הפכים דומים

אוקיי, אז היי.

זה עומד להיות הפרק האחרון של הפאנפיק. 

בגלל זה הוא ארוך יותר.

מצטערת.

תהנו.

חמודים.

3:)

סתםסתם אני מתה עליכם הכי בעולם!!! היה לי כיף לקרוא את התגובות שלכם בכל פרק שהעלתי (כן, גם את התגובות השטניות (אהמאהמ פרסבת' פוראבר)), ואת הפרק הזה אני מקדישה לכל הקוראם המדהימים שלי, ורק שתדעו שבלעדיכם לא הייתי ממשיכה לכתוב פאנפיקים, אז העובדה שאני כותבת היא די אחריותכם... מבטיחה שיהיו עוד הפתעות בקרוב ♥

חג המולד הגיע להוגוורטס, וכל הטירה התכסתה בלבן. 

לאט לאט, בזכות האווירה הרומנטית וצמחי הדבקון הרבים שצמחו בכל מקום, החלו תלמידי הוגוורטס להסתדר בזוגות, וכעבור שבוע היה נדמה שאין תלמיד בהוגוורטס ללא בן זוג.

גם הרמיוני הרגישה שהגיע הזמן לבלות קצת עם דראקו, ולכן, בארוחת הבוקר, ניגשה הנערה לשולחן סלית'רין.

"חג מולד שמח לכולם!" היא חייכה.

"חג מולד שמח, הרמיוני." פנסי ענתה.

ברואו את הרמיוני, אורו פניו של מאלפוי. כבר קרוב לשבועיים שחברתו התעלמה ממנו, והוא כבר חשב שזהו, שהיא כבר לא אוהבת אותו.

"דראקו," היא פנתה אליו. "השיעור עם פליטיק התבטל, אז חשבתי שאולי תרצה לבוא איתי אחר כך לאגם הגדול. כל המים קפאו, וזה נראה מדהים להחליק שם."

דראקו קם ממקומו ונשק לידה. "אני אשמח." 

לאחר הסעודה ניגש הסלית'ריני לשולחן גריפינדור. הרמיוני קמה ממקומה ולקחה את ידו.

שניהם הלכו יחד בשבילים המושלגים, שצדדיהם היו מעוטרים בהמוני עצי אשוח.

"את יודעת, כבר הייתי בטוח שאת עומדת להיפרד ממני."

"למה חשבת ככה?" שאלה הרמיוני בדאגה.

"את ממש התעלמת ממני בזמן האחרון, וזה היה נראה כאילו כבר לא אכפת לך ממני."

"אני יודעת שלא הייתי עצמי לאחרונה, אבל אני בסדר עכשיו, באמת. אני אוהבת אותך, לא משנה מה." אמרה ונישקה אותו במטרה להוכיח את דבריה. 

שניהם הגיעו לאגם הגדול, ולמזלם הוא היה ריק. המקום היה רק של שניהם. 

הרמיוני מלמלה לחש ויצרה שני זוגות של נעלי החלקה. אחד הושיטה לדראקו ואת השני נעלה בעצמה.

הזוג המאוהב החליק על הקרח היפיפה ויצר צורות ושבילים מדהימים, הכל היה מושלם... עד שהקרח נשבר תחת רגליה של הרמיוני.

לקח לה כמה שניות לקלוט מה קורה, כמה שניות בהן לא זזה.

היא שקעה במים, ראתה את פניו של דראקו הנסער והצורח מתרחקות ממנה. הכל נראה כמו בסלואו מושן, עד שהרגישה כיצד האוויר נלקח ממנה, וכל הסיטואציה חזרה אליה כמו בבום.

הרמיוני החלה לבעוט במים בחוזקה במטרה לעלות מעלה ומתחה את ידיה כדי להגיע לידיו של דראקו, שהושטו לעברה. 

"הרמיוני!" הסלית'ריני קרא באימה כשהנערה נשכבה על הקרח והחלה להשתעל.

"בואי, זה לא בטוח פה." הוא טעף אותה במעילו והוביל אותה אל תוך הטירה.

* * *

"הרמיוני! מה קרה?!" הארי ורון קפצו מכיסאותיהם ליד האח כשראו את חברתם, רועדת מקור ונתמכת בגופו של חברה.

"החלקנו על הקרח באגם והיא נפלה לתוך המים." דראקו ענה בבהילות.

השלושה הושיבו את הרמיוני ליד האח המחממת ועטפו אותה בחמש שמיכות צמר. כעבור רבע שעה, שפתיה נראו פחות כחולות, והיא הפסיקה לרעוד.

"אני לא מבין איך זה קרה." הארי הניע את ראשו מצד לצד. "הקרח אמור להיות מאוד חזק. הייתי שם אתמול, וחצי הוגוורטס החליק שם, אבל לא ראיתי אפילו רמז לסדק. איך זה קרה?"

"ל-ל-לוק." נשמע לפתע קול חלש.

"הרמיוני! את בסדר?" רון שאל במהירות בשנייה שקלט שהרמיוני חזרה לדבר.

"ז-זה היה ל-לוק." היא מלמלה.

"לוק? מה הוא קשור?" דראקו הביט בה בבלבול. 

"לפני ש-שנה, כשהייתי בצרפת, נ-נ-נפגשנו." היא אמרה בעצב. "היה לנו מ-משהו, אבל אז ג-גילתי שהוא בגד בי ונ-נ-נשבר לי הלב. עכשיו הוא פה, והוא רוצה שנחזור, א-אבל אמרתי לו לא, וע-עכשיו אני חושבת שהוא מ-מנסה לנקום בי... ראיתי אותו, עם הש-שרביט..." 

"בן זונה!" התעצבן דראקו. "הרמיוני! למה לא סיפרת לי? הייתי מעיף אותו מפה תוך שנייה!"

"פ-פחדתי."

"ממה?"

"יכולת לחשוב שאני מתכוונת ל-לבגוד בך, לחזור אליו... לא רציתי לפגוע בך."

דראקו עטף אותה בזרועותיו. "אני לעולם, לעולם, לא אחלום אפילו שאת בוגדת בי."

הגריפינדורית חייכה והתמסרה לחיבוק שהגן עליה יותר מהכל.

אז זה היה הפאנפיק, מקווה שאהבתם!!

נתראה בפאנפיק/פיקצר/סונגפיק הבא!! 

♥

הפרק הקודם		הפרק הבא