במשך אלף שנים

תודה לבטא שלי :)

------------------------

הנשף נערך באולם גדול שהיה בשעות היום היכל הכניסה של משרד הקסמים, המזרקה שהייתה שם אשר פעם הכילה מכשפה וקוסם שעליהם מביטים בהערצה גמדון בית, קנאטור וגובלין שונתה באמצעותה של הרמיוני רון והארי כשהם רק התחילו לעבוד, עכשיו כל יצור קסום הביט למקום שונה על הגובלין, הקאנטור וגמדון הבית היו חיוכים שמכילים גאווה ולא הערצה. הקירות קושטו במנורות קטנות ויפיפיות של חג המולד, נטיפי קרח גדלו מן הקירות, עץ אשוח עמד היכן שהמעליות היו וגם הוא קושט, הרמיוני הבחינה גם בסנטה קטנים וזזים על שולחן הכיבוד לצד חנוכייה עם נרות שלא נמסו, למען הקוסמים והמכשפות שחגגו את חנוכה. עובדי משרד הקסמים לא זיהו את המקום שבו עבדו ביום יום מרוב שהוא היה יפה וחגיגי כל כך. 
"זה יפיפה", ג'יני אמרה בהשתאות 
"למרות שמסיבות של קבוצות קווידיץ יש יותר כיף", הוסיף הארי בגעגוע, 
"הם ממש התעלו על עצמם השנה, זה אפילו יותר יפה מהוגוורסט בחג המולד", הרמיוני הביטה לשולחן הכיבוד בסקרנות בסופגניה, היא אומנם ידעה מה זה אבל אף פעם לא טעמה אחת. 
"הינה המאהב שלך", ג'יני אמרה מצחקקת לעבר דראקו מאלפוי שנכנס לבוש בטוקסידו שחור שהבליט את שערו הבלונדיני הבוהק ואת עיניו האפורות. 
"איכס", הארי הזעיף פנים בזמן שג'יני משכה את הארי ביד אחת ואת הרמיוני ביד השניה לעברו,
"היי דראקו חג שמח", ג'יני חייכה לעברו בידידות בזמן שאנשים שהיו מודעים לחוסר החביבות המובהק בין משפחת וויזלי למאלפוי הביטו בהם בעיניין. 
"חג שמח ג'יני", מאלפוי חייך בחזרה ואז הביט בהרמיוני, עם עיניים נוצצות וחיוך שגורם ללבבות לדפוק במהרה. החיוך הזה נעלם ברגע שג'יני דחפה את הארי אל מול דראקו, הארי שעוד היה המום משימושה של ג'יני בשמו הפרטי של מאלפוי (למרות שידע על הידידות שמתפתחת בין השניים) עמד באופן נוקשה מולו, 
"חג שמח", הארי הושיט את ידו והביט בעיניו של דראקו מאלפוי בהתרגרות אך בליבו חשב 'ג'יני וויזלי, אני בהחלט אוהב אותך יותר מידי אם אני מוכן ללחוץ יד של מאלפוי', מאלפוי גם לא נהנה מן הסיטואציה אבל הוא לחץ את ידו של הארי והתעלה על עצמו בכך שאמר בחמיצות "חג שמח הארי". הם לחצו זה לזה את היד, זמן רב, וזה נראה כי הם עכשיו מנסים להתחרות, מי ישחרר את ידו ראשון ויהיה האדם הפחות טוב. 
"הינה משהו שלא חשבתי שאזכה לראות", הרמיוני שהסתכלה על שניהם מופתעת גיחכה והשניים שיחרורו את ידיהם במהירות הביטו בה כעוסים. הרמיוני התקרבה לצידו של דראקו בעוד שהארי המובך שילב את ידו בידה של ג'יני ולחש "בואי צריכים לברך עוד אנשים", ג'יני הלכה איתו אבל לא לפני שראתה את המבט השואל שדראקו שלח אליה היא הזיזה את ראשה בחיוב ובהבנה והרימה מעט את התיק החזיקה.

