כל פיסה ממך (הארי וג׳יני)

פתיתי השלג הראושנים שלך החורף התחילו לרדת ונתקעו על אדן החלון בזמן שג'יני התכרבלה לצד הארי. הבעה הייתה שתיים לפנות בוקר אבל האח עדיין דלקה בחדר המועדון.

החודש האחרון היו כנראה ארבעת השבועות הטובים ביותר שהארי חווה אי פעם. הם עשו הסכם להיפגש אחד עם השני בסתר כי עדיין לא התברר להם הכל, אבל לוח הזמנים שלהם היה מסודר.

הם היו מתראים לפני כל ארוחה וחולקים נשיקה מהירה (האמת שלא, רובן המוחלט לא היו מהירות) ואז הם היו נפגשים החדר הנחיצות או בחדר המועדון אחרי שכולם נרדמו.

הארי לא אהב את העובדה שהם היו צריכים לשמור את זה בסוד, אבל היכולת ללטף את שיערה של ג'יני, לנשק אותה, לחבק אותה בזמן שהיא ישנה... לא היה משהו שהוא התלונן עליו.

הגוף הקטן של ג'יני היה מכוסה בזרועו של הארי, דבר שהוא עשה בדרך כלל כדי להבטיח לה שהיא בטוחה בזרועותיו. הוא החזיק את כף ידה ושיחק באצבעותיה כשהיא התחילה לפקוח את עיניה.

"היי", הוא לחש כשהיא פיהקה והתיישבה.

"היי. מה השעה?", היא שאלה בזמן שהארי ליטף את שערה. הוא הרים את כתפיו כאילו לא ידע, למרות שכן.

ג'יני גלגלה את עיניה בחיוך והתחילה לקום, אבל הארי נהם בחוסר הסכמה ותפס את ידה, מושך אותה בחזרה אל הספה.

"הארי, אנחנו הולכים הביתה מחר! אנחנו חייבים ללכת לישון", היא אמרה בזמן שהארי הושיב אותה על ברכיו, לא מקשיב לדבריה.

"הארי", היא הזהירה, אבל הוא התחיל לנשק את צווארה ועלה באיטיות לסנטרה.

"ברצינות פוטר?", ג'יני צחקה והארי רק הנהן כשהוא סוף סוף נישק אותה. הם התנשקו הרבה בשבועות האחרונים, כל נשיקה הייתה שונה מהקודמת, כל נשיקה גילתה משהו חדש ומרגש.

היא ניסתה להתרחק אבל הוא סירב לתת לשפתיה ללכת. ג'יני קמה, לוקחת איתה את הארי כאילו היו דבוקים זה עם זה. היא כרכה את ידיה סביב צווארו כאילו היא מתכננת להעמיק את הנשיקה, אבל במקום זה לחצה על המקום הרגיש על הצוואר של הארי באצבעה. הארי רעד והיא לקחה את זה כייתרון והזדמנות לעצור את הנשיקה.

"בוגדת", הוא לחש, עדיין מחזיק במותניה.

"אנחנו עוזבים למחילה מחר בבוקר וזה הולך להיות יום מעייף. שנינו צריכים לנוח", היא אמרה בקול שתלטן.

"בסדר. נשיקה אחרונה", הארי ביקש בקולשידע שג'יני לא מסוגלת לסרב לו.

"אחת", אמרה ג'יני בחיוך והארי הנהן בחגיגיות.

הארי נישק אותה שוב, מעמיק את הנשיקה מהרגע הראשון. "תפסתי אותך", הוא לחש נגד פיה ולפני שג'יני הספיקה להבין מה קורה - או למחות - הוא השליך את עצמו על הספה כשג'יני עליו.

"בוגד", היא אמרה הפעם וצמצמה את עיניה. הארי ידע שיסבול את נקמתו בסופו של דבר, אבל ג'יני רק חייכה בחום. הוא תהה איך הוא השיג נערה כלכך יפה כשהוא עצמו היה עלוב בכל מה שנוגע לבנות. לא, זה היה רון.

היא לקחה נשימה עמוקה ונישקה אותו שוב, לאט ובאהבה.

היא חייכה מבעד לנשיקה ונפרדה ממנו, מניחה את ראשה עליו החזה שלו, שוכחת לחלוטין את מה שאמררה לפני חמש דקות.

"לילה טוב ג'ין", לחש הארי וג'יני נרדמה בזרועותיו כמעט מיד.

***

ג'יני הלכה במסדרון הרכבת וחיפשה את התא שלה. הרמיוני ישבה שם, קוראת ספר - כרגיל - אבל הדבר המפתיע היה שהיא לבשה סוודר שהיה מזוהה עם משפחת וויזלי. סוודר וויזלי עם האות R עליו.

"היי מיוני", אמרה ג'יני והקפיצה את הנערה.

ג'יני! היי!" היא אמרה והסמיקה קלות.

ג'יני הצבעיה על הסוודר, סימני שאלה בעיניה.

"אוי זה... היה לי פשוט - קר? אוי ג'יני תשתקי", אמרה הרמיוני, מסמיקה יותר. ג'יני הנהנה, משתדלת לא לצחוק. באותו הרגע דלת התא החליקה הצידה והארי נכנס פנימה. ג'יני לא יכלה למנוע מפניה להאיר כשראתה אותו והארי רק חייך, שוכח מהרמיוני שהסתכלה עליהם בחיוך-יודע-כל הרגיל שלה.

"אתם יודעים מה? הרגע נזכרתי שיש לי שיעורי בית לעשות", אמרה הרמיוני והתחילה לאסוף את חפציה.

"הרמיוני אנחנו בחופשת חג המולד", אמרה ג'יני והביטה לה.

"בדיוק", אמרה הרמיוני ומיהרה לצאת משם.

הארי וג'יני הסתכלו אחד על השני והתחילו לצחוק. הם התיישבו לצד החלון והארי כרך את זרועו סביב הכתף שלה.

"הארי מישהו יכול להיכנס", הזהירה ג'יני.

הארי הוציא את שרביטו ובסיבוב של מפרק היד נעל את דלת התהא וסגר את הוילון.

"העניין סגור", הוא אמר, רכן קדימה וכמובן - נישק אותה.

"העניין עדיין פתוח", אמרה ג'יני בין נשיקות.

"מה זאת אומרת?", שאל הארי, מתרחק ממנה קלות כדי לתת לה לדבר.

"אנחנו לא יכולים לשמור על כסוד לתמיד", אמרה ג'יני עם סוג המבט על פניה שגרם לו לדעת שהיא צודקת. והיא צדקה - הוא לא רצה להתחבא יותר. הוא רצה להראות לכולם שהוא אוהב אותה אבל הוא חשש מעט ממה שייקרה.

מה אם הוויזלים לא יאהבו אותו עם ג'יני? מה עם רון לא ידבר איתו יותר? 

"נספר להם. בקרוב", הוא אמר, מביט בעיניה ומביט בה במבט מרגיע שאמר שהכל הולך להיות בסדר גמור.

ג'יני נשכה את שפתה התחתונה והתכרבלה בזרועות הארי, מביטה בפתיתי השלג היורדים מחוץ לרכבת.

הפרק הקודם		הפרק הבא