מכתבים מ-ר' ל- ה'

היי,

חזרנו להוגוורטס...

קריאה קסומה!

פרק 15: הוגוורטס

בוקר הנסיעה להוגוורטס לווה במהומות הרגילות של משפחת וויזלי. ג'יני כמעט שכחה את השרביט שלה בחדר, רון ניסה 'לשכוח' את גלימת הטקס שלו, אבל פרד הזכיר לו.

הארי לקח את המזוודה שלו, ואת הדוויג וכשחלף על פני החלון הוא ראה את הינשוף החום משקיף על הבלגן. "הרמיוני, הינשוף חזר," אמר הארי והצביע על החלון. הרמיוני ניגשה אל החלון ונתנה למון לקפוץ על כתפה.

"קדימה, הארי, הרמיוני!" קראה גברת וויזלי. הם נכנסו אל המכונית ונסעו אל תחנת הרכבת קינגס קרוס.

אחד אחרי השני עברו בני משפחת וויזלי, הארי והרמיוני בקיר שבין הרציפים תשע לעשר אל רציף תשע ושלושה רבעים. המוני תלמידים, הורים וחיות מחמד התרוצצו על הרציף. ילדים נפרדו מהוריהם ועלו על הרכבת, ינשופים קראו בקול, חתולים ייללו.

הארי, הרמיוני ורון נפרדו מגברת וויזלי ועלו על הרכבת לחפש תא. הרמיוני לא יכלה שלא להיזכר איך לפני שנה בדיוק, מצאו תא כמעט ריק, פרט לגבר צעיר שישן כשראשו שעון על החלון. "הרמיוני? הרמיוני?" רון ניסה לעוררה בעדינות. בתקופה האחרונה כל דבר הרגיז אותה. "הרמיוני." אמר הארי בקול רך. היא הביטה בו. עיניה מלאות בדמעות, שוב. הארי נאנח ומשך אותה קרוב אליו.

הינשוף קרא בקול. הרמיוני זינקה במקומה. איך יכלה לשכוח את המכתב המחכה לה? היא לקחה את גליל הקלף ופתחה אותו.

ה' היקרה,

אני מקווה שאת בסדר.

כן, זו בהחלט הייתה שורה ילדותית, שרק מראה לי כמה את מתוקה.

אני לא מצליח לשכוח כמה אני זקן, כן, הבנתי, לא אכפת לך.

אני יודע שאני עקשן, אבל זה הכרחי, ולא משנה מה תגידי, אני לא טוב לך.

משהו חשוב שאת צריכה להבין, את- לא- בוצדמית! את מכשפה, מכשפה קטנה ומתוקה והכי חכמה שפגשתי אי פעם. הרבה יותר חכמה מהמון טהורי דם שפגשתי בחיי. את צודקת בקשר לגמדונת, היא בחיים לא הייתה מסוגלת להטיל לחש כזה, זה לחש נדיר, שבודדים יודעים אותו. אבל אני בטח לא מחדש שום דבר למכשפה חכמה עם מוח חריף כשלך, נכון?

אני חושב שמון לא אוהב אותי כל כך, אני לא ממש נותן לו לנוח, מסכן. אני לא יכול להכחיש שקשה לי. אני מתגעגע אלייך, למרות שההיגיון אומר לי שאני לא צריך, שאסור לי. אבל הלב- הלב רוצה אחרת. הלב מושך אותי אלייך, כמו הירח המלא שמושך את הזאב. את הירח שלי.

השם השני שלך- ג'יין, הוא יפיפה, לא משנה מה הסיבה שנתנו לך אותו. אני מניח שהעובדה שהשם השני שלנו מתחיל באותה האות גם אמור להגיד משהו.

אני לא יודע, אני אבוד כל כך. מעולם לא חוויתי משהו כזה, אמרתי לך פעם, אני לא טוב עם אנשים.

שלך,

ר'

הרמיוני הביטה בקלף. היא יכלה לראות מעט מריחות של דיו מהדמעות של רמוס. הוא שבור, הוא אבוד.

"הארי, אני לא יכולה להישאר, אני חייבת ללכת," היא אמרה בבהלה. "הרמיוני על מה את מדברת?" קרא הארי. היא נתנה לו את המכתב. הארי קרא אותו במהירות, שם לב לכתמי הדיו. "הרמיוני, את ברכבת נוסעת, מה את רוצה לעשות עכשיו?" ניסה הארי להכניס היגיון בראשה. היא הנידה ראשה בשלילה. "ששש... הירגעי, נגיע להוגוורטס, תשלחי לו מכתב חזרה וזהו," אמר הארי ומשך אותה אל זרועותיו. היא בכתה עד שנרדמה.

"הארי מה הולך? מה אתם לא מספרים לי?" שאל רון. "יש לה חבר קרוב מחוץ להוגוורטס והם חווים עכשיו קצת קשיי מרחק וגעגועים." הסביר הארי. "בגלל זה כל התקפיי הבכי?" שאל רון. הארי הנהן. "למה לא סיפרתם לי?" שאל רון. "זה עניין שלה, היא הרגישה חופשיה יותר איתי וזהו, אל תיקח את זה אישי. אני מניח שאם זה לא היה מתרסק, היא גם לא הייתה מספרת לי." אמר הארי. "זה התרסק?" שאל רון. "זה קשר קשה, ולא רק בגלל המרחק, הוא נסוג, הוא לא יודע איך להתמודד אתה, עם הקשר שלהם בכלל. זה מסובך, ואני לא יכול לספר לך, זה לא הסוד שלי לחלוק." הסביר הארי. רון הנהן בהבנה, הוא לא כעס. הוא בכל מקרה לא יודע להתמודד עם בנות בוכות ודברים כאלה, הארי תמיד היה רגיש יותר לבעיות של הרמיוני. "אם אני אוכל לעזור, תגיד לי," ביקש רון. הארי הנהן.

