עוטי השיריון- הסיכוי האחרון של הוגוורטס

ראף ניצל את כל שעות הכושר שהקדיש לעצמו כשהיו במאורה.
הוא רץ וקפץ וכשהיה צריך, גם התחבא.
ראף הרגיש כאילו הוא עלה לפחות שבע קומות.
כמה פעמים יצא לו להיקלע לשיחה עם דיוקנאות מדברים.
"לאן אתה ממהר, בחור יקר?" שאל אותו גבר עם זקנקן בתוך תמונה ממוסגרת. "או שעליי לומר, קאפה*?"
"אני לא קאפה!" אמר ראף בכעס. "אני צב נינג'ה מוטנט. נחשפתי למוטגן!"
"כמובן! שיהיה..." אמר האיש בלי להבין מילה.
ראף נאנח, והמשיך לרוץ.
אחרי כמה פניות, הוא הגיע למבוי סתום.
ראף ניצב כעת מול שטיח קיר מכוער, שמשהו שנראה כמו טרולים היו עליו, והיכו באיש בחצאית בלט.
לפני שראף הספיק לעשות משהו, הוא שמע צעדים רועמים, וקולו של ראזאר מהדהד במסדרון.
"כשאני אמצא את הצבים האלה, אני אחסל אותם!"
לא היה שום מקום לברוח אליו.
לפי הרעש שנשמע, ראזאר מגיע עם צבא גדול מאוד של חיילי רגל, ואולי עוד כמה מוטנטים.
אם הוא ינסה לברוח הוא לא יספיק.
הכל אבוד.
ראף עצם את עיניו והחל לחלוף מול שטיח הקיר כשהוא מנסה לחשוב על רעיון.
אני רק צריך מקום שאני אוכל להתחבא בו, חשב ראף.
מקום שהם לא ימצאו אותי...
לפתע הוא שמע מעין חריקה.
הוא פקח את עיניו, ונדהם לגלות שדלת שחורה הופיעה באורח פלא, בדיוק מול שטיח הקיר המזעזע.
ראף פתח את הדלת, וללא היסוס נכנס.
כשסגר את הדלת, הוא הצליח לראות אותה לשנייה בלבד, לפני שהיא נעלמה.
ראף הביט סביבו בהתרשמות.
מראה של חדר רחב ידיים נגלה מולו.
נברשת מפוארת נתלתה מהתקרה והאירה את החדר.
הקירות נצבעו בגוון אדמדם וקושטו בציורים.
ראף אפילו הבחין בלפחות ארבעים ספרים שנערמו בהמוניהם על גבי מדפים.
הוא הצליח לקרוא שמות של ספרים, כמו 50 דרכים להיעלם באמצעות קסם, כיצד שורדים ביחד עם חיות קסומות, ואפילו שיטות יעילות להתחבא מפני אוכלי מוות.
ראף לא חשב שהוא צריך בכלל את הספרים האלה.
כדי להילחם בצבא של לויד, הם יצטרכו קצת יותר מסתם חרבות נינג'ה, סאי, מקל ונונצ'קו.
הם צריכים דברים קסומים.
הם צריכים... שרביטים.
ברגע שהמילה שרביטים הופיעה במוחו של ראף, הוא הבחין שמשהו מופיע על גבי המדפים.
שישה מקלות ארוכים ודקים.
שרביטים.
מרוב הלם, החרבות של ראף נשמטו מידיו.
הוא חטף את השרביטים, ותחב אותם בצדי השריון.
ראף לקח את אחד השרביטים.
הוא נזכר בשעשוע שקרא להם בעבר מקלות לא- שימושיים.
אבל עכשיו הם בהחלט שימושיים.
"אציו!" קרא ראף, מכוון את השרביטים לעבר ספר אקראי.
הספר ריחף לעברו, וראף נדהם למראה האותיות המוזהבות שיצרו את הכותרת כשפים שימושיים לקרבות נגד כוחות האופל.
"אולי אני אצטרך את הספרים האלה אחרי הכל," אמר ראף, והחל לדפדף בספר, מוכן לנסות כל כישוף שהספר יציע.
הספר תיאר את היכולת של כישוף, והדגים את הצורה שבה צריך לנופף את השרביט.
הספר הזה הולך להיות המפתח לנצחון.
חבל רק שהספר לא יכול למצוא בשבילו את דוני ושאר החבר'ה...

