך לריב אנחנו לא נגיע לשום מקום. אנחנו באנו הנה כי... טוב, העניין הוא ש... שאנחנו רוצות לעזור."

"לעזור?" קורל גיחכה.

"כן, בואו נודה בזה, אתם צריכים את העזרה שלנו," קארין המשיכה, "כשהקרן הזאת לא בסביבה. כמו שחור הגידגד נראה, המתכונת הנוכחית שלו כמחתרת קיימת כבר כמה שנים טובות. אז אילו פעולות בדיוק עשיתם כדי להתנגד לפיהרר? ועוד עכשיו, כשקרן שמנהלת את המקום הזה לא נמצאת–"

"–איך את יודעת שהיא לא נמצאת?" שאל גל בהפתעה.

"–ושכל המקום הזה בכלל מתרכז בדברים אחרים, אולי הגיע הזמן שסוף סוף נפעל. סופסוף נעשה משהו כדי לעצור את הפיהרר. שלא נשב פה סתם."

"קודם כל, מה גורם לך לחשוב שקרן לא פה?" שאלה קורל.

"עליתי על זה לבד, ואם היה איזשהו ספק אז גל הרגע פתר לנו אותו כששאל איך אני יודעת שהיא לא כאן," חייכה קארין בניצחון.

גל הבין שהוא אמר משהו שלא היה אמור לומר, אז הוא מיהר להסיח ממנו את האש ואמר בחיוך ממזרי, "אז קארין היא המוח, אה? היא חשבה על זה. לבד. אז את רק פרצוף יפה, אחינועם?"

"אולי די? אתה רק מוכיח את הנקודה שלי," נזפה אחינועם.

"זהו? נגמרו לך כל הדברים השנונים לומר?" המשיך גל.

ובמקביל, קורל שאלה את קארין, "ודבר שני, מה גורם לך לחשוב שהמקום הזה לא מנוהל על ידי עוד אנשים?"

"כן? כמו השניים האחרים שחקרו אותנו? אחת היא המורה בבית הספר שלנו. היא עובדת חצי יום, כל יום. ואיפה השני נמצא?"

"מה זה עניינך?" קורל ענתה, אבל בתוך תוכה היא חשבה לעצמה, איפה שת נמצא?

שת צעד לו בארמון הפיהרר המלכותי, באחד המסדרונות. מולו התקרב הפיהרר עצמו, חיליק גולד.

"שת! שת, איזה כיף לראות אותך," הוא אמר וחיבק את שת.

"כן, שלום," הוא אמר בענייניות.

"מה שלומך? מה חדש בחור הגידגד?" המשיך הפיהרר לשאול.

"אתה הרי יודע מה התשובה," שת המשיך בקולו הענייני, ולא נראה היה שהוא מרוצה מכל גילויי החיבה האלה, "עכשיו אפשר לראות את הבת שלי?"

"בשמחה," חיליק אמר והתלווה לשת בהליכה במסדרונות, "שתדע לך שההתקדמות שלה נהדרת. היא כבר מדברת בצורה קולחת ומגמגמת הרבה פחות. הפנים שלה עדיין לא משהו ובגלל זה היא עוד עם המסכה, אבל יכולות השיקויים שלה מפעימות אותי בכל פעם מחדש!"

"כן, זו בדיוק הייתה המטרה," שת ענה.

הם המשיכו ללכת יחד במסדרונות כשחיליק ניסה לפתח שיחה ידידותית ושת ניסה להימנע משיחה כמה שניתן. לבסוף הם הגיעו למסדרון שבסופו הייתה דלת, עליה שלט, ועל השלט נכתב "רומי אופיר". שת התקרב לדלת וחיליק אחריו. כששת הגיע לדלת הוא הסתובב לקיר השמאלי של המסדרון, שם הייתה עוד דלת, מעט יותר קטנה. חיליק נעמד לצידו ופתח את הדלת. "עדידוש! תראי מי הגיע!" הוא קרא, ואל מעבדת השיקויים המבולגנת נכנס שת.

"אבא," קיבלה את פניו עדידוש בלחישה עדינה.

שת התקרב אליה ועטה על פניו חיוך נדיר. "שלום עדידוש," הוא אמר לה.

"זה ענייני כי אני רוצה לדבר עם מישהו מההנהלה של המקום הזה כדי שנפעל כבר נגד הפיהרר," קארין ענתה, "אם היית יודע איפה ההנהלה, היית מבינה את זה מיד ולוקחת אותנו אליהם. אבל אין פה הנהלה. אין פה אף אחד."