הרמיוני, אני עייף כל כך, אבל לא יכול לישון. חשב רמוס בעודו שוכב במיטה. הוא הניח שהיא בדרכה להוגוורטס, או אולי כבר הגיעה לשם. לרגע הוא כבר כמעט החליט, לרגע הוא כבר היה עם היד על ידית הדלת כדי לצאת החוצה, להתעתק להוגסמיד ולהגיע אליה, אל הרמיוני. אבל אני פחדן,  הוא חשב לעצמו, תמיד הייתי פחדן. מה היא מוצאת בי בכלל?

הרמיוני התעוררה קצת לפני שהגיעה הרכבת לתחנה בהוגסמיד. היא הניחה שהארי לא ייתן לה פשוט להיעלם ולכן החליטה שתשקיע את כל מאמציה בכישוף האנימאגוס, כדי שתוכל לחזור אל רמוס ושהוא יידע שאין לה כל סכנה לצדו.

הם נכנסו אל האולם הגדול. כל התלמידים הוותיקים התיישבו בשולחנות הבתים בעוד התלמידים החדשים נכנסו בטור בעקבות פרופסור מקגונגל כדי לעבור את המיון לבתים השונים. הרמיוני הביטה בנעשה בחוסר עניין. מה שהיא באמת רצתה לעשות זה לקחת את מון מהינשופיה ולכתוב מכתב לרמוס.

לאחר שאחרון התלמידים התיישב בשולחנו נעמד פרופסור דמבלדור. הוא דיבר על החוקים, על המורה החדש להתגוננות מפני כוחות האופל, פרופסור מודי, ועל זה שלא יהיה גביע קווידיץ' השנה, ולאחר שפסקו הטרוניות, הקללות והמחאות, הוא סיפר "השנה אנחנו נארח בטירה שלנו את טורניר הקוסמים המשולש. שופט ניטרלי ימנע מתלמידים מתחת לגיל שבע עשרה להתקבל לטורניר, ואנחנו נארח את התלמידים מבתי הספר, דורמשטרנג של פרופסור קרקרוף, ובובאטון של מדאם מקסים. ועכשיו, לילה טוב, כדאי שתהיו רעננים בכיתות מחר." כולם נעמדו והחלו לעשות את דרכם לחדרי המועדון ולחדרים.

"זה אחד הדברים הכי מגניבים שיש, השמועות אמרו שמספר ההרוגים היה כל כך גבוה שהפסיקו את זה," אמר רון. "מה מגניב בהרבה הרוגים?" שאלה הרמיוני בזעף. "אה, זה פשוט אומר שהמשימות היו מגניבות ומסוכנות, זה הכול." אמר רון בחשש. הרמיוני פלטה אנחה ומיהרה במעלה המדרגות אל הינשופיה.

"רד הנה מון," אמרה הרמיוני והינשוף החום ירד מטה ונעמד על כתפה, היא ליטפה את נוצותיו הרכות. הרמיוני פנתה אל מגדל גריפינדור, עברה בחור שמאחורי התמונה ועלתה אל חדרה.  היא לקחה את תרמיל בית הספר שלה, שמה בפנים את הספר שלקחה לפני חופשת הקיץ, עט נוצה וגיליונות קלף חדשים. היא מיהרה במורד המדרגות אל חדר המועדון כשהיא פונה לכיוון היציאה. "הרמיוני לאן את הולכת?" שאל רון. "לספריה." היא ענתה. "אבל לא קיבלנו שיעורי בית עדיין!" קרא רון אחריה אך היא המשיכה בדרכה כשהיא מתעלמת ממנו.

היא התיישבה ליד אחד השולחנות. מדאם פינץ' הביטה בה בחשדנות. למזלה של הרמיוני לא היה שום חוק נגד חיות מחמד בספריה.

היא ישבה לכתוב את המכתב לרמוס, היא ידעה שהפעם יעברו לפחות כמה ימים עד שמון יחזור עם תשובה, אך לא היה לה אכפת. מון הוא הקשר היחידי שלה לרמוס. כשסיימה לכתוב את המכתב, היא קשרה אותו לרגלו של מון, ושחררה אותו דרך החלון של הספריה.

הרמיוני חזרה אל השולחן, הוציאה את הספר, גיליונות הקלף ועט הנוצה והחלה לעשות תרשימים וסיכומים קצרים בנושא כיצד להפוך לאנימאגוס. היא כתבה בקדחתנות, כשהיא משווה בין הספר שיש לה וספרים נוספים בספרייה. היא עבדה במשך זמן ארוך. עד שחשה צל מעליה. "שעת סגירה, את צריכה לצאת." אמרה מדאם פינץ'. "בסדר, אז רק תרשמי בבקשה שאני לוקחת את הספרים האלה, זה כדי לעשות עבודה שניתנה לפני החופשה." אמרה הרמיוני. הספרנית כתבה את הספרים ואת שמה של הרמיוני.        

הרמיוני לקחה אתה שלושה ספרים:  'כשפים מיוחדים- רק באישור משרד הקסמים' שכבר היה אצלה מלפני החופשה, 'כשפים מורכבים- לתיאוריה בלבד', וספר קטן שמצאה באחד המדפים 'אנימאגוסים וכל מה שצריך לדעת עליהם'. היא ישבה בחדר המועדון ממשיכה לכתוב סיכומים ותרשימים עד שהבוקר עלה על הטירה האהובה.

הפרק הקודם		הפרק הבא