-יומיים לפני זה- 

"מה חשבת לקנות לה?", ג'יני שאלה כשכובע צמר על ראשה הג'ינג'י מכסה אותו עד אוזניה, דראקו ביקש ממנה להיפגש איתו כדי שתתלווה אליו כדי לקנות מתנת חג מולד להרמיוני, הם התהלכו בלונדון המוגלגית באזור מלא חניות. 
"אם זה היה תלוי בי טבעת", דראקו קולו הצרוד מקור של דראקו אמר בזמן שעיניה הגדולות של ג'יני נפערו 
"טבעת אירוסים, אתה מתכוון להציע לה נישו-" 
"לא", הוא קטע אותו בנפנוף יד "חוץ מזה, היא תתחרפן מזה ואני חושב שעדיף שיעבור לפחות חודשיים בין הצעות נישואים שבחורה מקבלת", ג'יני המאוכזבת נאנחה, "חשבתי לקנות לה ספר", דראקו הוסיף בזמן שהם נעצרו מול חנות ספרים קטנה וחמימה למראה, 
"תהייה קצת יותר מקורי", ג'יני דחקה בו להמשיך אבל הוא לא זז "למיוני יש יותר מידי ספרים". 
"לכן חשבתי להשתמש קצת בשרביט שלי ולהשים הפתעה קטנה בפנים", הוא נכנס בלי לחכות להתנגדות מג'יני הסקרנית. "אפשר את גאווה ודעה קדומה בבקשה", דראקו ביקש מהמוכר הזקן שישב בקדמת החנות, המוכר הזעיף את קמטיו לעבר השניים בזמן שקם מהכיסא. 
"זה ספר מוגלגי", ג'יני הכריזה "מאיפה אתה מכיר אותו?" 
"עבדתי פעם בחנות ספרים, ויצא שקראתי אותו", דראקו שילם למוכר והרחיק מידיה של ג'יני את הספר. "את תוכלי לשמור לי על זה אבל לא לפתוח את זה אחרי שאני אסיים לכשף את זה?", דראקו שאל במהירות כשהם הגיעו לחנות בגדים קטנה ששם ג'יני חשבה שתוכל למצוא בגד נחמד להרמיוני 
"שלח לי את זה שתסיים, רק מתי אתה מתכוון להביא לה את זה?" 
"אחרי הנשף של משרד הקסמים", דראקו חייך כשחשב על הבעתה של הרמיוני כאשר היא פותחת את המתנה הגמורה. 
"דראקו מאלפוי יא-רומנטיקן חסר תקנות", ג'יני ציחקקה. 
דראקו הפנה את פניה הצוחקים ממנו באמצעות ידו ולמרות שהסמיק חיוך קטן התגנב לשפתיו. 

"הרמיוני ג'ין גריינג'ר חג שמח", דראקו חייך ונישק את מצחה, למרות שהיו לא מעט פרצופים המומים היו גם לא מעט פרצופים לא מופתעים שתיארו לעצמם שיחסי הידידות לכאורה של השניים יגיע לכיוון הזה. 
"חג מולד שמח אידיוט", הרמיוני לא נרתעה, להיפך היא חייכה אבל החיוך נמוג כאשר לוציוס ונרקיסה מאלפוי התקרבו אל השניים, עיניו הנוקבות והקרות של לוציוס מאלפוי בהקו בגלל השקים השחורים שהיו תחתיהם ושפתיו הדקות התהדקו לחיוך היחיד שידע לחייך, חיוך מתנשא, בזמן שהוא לא הקפיד על הופעתו החיצונית אישתו שהחזיקה בזרועו באופן שנוקט מעט מגע משניהם היייתה מסודרת להפליא, כל שערה משערה המאפיר הייתה במקום, כל האיפור שלבשה היה מדויק ולא חובבני. 
"דראקו יקירי", נרקיסה פשטה את ידיה מחכה שדראקו המהסס מעט יתן לה חיבוק.
"חג מולד שמח אמא", הוא חיבק אותה ונשק לאימו על הלחי, מובך מעט הוא הפנה את מבטו לאביו אך לא עשה שום מעשה שיראה קירבה או חיבה "חג מולד שמח, אבא", דראקו מאלפוי אהב את אבא שלו והוא ידע שאבא שלו אוהב אותו אבל שניהם לא ממש ידעו איך להראות זאת. 
"הרמיוני גריינג'ר", נרקיסה לבסוף הושיטה יד חיוורת לעברה "חג מולד שמח, את נראת באמת נפלא", ובמאמץ שבאמת נראה כביר היא שינתה את שפתיה שהיו קו ישר לחיוך קטן, הרמיוני שניסתה להיות רואה ובלתי נראת לחצה את ידה והסתירה את הבעת ההפתעה המוחלטת, מי ידע שגברת מאלפוי יכולה לתת מחמאות למישהו שהוא לא בן משפחת מאלפוי?. 
"אז, אתם ביחד עכשיו? בן ?", לוציוס מאלפוי מיקד את מבטו בעיניה של הרמיוני שמצידה החזירה לו מבט מתריס וענתה בחיוב עם נימה מורדת פני שדראקו הספיק לענות. נראה שלוציוס רצה לענות לה בחזרה אך קולו של שר הקסמים הנוכחי, אימוס דיגורי אשר עמד על במה קטנה שנוצרה מכלום, השתיק אותו, "עובדים יקרים, אני שמח שכולכם כאן כדי לחגוג את נשף חג המולד ה-758 של משרד הקסמים", השר הזקן חייך, חיוך שבעיניי הרמיוני נראה עצוב מעט "אני יודע שזה נושא שאנחנו לא אוהבים אבל חייבים לזכור, עברו קצת יותר משנתיים מאז מלחמת הקוסמים השנייה", פנים רבים הרצינו ודמעות הופיעו בעיניהם של חלק מן האנשים, הרמיוני הבחינה בהארי שהיה במרחק לא גדול מהם נדרך, באותה דרך שאנשים היו עושים כהיו מזכירם את וולדמורט, היא ידעה שבדיוק כמוה גם הוא עדיין חולם על המתים. 
"איבדנו הרבה אנשים טובים שם, לכל אחד מאיתנו יש אובדן אישי משלו, יש כאלו שזה בשבילם הורים, ילדים, או אחים, וכמובן גם יצורים קסומים שלא היו קוסמים או מכשפות. חלקם היו קטנים מכדי למות וחלקם ראו יותר מידי מלחמות".
'טדי איבד את הוריו, לופין וטונקס, גברת ומר בראון איבדו את ביתם לבנדר בראון, דניס קירווי איבד את אחיו קולין, ודובי, דובי לא קוסם ולא מכשפה שבלעדיו הארי היה כנראה מת או מסולק' 