קורל הביטה בקארין באיבה. "אם הכל פה כל כך גרוע, למה אתן צריכות אותנו? לכו! תילחמו בפיהרר לבד!" היא אמרה.

"אבל לכם יש את הכלים," קארין אמרה, "עם הכלים שלכם והיוזמה שלנו נוכל באמת לעשות משהו."

"מה את רוצה לעשות?" קורל שאלה.

"בשביל זה אני צריכה לראות את הכלים שיש לכם," קארין ענתה.

"ולמה שנבטח בך?" קורל שאלה.

"מה עוד את מעדיפה לעשות?" קארין ענתה.

"אני מעדיפה לא לעשות כלום מאשר להעמיד את כולם בסכנה מיותרת."

"אם את רק רוצה להימנע מסכנות, איך את רוצה להילחם בפיהרר?"

"אני לא!" קורל רגזה, "אני רק רוצה לחיות! בשקט, בשלווה, בלי כל הבלגאנים של ישראל הקסומה הזאת! והמקום הזה הוא בית מחסה! בתוך חור הגידגד, אבל בסופו של דבר בית מחסה! בית יתומים! אז תני לנו לגדול בשקט בלי כל השטויות האלה. נכון, גל?"

גל נראה מהורהר. "אני דווקא חושב שיש משהו במה שהן אומרות," הוא אמר, "מתי שת וכוכבית חוזרים הנה?"

"חוזרים הנה?" קורל שאלה בפליאה, ואז הנמיכה את קולה ללחישה שנועדה לאוזניו של גל בלבד, "חוזרים הנה? גל, הם מעולם לא היו מהצוות. הם באו הנה כדי לדבר עם קרן כשהיא הייתה פה, ובימים הראשונים מאז שעזבה הם הסתובבו כאן ממש קצת רק כדי לבדוק שאנחנו מסתדרים. אבל כבר כמה שבועות שאף אחד מהם לא היה כאן!"

"אז את רוצה לומר לי שהמקום הזה מנוהל לגמרי על ידינו?" לחש גל.

"על ידיי," קורל לחשה.

"מי החליט שאת תהיי הקובעת?" גל ענה לה.

קורל לא ענתה.

"טוב, היום בארוחת הערב של בית המחסה נחליט ביחד אם אנחנו רוצים לפעול יחד עם שלוש הבנות או לא, זה נראה לי הכי הוגן לשתף בזה את כל הילדים בבית המחסה," גל אמר, והפעם בקול רם.

"יופי, תעדכנו אותנו כשנחזור מחר," אחינועם נופפה להם לשלום, "אנחנו, פשוט, צריכות לחזור." היא היישירה מבט לעבר גל. "לחזור הביתה. למשפחה."

"אל תתעצבן, גל," לחשה קורל, אבל גל דווקא צחק. "שאני אתעצבן? את חושבת שאחינועם מתגרה בי? היא גרה במחנה פליטים! עדיף את חיי הרחוב שהיו לי מאשר החיקוי העלוב של משפחה שהפיהרר ארגן לה!"

אחינועם, קארין ומאיה יצאו משם, מבלי להגיב לגל, והשאירו רק אותו ואת קורל בחדר.

"עם זה אתה רוצה לשתף פעולה? אתה לא מסוגל שלא לריב איתן," קורל אמרה לאחר שיצאו.

"אני חייב, כי לי ולאויבת שלי יש אויב משותף. זה שהפך אותי לילד רחוב ואותה לפליטה. יכול להיות שבלעדיו היינו חברים טובים."

"סביר להניח שבלעדיו לא הייתם מכירים," העירה קורל.

לאורחת הבאה שלו באותו היום חיליק כבר התכונן ועמד בכניסה לארמון. לא חלף זמן רב מאז ששת יצא, וכבר היא הגיעה. שיערה האדמוני נשאר בוהק ונפוח כשהיה לפני כמעט 15 שנה, כשפגש אותה לראשונה.

"עדנה! עדנה, איזה כיף לראות אותך!" הוא קיבל את פניה, "מה שלומך? שמעתי שהסטודנטים החדשים שלך נהדרים!"

"כן, איפה הבת שלי?" עדנה אמרה, "אני לא רוצה לותר על זמן הביקור שלי."

"כמובן, כמובן," חיליק אמר והם התהלכו יחד במסדרונות, "שתדעי לך שההתקדמות שלה נהדרת. היא כבר מדברת בצורה קולחת ומגמגמת הרבה פחות. הפנים שלה עדיין לא משהו ובגלל זה היא עוד עם המסכה, אבל יכולות השיקויים שלה מפעימות אותי בכל פעם מחדש!"

