נבואת השלושה (מוקפא)

נקודת מבט: ג'ק

ברגע שהכיתי בחרב עם הפגיון, החרב נשברה והזומבי עף כמה מטרים אחורה. הרגשתי כאילו אני יכול להרים הר ביד אחת. הזומבים התחילו להתמקד בי. אבל כשפגעתי בהם עם הפגיון הם התפוגגו. כל מכה שהיכיתי הייתה חזקה פי מאה ממה שאני יכול. וכעבור חמש דקות כבר לא היו זומבים.

"מה לעזעזל קרה כאן?" שאל פרסי. "אני, אני חושב שהפגיון נתן לי את היכולת לנצח," עניתי. "ברגע שהשתמשתי בו נהיתי הרבה יותר חזק פיזית. אני חושב שכל פגיון מעניק למשתמש בו כוח כלשהו." "טוב," אמר כירון. "שלושתכם תנוחו ללילה. אני אשמור על הפגיון בינתיים." החזרתי את הפגיון לנדן, ונתתי לכירון. וברגע שהפסקתי לגעת בפגיון, הכול החשיך.

"אידיוט!" צרח עלי הפייסטוס. "למה השתמשת בכל כך הרבה אנרגיה?!" "למה אתה מתכוון?" שאלתי. "כמו ליאו, יש לך היכולת לשלוט באש. המטה נועד לגרום לך להוציא כמה שפחות אנרגיה, ולשלוט בחום." "לשלוט בחום?" שאלתי. "כן. עם המטה אתה יכול לשלוט בחום, אבל זה דורש כמות מגוכחת של אנרגיה." "אז למה לא התעייפתי?" "כי הפגיון נתן לך אנרגיה. מי שנושא את אחד הפגיונות, בעל כמות לא מוגבלת של אנרגיה. אבל ברגע שאתה מפסיק, אתה מרגיש כאילו עשית הכול בעצמך." "כמו שג'ק עובד?" "כן, בדיוק כמו שג'ק עובד! ועכשיו אתה ישן לשלושה ימים בגלל הטמטום שלך!" "שלושה ימים?!" "כן! אתה פוצצת מפלצת בגובה 20 מטר, ואידית 200 מפלצות בגודל אדם! ברור שאתה תישן לשלושה ימים!" "טוב," אמרתי. "אבל מאיפה הדרקון?" "אתה יודע מה זה אנימאגוס?" "לא." "אז תבקש מניק להסביר לך, בסופו של דבר, בהיותי אל, ביקשתי מהקטה שתטיל את הלחש על המטה, ובהיותה אלת הקסם, זה עבד באופן מושלם. ביי." אמר והחל להיות מטושטש. "רגע-"

נקודת מבט: ניק

"-מה זה אנימאגוס?" צעק ג'ק. "טוב, אני שמח שהתעוררת! בקשר לשאלתך, אנימאגוס הוא אדם המסוגל להשתנות לחיה מסוג כלשהו, אם כי ברגע שמטילים את הלחש, אתה לא יכול לשנות את הבחירה." "טוב, אני מבין שאתה חנון מה?" ענה ג'ק. "סוג של. אפשר כבר לפתוח את המפה?" "שני דברים. א.כן ב.כמה זמן ישנתי?" "שלושה ימים." ענה יואב. "טוב, בוא נפתח אותה." אמר ג'ק. הוא לקח את המפה, (שהנחנו ליד המיטה בבית החולים.) והסתכל בה. הוא הסתכל על הקיר ואמר, "אני חושב שיש לנו כמה שעות לפני שנוכל לראות את המיקום." והוא צדק! השעה הייתה 14:00. "טוב, אז בוא נשלים פערים!" הוא אמר. הוא סיפר לנו על איך הוא פגש את הפייסטוס, על השיחה, על מה שהוא גילה, על הדרקון, על- "אתה אומר לי שהמטה שלך הוא אנימאגוס?! אבל, זה לא אפשרי! אי אפשר להפוך חפץ דומם לאנימאגוס! ואנימאגוס של דרקון? בכלל!" "אמרתי לך, הקטה עשתה את זה. היא אלת הקסם. בנוסף, היא אלה. ואני מניח שאין כשפים שהופכים חפצים דוממים לחיים?" "יש אבל, זה לא אפשרי!" "למען האמת כל חרטום מתחיל יכול להפוך את המטה שלו לחיה כלשהי." ענה יואב. "אבל עדיין! לגלות שאפשר להפוך מטה לאנימאגוס... זה כמו לגלות שאפשר ליצור אוכל בקסם!" "בסתת יכולה לעשות את זה." "וגם דיוניסוס." "אבל עדיין! כבר גיליתי שכל האמונות שלי שגויות פעם אחת, כשגיליתי שאני קוסם, פעם שנייה, כשגיליתי שהאלים היווניים קיימים, ופעם שלישית, כשגיליתי שהאלים המצריים קיימים. אני לא מוכן שזה יקרה עוד פעם!" "למען האמת גם האלים הרומיים והאלים הנורדים קיימים." "מה??!" צרחתי. "ניק, תקשיב. הקטה היא אלה. וגם אלת הקסם. היא יכולה לעשות דברים שאנחנו לא מסוגלים." "טוב, בסדר. תמשיך." עניתי. "למען האמת זה סוף הסיפור. מה איתכם?" "אז, הזומבים תקפו אותנו במיוחד, כי אנחנו היחידים, חוץ מהאיש עם המים, האיש עם הברקים, והאיש עם האש, שיכלו לעשות יותר מרק להשתמש בנשק. אז היינו בבית החולים למשך יומיים. מסתבר שאסור לנו לקחת את התרופות שלכם." "כן. אלו אמברוזיה ונקטר. הם מרפאים אותנו, אבל אתם תישרפו כי אתם לא בנים של אלים." "אוקיי." משם יואב הסביר לו על איך סיידי וקרטר הפכו לגופים מארחים לאלים, איך הם נלחמו בסת, איך הם רצחו את אפופיס, ואיך הוא הגיע לבית בברוקלין. ואני הסברתי על עולם הקוסמים, ועל איך גילית שאני קוסם.

"טוב, בוא נבדוק את המפה." אמר יואב. וואו! לא שמתי לב שכבר ערב! ג'ק הסתכל במפה. "טוב, אני לא מזהה את המקום. אבל זה באסיה." "אסיה?" שאלתי. "כן. אסיה. מה אתה חשבת, שהכול נמצא באמריקה?" "לא, אבל... תן לי לראות." הבטתי במפה. "זה ברוסיה. אבל אני לא מזהה את המקום." אמרתי. "רוסיה? תן לי לראות." אמר יואב. הוא הביט במפה ונראה חרד. "לא לא לא... זה לא יכול להיות." "מה קרה?" "זוכרים את מנשיקוב? ואת שרה יעקבי? עדיין יש אנשים שבעד אפופיס. תמיד יש. והפגיון נמצא בבסיס שלהם." "הבסיס שלהם?" שאלתי. "הנום ה18. רוסיה."

הפרק הקודם		הפרק הבא