רשימה של מתים הצטברה בראשה של הרמיוני כאשר השר המשיך לדבר. "ואולי זה לא היה אובדן אישי אלה לאומי כמו מותו של דמבלדור, אני איבדתי את בני סדריק, אומנם לא במלחמה עצמה אבל הוא היה אחד התלמידים שנקלעו לדרכו ההרסנית של וולדמורט, ומתו מתאוות דם ולא יותר, אל תשכחו את זה בבקשה", מבטו של השר נחת על הארי פוטר שניהם שלחו זה לזה מבטים תומכים, "תודה וחג שמח, הנאום הבא והאחרון להערב לפני שתתחיל המסיבה האמיתית", גיחוך חביב נוסף לקולו העייף "הוא של מי שנבחרה להיות העובדת המצטיינת, הרמיוני גריינג'ר התואילי לבוא בבקשה", השר צד את מבטה הפעם, תופס אותה לא מוכנה, הרמיוני גריינג'ר בהחלט שנאה הפתעות אבל הסיטואציה לא אפשרה לה להתחמק, היא פסעה לעבר הבמה הקטנה דרך ידידיה לעבודה, חלק תפחו על גבה בפרגון אחרים הראו שמץ קל של קינאה בינהם הייתה לורה. הרמיוני הניחה את שרביטה על צווארה והטילה את הלחש המגביר, "טוב אין ממש מה להגיד", היא אמרה במבוכה והרגישה איך סומק קל תופס את לחייה כשראתה את דראקו מחייך אליה ואפילו מפריח לעברה נשיקה עם מבטים מגוחכים, היא יכלה לראות את כולם, כולל רון שעמד לצידה של ג'יני, לא רחוק מלורה שנעצה בגבו מבט מלא תשוקה ועצב, ולראשונה הרמיוני באמת ריחמה עליה. 
"האמת זה מרגיש שזו הולכת להיות שנה נפלאה, כשרק התקבלתי לתפקיד אני ושני חברי הטובים רצינו להעלים את השחיתות ששררה פה מאז שאתם יודעים מי השתלט על המשרד וכאשר אני מסתכלת על כל מה שעברנו זה גורם לי לחשוב, שהטוב בלתי מנוצח", הרמיוני תפסה במבטה את הארי ורון כדי שיבינו שהיא מתכוונת אליהם "חג מולד שמח", היא שלחה חיוך חושף שיניים לעבר האנשים שהסתכלו עלייה בשקיקה "ומי ייתן ויהיו עוד הרבה כאלה". 
היא זזה מן הבמה והורידה את השרביט מצווארה, מחיאות כפיים רועמות נשמעו וסומק עז התפשט על לחייה, היא פנתה לרדת אבל אז היא הרגישה את הכאב, כאב בלתי נסבל, שהיא זיהתה, שהיא עברה על ידי האישה שחרטה את המילה בוצדמית על זרועה, ועינתה אותה שוב ושוב באחוזת מאלפוי. היא הבינה שהיא מתפתלת על הרצפה, מישהו הטיל עלייה- קרושיאטוס, קול קטן בראשה גיחך בטירוף שנייה לפני שאיבדה את ההכרה, האדם הזה בטח היה בגריפינדור, צריך להיות מאוד אמיץ או בעל משאלת מוות בכדי לעשות זאת היכן שנמצאים כל ההילאים של משרד הקסמים

----------

ואו פרק 15 הפאנפיק הזה עובר לי מהר.. זה אחד הארוכים שעשיתי חחח 

אשמח כמו תמיד לתגובות וביקורות נ.ב אשמח גם לדעת את דעתכם על השתלשלות האירועים בפרק הזה :)

הפרק הקודם		הפרק הבא