"זה אומר שעשינו משהו נכון," עדנה העירה בגאווה, "שהצלחנו. לפחות בינתיים."

"כן, הנה הרשמים של שת," אמר חיליק בעודם ממשיכים לצעוד לעבר היעד שלהם והושיט לה כמה גליונות קלף. עדנה עלעלה בהם תוך כדי הליכה.

"מעניין," היא אמרה, "טוב, שת הוא לא היחיד שצריך לעקוב אחרי ההתפתחות של הבת שלנו."

הם הגיעו אל הדלת וחיליק פתח אותה עבור עדנה. "עדידוש, תראי מי עוד בא לבקר אותך!" הוא צהל.

עדנה התקרבה לעדידוש העדינה, שרקחה לה שיקויים בשלווה. "שלום עדידוש," היא אמרה בהתרגשות. היא תמיד התרגשה לראות אותה.

"שלום אמא," עדידוש ענתה בקולה העדין.

ארוחת הערב, שלא כללה גוואקאמולי הפעם, הייתה מדי ערב ההזדמנות של כל מי שגר בבית המחסה להיפגש, להתגבש ולשוחח על מה שעברו באותו היום. פעמים רבות הצטרפו לארוחה נערים נוספים מהבתים הסמוכים, אך באותו ערב היחיד שלא גר בבית המחסה ובכל זאת השתתף בארוחה היה עמנואל שגר בבית סמוך לשם, גם כן בחור הגידגד.

"אני מתחיל לאהוב את האוכל שיש פה מאז שקרן לא בסביבה," שאול העיר כשזלל ספגטי ברוטב עגבניות, "התורמים שלנו עושים עבודה טובה."

"זה לא מה שאמרת ביום הראשון שקיבלנו את האוכל הזה," מלמלה סנדרה השתקנית בקול שכמעט ולא נשמע, ולגמה בעדינות מכוסית המים שלה. שאול לא הגיב כי, ובכן, הוא לא שמע.

"סנדרה אומרת ש–" החל לצעוק שי צואנוב, שדווקא כן שמע, אבל סנדרה בעטה בו מתחת לשולחן.

"איי, אישה! את באמת חייבת לקבל כבר שרביט כדי שתשתמשי באמצעים פחות כואבים נגדי!" הוא מחה, לקול צחוקו של יוני.

"משהו מצחיק?" הוא התרגז.

"שתוק," התערב אייל.

"שתוק," השתיק מיד נדב את אייל.

שי גלגל עיניים. "תשלטי כבר באחים שלך," הוא אמר לקורל, שדווקא נראתה משועשעת מכל העניין.

"תעביר את החומוס," ביקשה מישהי.

"זה חריף לי!" התלונן מישהו אחר על האוכל שלו.

"היום היה לי רצף של שמונה ניצחונות בטאקי מתפוצץ!" התלהב יוני לאוזני עמנואל.

"אני יודע, אני הייתי זה שניצחת," עמנואל ענה בשיעמום יבשושי.

"אתה חייב למצוא משחק אחר," העיר מישהו ליוני.

"כן? מה אתה מציע, שחמט? מה, אני צריך שערכת השחמט שלי תמרוד בי, כמו שעשו חיילי השחמט של סירין?" שאל יוני והצביע על סירין, אחת מדיירי בית המחסה שחיילי השחמט שלה בגדו בה. סרין, בתגובה, משכה בכתפיה.

בסך הכל, ארוחת ערב שגרתית בבית המחסה של קרן גוטליב בלי קרן גוטליב.

"טוב, חברים ושי צואנוב, אני צריך שתקשיבו שנייה," הכריז גל ונעמד פתאום. התגובה היחידה לדבריו הייתה קללה קטנה שירה לעברו שי צואנוב משרביטו.

"נו, תקשיבו, זה רציני," קורל נעמדה גם היא, וכולם השתתקו.

"רואה? אני מנהלת את המקום הזה," קורל לחשה לגל בניצחון, וגל צחק בתגובה. בינו לבין עצמו, הוא הרגיש רגוע מאוד כשידע שקורל היא הקובעת.

"תקשיבו, גל רוצה לשתף אתכם במשהו," קורל אמרה, "גל, בבקשה."

גל כיחכח בגרונו. "טוב, תקשיבו, אני..."

"יוצא מהארון!" צעק יוני.

"עוזב את חור הגידגד! סוף סוף!" צעק שי.

"מתחתן עם המתולתלת הזאת מהבית ספר של מוסרות," העיר עמנואל.