***

אחרי כמה פניות, מייקי כבר היה משוכנע שהוא הלך לאיבוד.
הוא הגיע למסדרונות שלא נתקל בהם מעולם.
בכמה מהפעמים, הוא כמעט חשף את עצמו בפני צבא של חיילי רגל.
"הלכת לאיבוד?"
מייקי הביט לכל הצדדים, אבל לא ראה אף אחד.
"מי זה?"
"ממש פה, על הקיר!"
מייקי בהה בקיר, ונדהם לראות שציור של איש גוץ מצביע על עצמו ומגלגל את עיניו.
האיש זז.
"מה אתה בדיוק?" שאל מייקי.
"מה השאלה?" צחק האיש. "אני הרי ביל המרייר! כולם מכירים אותי... השאלה האמתית היא, מה אתה בדיוק? אתה לטאה מכושפת? קרפד מקולל?"
"אני צב נינג'ה!" קרא מייקי. "מיכלאנג'לו לשירותך, אדוני."
ביל צחק בשנית.
"אין דבר כזה!" הוא אמר. "אבל שיהיה... בכל מקרה, הלכת לאיבוד?"
"נראה לי שכן," אמר מייקי.
"ומה אתה מחפש?" שאל ביל.
"את אחים שלי. יש אחד כמוני עם מסכה סגולה, ואחד עם כחולה ואחד עם אדומה..."
"אני חושב שראיתי את הכחול חולף על פני," נזכר ביל. "הוא הלך לכיוון הזה!"
ביל הצביע לכיוון הנגדי למייקי.
"תודה!" אמר מייקי, ומיהר לרוץ לשם.
הוא החל להסתחרר שוב בין הפניות והמדרגות.
ליאו לא נראה בשום מקום.
מייקי הספיק להיתקל בעוד דיוקנאות, שלא ממש עזרו לו למצוא אותו.
הוא החל להתעייף בהדרגה.
כל צעד התיש אותו יותר ויותר.
כשדמות כהה הופיעה מולו, מייקי בקושי הצליח להגיב למראה הנגלה לעיניו.
יצור מגודל ושעיר עם פרווה כתומה מפוספסת.
"טופר..." התנשף מייקי. "טופר טיגריס!*"
טופר טיגריס היה אחד מהעוזרים המוטנטים של שרדר.
"כבר חיכיתי לראות אותך..." צחק טופר טיגריס.
נהמה עלתה בגרונו, והוא חשף שיניים חדות למראה.
מייקי שלף את הנונצ'קו, וסובב אותו במהירות.
השרשרת נקשרה סביב ידו הבשרנית של היצור, ומייקי משך את הנונצ'קו.
טופר טיגריס מעד, ואז ניסה להתיר את הקשר מידו.
מייקי ניצל את ההזדמנות, ובעט ברגלו.
טופר טיגריס ילל בכעס, והתיר את השרשרת מידו בגסות.
"לא תתחמק ממני הפעם!" שאג טופר טיגריס.
הוא התקדם לעבר מייקי ושלח את ידו עטורת הטפרים אל צווארו של מייקי.
מייקי צעד לאחור בניסיון כושל להתחמק.
טופר טיגריס היה מהיר ממנו.
ידו לפתה את צווארו של מייקי בחוזקה.
