כמה את אוהבת אותי מ-1 עד 10?

דין נכנס לאולם בשעה שבע וארבע דקות. החליפה הכחולה הלמה את עורו השחום ונתנה להרמיוני הרגשה של נשף סיום מוגלגי, כמו שתמיד ראתה בסרטים. היא הלכה לעבר דין, נרגשת, וראתה את מבטו מתעגל למראה שמלתה הכחולה, שחבקה את גופה באופן מושלם, הבליטה את המקומות הנכונים ויצרה, יחד עם התסרוקת המורכבת שדראקו עיצב לה, מראה של נסיכה. שפתיו התעגלו לחיוך מתוק בתיאום עם שפתיה של הרמיוני, והוא מיהר לשלב את זרועו בזרועה של הרמיוני. "וואו, הרמיוני! את נראית מדהים!" אמר לה בעוד הם מסתובבים בין התלמידים. "גם האולם נראה מצוין. עשית את כל זה בעצמך?" שאל והביט במראה עוצר הנשימה של האולם. הערב ירד שלג, כך שהתקרה השתלבה עם פתיתי השלג שדראקו הרחיף והדגישה את קישוטי חג המולד עליהם עמלו בשבועיים האחרונים. "גם דראקו עשה המון. לא הייתי מצליחה להרים חצי אירוע בלעדיו," אמרה הרמיוני והביטה באולם המקושט בהערצה "הוא תמיד מבין אותי ועוזר במה שאני צריכה. הוא התנדב לצאת משיעור שיקויים, כן, שיעור שיקויים! בשביל לעזור להאגריד בכריתת עצי האשוח ביער האסור. אף פעם לא ידעתי שדראקו יכול להיות כזה מבין ומתחשב!" אמרה הרמיוני ודין החמיץ פנים מעט. "כן... אני בטוח..." אמר בנימת קול מסויגת. הרמיוני לא שמה לב ומשכה אותו לעבר שולחן הכיבוד.  על השולחן היו סוגים שונים של ממתקים מהדובשנרייה, קדרות בירצפת מהבילות ואפילו יין דבש. הרמיוני ודין מילאו קערית עם הדפס עצי אשוח בשוקובולים עם קרם וניל, אננס מסוכר, מעט עכברטיקים , עוגיות דלעת וזבובי זנגביל. כל אחד לקח מלוא הספל בירצפת מוקצפת מהקדירה והלכו לשולחן עם רון, לבנדר, שיימוס, הארי וג'יני. הממתקים נאכלו, ושבעת יושבי השולחן שוחחו כעת בנינוחות. בשעה שבע וחצי, דראקו עלה לבמה והטיל סונורוס על גרונו. "אז, שלום לכולכם, מורים, תלמידים ורוחות רפאים, וברוכים הבאים לנשף חג המולד!" מחיאות כפיים נשמעו ברחבי האולם ודראקו נאלץ להגביר את קולו עוד יותר בשביל שיישמע. "אז הערב, יש לנו תוכנית נהדרת בשבילכם- אוכל, ריקודים ומוזיקה טובה. אז קבלו את הלהקה שתרים את כולנו הערב- קבלו את דרקוני הדממה!" קרא דראקו ולהקת רוק עלתה לבמה בגלימות קרועות ואיפור שחור. "מה קורה, הוגוורטס?!" צרחה הסולנית הראשית לתוך המיקרופון. "מוכנית לקצת מוזיקה?!?" שאלה בקול רם מדי, לטעמו של דראקו. התלמידים הריעו. "טוב, אז זה מה שתקבלו!" צעקה הסולנית והלהקה החלה לנגן ואלס קליל ועדין.

"מוזיקה עכשווית תשולב בהמשך." סיים דראקו, שעדיין נרתע מעט מהסולנית ששרה כעת בעדינות לתוך המיקרופון מנגינה צרפתית עתיקה. "רוצה לרקוד ואלס?" שאל הארי את ג'יני. הנערה הג'ינג'ית חייכה והנהנה לחיוב, ושני בני הזוג נעלמו ברחבה הכסופה. לבנדר ושיימוס הצטרפו קצת אחריהם והותירו את רון, הרמיוני ודין יחד בשולחן החצי- נטוש. "היי, רוצה לרקוד?" שאל דין את הרמיוני. "אני אשמח." ענתה ולקחה את ידו של דין. הם הלכו יחד לעבר הרחבה, והצטרפו לשלל הרוקדים ברחבה. מקגונגל והאגריד (?) פיזזו יחד בהתאמה, ואילו הפרופסור ספראוט לקחה את ידו של הפרופסור וקטור. תלמידים נמנעו מקרבה יתרה לפרופסור סיניסטרה ולבן זוגה, המורה החדש ללימודי מוגלגים, מחשש שיידרסו על ידי רגל המתכת שלה. אפילו הפרופסור טרלוני הואילה להצטרף לחגיגה ורקדה לבדה ריקוד אליל משונה במרכז הרחבה, ידיה פרושות לצדדים והאריג הרחב והצבעוני שלבשה נשפך לרצפה, יוצר תחושה מעוררת גיחוך. למרבה המזל, חוץ מלונה (שנראה שחשבה להצטרף לפרופסור לגילוי עתידות), בקרב התלמידים לא נראו מוזרויות שכאלו, פרט לשמלת הנצנצים החדשה של פדמה פאטיל. דין והרמיוני תפסו מקום במרכז בדיוק כשהמנגינה התחלפה לריקוד סלואו מרגש. דין הניח את ידיו בזהירות על מותניה של הרמיוני, והיא הניחה את ידיה בחשש לא פחות על כתפיו. הם נעו ביחד לקצב המוזיקה, כאילו היו ישות אחת בשני גופים שונים. הם תיקשרו בעזרת תנועות- עיניים נחות על עיניים, ידיים מושכות את השני קרוב יותר, רגליים נעות בתיאום מושלם. התו האחרון של הסלואו נשמע ושפתיו של דין נפשקו מעט. הוא נישק את הרמיוני ברכות, וזו נישקה אותו בחזרה בעדינות. הנשיקה לא הייתה תובענית וקשה, אלא מזמינה ועדינה ורכה ועוד אלף תחושות אחרות שהרמיוני לא הצליחה להגדיר. היא הרגישה כאילו אלף זיקוקים מתפוצצים בתוכה, כאילו אלף פרפרים קמו לתחייה בבטנה. תחושה נעימה של חום ובית מילאה אותה עד שמישהו מהם התנתק בסוף, הרמיוני לא זכרה אפילו מי. היא גם לא זכרה את שאר האירועים בהמשך הערב, אלא רק את העובדה שעבורה נראו כמו חלום קסום בארץ האגדות. ולכן, מיותר לציין שלא הבחינה במבטו של דראקו עליה כל הערב, או בניצוץ השבור שריקד בעיניו. הרמיוני לא שמה לב כשהוא עזב את המסיבה, הסתובב והלך לכיוון חדר המדריכים הראשיים אפילו לפני שהוגשה ארוחת הערב.

הפרק הקודם		הפרק הבא