"לא, היית מת, ו... ועזוב את זה בינתיים," ענה גל לשלוש הערות הביניים, "למרות שהמתולתלת הזאת, אחינועם, ביקרה אותנו היום יחד עם שתי חברות שלה והן הציעו לעזור לנו להילחם נגד הפיהרר. אתם יודעים, זה שבגללו כולנו היינו חסרי בית."

"אם אתה חושב שאנחנו לא יודעים מי זה הפיהרר אז המצב לא טוב," מלמלה לעצמה סנדרה השתקנית.

"עכשיו תחשבו על זה, אנחנו מגדירים את עצמנו כמחתרת נגד הפיהרר, אבל כמה עשינו נגדו? איך פעלנו כבר? לדעתי, עכשיו כשקרן לא פה, יש לנו הזדמנות באמת לפעול איכשהו ולהוכיח את עצמנו, והבנות האלה נראות כאילו הן יודעות מה הן עושות."

"כן? לבנות האלה יש תוכנית מסודרת איך להפיל את הפיהרר?" שאל רוי, אחד הילדים שגרים בבית המחסה.

"לא, כי הן לא יודעות אילו כלים יש לנו," ענה גל, "אבל ברגע שהן תדענה–"

"האם הן מכירות את נקודות התורפה שלו?" המשיך רוי לשאול.

"אני... אני לא שאלתי, אבל–"

"–נניח שהתשובה לשאלה שלי היא לא," המשיך רוי, "אתה מציע שפשוט ניתן להן גישה לכל הסודות שלנו ולכל האמצעים, וכל השיקולים הטקטיים, שבואו, את רובם אנחנו אפילו לא יודעים כי אנחנו בסך הכל ילדים ומי יתן לנו לעשות משהו, ואתה לא חושב שזה קצת מסוכן או לא בסדר?"

"בשביל זה לעצור ארוחה?" הסכים שאול, ומיד אחריו נשמעו הערות ביניים נוספות.

"למה שנשתף פעולה עם שלוש בנות שאנחנו בכלל לא מכירים?"

"הן מזלזלות בנו! הן ממעיטות מהערך שלנו!"

"גם המנה הזאת חריפה לי!"

קורל הביטה בגל בדאגה וגל הביט בה בחזרה. "את רוצה לומר לי עכשיו את ה'אמרתי לך' או אחר כך?" הוא שאל אותה, וקורל חייכה בתגובה. גל החליט לנצל את ההזדמנות שבין כה וכה לא שומעים אותו בגלל כל הערות הביניים, ואמר לקורל, "תשמעי, רציתי להתנצל על מה שאמרתי קודם."

"מה אמרת קודם?" היא שאלה.

"קודם, כשהבנות האלה היו פה," הוא אמר, "אחינועם וקארין ומאיה. כששאלתי אותך מי החליט שאת תהיי הקובעת, בהתרסה כזאת."

קורל חייכה במבוכה. "אתה מתוק, אתה יודע את זה?" היא אמרה.

"אני מה?" גל הגיב, ופתאום נהיה לו מאוד חם באזור הפנים. למה הוא תמיד מסמיק ברגעים הלא נכונים?

האורח השלישי והאחרון לאותו היום הגיע זמן מה לאחר שעדנה עזבה את הארמון. וגם אותו חיליק קיבל בשמחה.

"דודו! דודו, שלום לך!" הוא אמר בחיוך.

"היי, שלום," דודו אמר בלבביות האופיינית לו, וחיליק מיד התלווה אליו להליכה במסדרונות הארמון.

"שמעת על השטיחים המעופפים החדשים שנכנסו עכשיו לשוק?" פתח חיליק בשיחה.

"אוי, כן, הם נהדרים," דודו אמר, "תגיד, מה שלום הבת שלי? אני באתי הנה כדי לראות אותה, אתה יודע."

"כמובן, בשחמה," חיליק ענה, "שתדע לך שההתקדמות שלה נהדרת. היא כבר מדברת בצורה קולחת ומגמגמת הרבה פחות. הפנים שלה עדיין לא משהו ובגלל זה היא עוד עם המסכה, אבל יכולות השיקויים שלה מפעימות אותי בכל פעם מחדש!"

"אח, כמה נחת, איזה כיף לשמוע," דודו אמר, "אני תמיד הייתי אופטימי, אתה יודע? ידעתי שזה יצליח. ידעתי. אין, האינטואיציות שלי תמיד צודקות."

"והנה הרשמים של עדנה ושת," אמר חיליק והושיט לדודו כמה גליונות קלף.

דודו עלעל בהם. "תשמע, הנתונים טובים," הוא אמר, "יפה מאוד, אני מרוצה. זו עבודה טובה מאוד. יאללה, עכשיו בוא נראה איך יראה הדו"ח שאני אכין על הבת שלנו."