"משלוח מיוחד לשרדר," צחק הטיגריס.
מייקי נאבק להשתחרר מהאחיזה.
ידיו ורגליו התנועעו לעבר טופר טיגריס, מנסות לנטרל אותו, אך לשווא.
פניו של מייקי החלו לאבד מצבען.
טופר טיגריס הניח את מייקי על כתפו ואחז בו בחוזקה.
הוא התחיל ללכת.
"היי, עזוב אותי!" צעק מייקי.
"אם תעשה רעש, אני אחנוק אותך," אמר הטיגריס.
"רק אני חונק את מייקי!"
מייקי הביט במי שניצב כעת מולם.
"ראף! זה אתה!" קרא מייקי.
"עוד צב לאוסף," אמר טופר טיגריס.
"שלא תחשוב על זה!" קרא ראף. "פרטיפיקוס טוטאלוס!"
רק עכשיו מייקי שם לב לשרביט המונף בידו של ראף.
הטיגריס נפל, ביחד עם מייקי הנאחז על ידיו, וצנח על הרצפה בהבעה קפואה של תדהמה.
מייקי ניסה להשתחרר מידו של טופר טיגריס, אבל ידו הייתה נוקשה.
ראף רכן לעברו, ומשך בידו של טופר טיגריס.
היד לא נעה.
"אני תקוע!" אמר מייקי.
"אנחנו חייבים לבטל את הלחש כדי לאפשר לך לברוח," אמר ראף. "פיניטה אינקנטאטם."
ברגע שהכישוף פגע בגופו של הטיגריס, ידו הרפתה לרגע מאחיזתה, ומייקי השתחרר והחל לרוץ, ראף מאחוריו, מדביק את הקצב.
מייקי הביט לאחור.
טופר טיגריס רץ מאחוריהם, חרבו מתנופפת בידו באיום, כמישהו שמאיים לחתוך להם את האצבעות ולהכין מהם סלט.
ראף שלח קללה משתקת, בלי להסתכל אחורה.
הקללה החטיאה אותו.
"מאיפה השגת שרביט?" שאל מייקי.
"אני אסביר אחר- כך," אמר ראף, וזרק לעבר מייקי שרביט נוספת.
"מגניב!" קרא מייקי. "שתק!"
הקללה פגעה בחזהו של הטיגריס, והוא נפל לאחור.
"פגיעה יפה!" קרא ראף.
מייקי וראף האטו, ואז עצרו בהתנשפות.
"עכשיו, מאיפה השגת שרביטים?"
ראף תיאר את הבריחה מפני חיילי הרגל, ושבסוף הגיע למבוי סתום, ואיך שבאורך פלא הופיעה הדלת שהובילה לחדר המסתורי...
"...ואז השרביטים פתאום הופיעו שם על המדף בדיוק כשהייתי צריך אותם! והספר שזימנתי היה הספר שבדיוק הייתי צריך!"
"מגניב!" קרא מייקי. "לי היה די משעמם. דיברתי עם כל מיני דיוקנאות, כמו ביל המרייר, ועוד כמה..."
"כן, גם אני נתקלתי בכאלה..." אמר ראף בגלגול עיניים. "אבל בואו נתרכז. חייבים למצוא את דוני וליאו. אני חושב שההתפצלות הייתה רעיון גרוע..."