חיליק הגיע לחדר בפעם השלישית והאחרונה לאותו היום, הפעם עם דודו. הוא פתח את הדלת. "עדידוש, תראי מי בא לבקר אותך!" הוא התלהב.

דודו נכנס לחדר ונזהר שלא לשבור אף צנצנת שיקויים. "עדידוש!" הוא התמוגג והתקרב אליה.

עדידוש הביטה בו ואמרה בקולה העדין, "שלום, אבא."

כשהערות הביניים שככו, נעמד שי צואנוב ואמר, "עכשיו אני רוצה להעיר משהו בעניין של מה שגל זרק פה קודם."

גל עיקם את האף. "מה אתה רוצה, שי?" הוא שאל בחוסר נחת.

"תירגע, הפעם לשם שינוי אני בצד שלך," הוא אמר, "אני פגשתי את הבנות האלה והן פייטריות. אני ראיתי איך היא נשברה בחקירה. לא אחינועם נשברה, קרן נשברה. הן חזקות. הן מניפולטיביות. הן בדיוק מה שאנחנו צריכים שיהיה בצד שלנו."

"איך אנחנו יכולים לדעת שהן באמת רוצות להיות בצד שלנו ולא לרגל אחרינו?" שאלה קורל.

"כי אל"ף, מה יש לרגל? לנו ספציפית, הילדים, אין שום דבר להסתיר, ובי"ת, קשה לי להאמין ששלוש בנות ששתיים מתוכן גרות בפאקינג מחנה פליטים בגלל הפיהרר באמת יהיו בצד שלו, את לא חושבת?"

שי הביט סביבו ונראה מעט מופתע מכך שלא נשמעו עוד קריאות ביניים, אז הוא התיישב בחשש בחזרה.

"טוב, לדעתי כדאי שנעמיד את זה להצבעה," הציע עמנואל, "אלא אם יש למישהו משהו להוסיף, כמובן."

כולם שתקו.

"טוב, מי תומך? מי רוצה לצרף אותן אלינו ולגבש יחד איתן תוכנית להדחת הפיהרר?" שאל עמנואל והרים את ידו. כמוהו עשו גם שאול ושי. יוני הביט בידו המורמת של שאול אך מעט היסס, ולכן לא הרים את ידו. גל הביט בהפתעה בכמות הידיים שהלכה וגדלה, וכמעט קפץ בבהלה כשראה שקורל מרימה גם היא את ידה.

"מתברר ששי יודע לשכנע," היא אמרה בתגובה למבטיו של גל, "מה איתך, אתה לא מרים יד?"

"לא יודע, פתאום אני לא שלם עם זה," גל ענה לה, "כי בכל זאת, את ורוי העליתם נקודות טובות."

"מילא רוי, אבל מה אני אמרתי?" שאלה קורל.

קולו של גל הונמך ללחישה. "אני לא מפסיק לריב איתן, איך אלחם לצידן?" הוא אמר.

עמנואל ספר בזריזות את כמות הידיים שהורמה. "זה אומר שכל השאר מתנגדים?" הוא שאל, "מתנגדים, תרימו שנייה את היד."

יוני הרים את ידו במהירות עד שכמעט שפך על עצמו כוס חלב. כמוהו עשו עוד כמה, אם כי הם הרימו את ידם יותר ברוגע.

עמנואל ספר את הידיים המורמות. "יש תיקו," הוא אמר, "יש נמנעים?"

איש לא צייץ.

"לא יכול להיות, חסר אדם אחד שלא הצביע," הוא אמר, "אני ספרתי."

עמנואל סרק את כולם במבטו, ואז גל אמר, "אני נמנעתי."

עמנואל הביט בגל בפליאה. "אתה? טוב, אני פשוט אחשיב אותך כתומך, לא? אתה זה שהעלה את הרעיון."

גל הביט בעמנואל, ואז הביט בקורל, ששפתיה ביטאו ללא קול, "זו ההחלטה שלך."

"אה, כן, כן, אני תומך, כמובן," הוא אמר מיד, וקיווה שלא יתחרט על זה, "מחר כשהבנות יבואו הנה אנחנו נתחיל כבר להתכונן. אה, וכדאי שלא נספר על זה לאף אחד, אתם יודעים. שזה יישאר רק בינינו, מי שיושב סביב השולחן. כי אתם יודעים, שיתוף פעולה בינינו לבין שלוש בנות מבחוץ, ובמיוחד כשזה קורה ללא ידיעת או אישור מבוגרים, זה... זה לא טוב."

הפרק הקודם		הפרק הבא