***

ידו השבורה של ליאו לא ממש הקלה עליו לרוץ.
כמה פעמים, הוא נשען על הקיר, וסדרה של כאבי תופת גרמה לו להצטער על זה.
פעם אחת, הוא כמעט חשף את עצמו בפני פטרול של חיילי רגל.
הוא לא ידע אם הוא יכול בכלל להילחם עם יד אחת.
ליאו התקדם בקושי במדרגות, ונאלץ לחמוק פעמים רבות לחדרי לימוד חשוכים.
הוא כבר נתקל בכמה חדרים מוכרים, כמו חדרו של הפרופסור בינס, וכיתת שינוי צורה.
ליאו הביט בגרם מדרגות נוסף.
הוא הוביל מסדרון מוארך.
ליאו עלה במדרגות והתקדם לאיטו לאורך המסדרון.
בקצה המסדרון, הוא ראה תמונה מוכרת.
תמונה של אישה.
אבל מתי הוא ראה אותה, את זה ליאו לא זכר.
ככל שהתקדם, הדמות נראתה יותר ויותר מוכרת.
כשליאו זיהה את תמונת האישה, קריאת הפתעתה נפלטה מפיו.
"האישה השמנה! זה חדר המועדון של גריפינדור!"
ליאו החל לרוץ לעבר התמונה.
האישה השמנה הביטה בו בהרמת גבה.
"תני לי להיכנס!" אמר ליאו.
"סיסמא!" היא ירתה לעברו. "אני לא מכניסה אף אחד בלי סיסמא. אפילו לא צב מדבר!"
ליאו נאנח עמוקות.
"אני לא יודע מה הסיסמא. אבל אני נשבע שאני בגריפינדור! לגמרי!"
"אמרתי את דבריי," אמרה האישה השמנה. "כל עוד הסיסמא אינה ברשותך, אינך רשאי לגשת פנימה!"
"בבקשה..."
"לא!"
ליאו התיישב ליד הדיוקן בגניחה.
"אז כנראה שאאלץ לחכות פה..." הוא מילמל.
ליאו ניסה לגבש תוכנית כדי להביס את שרדר לויד.
הם צריכים לגייס עוד אנשים לצוות שלהם.
הייתה להם הזדמנות, אבל הם נכשלו.
חברי הצוות של ארגו 2 התבררו כחכמים, נועזים ומאוד מנוסים בכל הנוגע לקרבות.
ליאו היה משוכנע שהם יהוו חלק מאוד חשוב בחיסולו של הצבא של לויד.
לויד מתכנן משהו מאוד גדול.
החיים של ליאו השתנו לגמרי.
מאז אותו יום גורלי שבו הם הופיעו בהוגוורטס, ליאו לא נשאר אותו ליאו שאהב לאכול פיצה ולא לפספס אף פרק ב"גיבורי החלל".
כולם השתנו.
ראף למד לשלוט בכעס שלו עם הזמן, ומייקי לאחרונה הראה שינוי בהתנהגות הילדותית שלו.
ודוני... הלוואי שדוני היה פה.
הוא היה המוח של החבורה.
הם צריכים אותו...
ליאו לא ראה אותו מאז שהם נכנסו לפורטל והופיעו על סיפון ארגו 2.
הזיכרון לא היה נעים במיוחד.
כשליאו הגיע לשם, הפורטל הופיע גבוה מדי, וליאו שבר את היד מהנפילה.
הוא קילל את עצמו על זה.
הרי הוא נינג'ה מנוסה.
הוא כבר התאמן על נחיתה רכה בעת נפילה מגובה רב.
אבל ליאו היה כל-כך מבולבל שהוא לא חשב על כלום באותו זמן.
על ההיסוס הזה הוא שילם ביוקר.
ועכשיו הוא יושב במסדרון השקט כמו מטומטם ומנסה לחשוב על תוכנית.
הוא חייב לפעול.
ליאו קם בנחישות.
הוא התחיל להתקדם במורד המסדרון, כשקול צעדים גרם לו לעצור את נשמתו.
הוא קפא במקומו, וניסה לחשוב.
אבל קול הצעדים הלך והתקרב.
אין לו לאן לברוח.
אם הוא ילך אחורה, הוא יתקל באישה השמנה, והיא לא תכניס אותו.
אם הוא ימשיך, הוא יתקל באויב.
אבל מה אם זה לא אויב?
יכול להיות שזה מייקי או ראף?
אולי אפילו דוני?
אבל ליאו לא היה מוכן להסתכן.
הוא שלף חרב אחת בידו הבריאה, מוכן לכל דבר.
אבל הצל שהוטל על המסדרון רגע לפני שהדמות הופיעה, לא היה של אף אחד מצבי הנינג'ה.
זו הייתה נערה.

המשך יבוא...

*בשלבים מוקדמים יותר של הפאנפיק קראתי לו ציפורני נמר, אבל בגלל שהוא טיגריס החלטתי לקרוא לו טופר טיגריס כי זה יותר מתאים (tiger claw)

הפרק הקודם		הפרק הבא