להציל את דיגורי

היי, קוראים יקרים

אנו מתנצלות על הזמן שלקח לנו להעלות עוד פרק, פשוט הייתה תקופה שאני (גמבה) הייתי בחו״ל ושכחנו להודיע, והגענו למצב שלא הצלחנו להמשיך את הפאנפיק...

אז עכשו אחרי הפסקה ארוכה במיוחד

קבלו את הפרק החדש

"הספרנית הזאת נשמעת משוגעת", אמרה סמנתה בבהלה.

"לא, היא פסיכופתית ולא אנושית", אמר ג'ואי.

"שניכם צודקים", אמרה ג'ולייט ברעד. "היא פשוט מטורפת... ויש בה משהו מוזר".

"כמו זה שהיא יודעת מה את מתכננת לעשות", אמר ג'ואי. "שאת רוצה להחזיר את דיגורי, וכל זה..."

”כן, כן”, הנהנה ג'ולייט. ”רק תחשוב על זה, זה לגמרי מטורף... אני קצת מפחדת”, היא אמרה בכנות, בקול רועד.

סמנתה הביטה בה לרגע.

”אולי זה סימן שלא צריך להחיות אות-”

"אל תגידי את זה!" התעצבנה ג'ולייט. "פשוט אל תגידי את זה!"

"אבל, ג'ולי", פתחה סמנתה שוב, "זה מסוכן..."

”לא אכפת לי אם זה מסוכן או לא! את פשוט לא מסוגלת להבין מה אני מרגישה עם כל יום שעובר ואני לא עושה עם זה משהו... אני לא נרדמת בלילות, אני מרגישה רע בימים!” אמרה ג'ולייט בשטף.

"אבל למה את כל כך רוצה להציל אותו?" נדהמה סמנתה.

”את לא מסוגלת להבין למה... יש לך שני בנים שאוהבים אותך ורבים עלייך, יש לך חברה שאוהבת אותך, ומה לי יש? דיכאונות? חרדות? פחדים?”

"ג'ולי, אל תגידי את זה", קרא ג'ואי. "אנחנו אוהבים אותך ודואגים לך!"

”אבל זה בכלל לא אותו הדבר, אתם פשוט התרגלתם לדאוג לי”, היא נאנחה. ”אחרת כבר מזמן הייתי נשארת לבד...” היא הוסיפה בקול שקט.

"זה לא נכון..." אמרו סמנתה וג'ואי פה אחד.

"איכפת לנו ממך", אמרה סמנתה, "וכל מה שאת עושה זה רק לסכן את עצמך בשביל מישהו שכבר מת! מה אם כל האנשים האחרים שמתו? תצילי גם אותם?"

”את רואה, את בכלל לא מנסה להבין, הוא מת לחינם... בלי סיבה, רק כי הוא היה מיותר - כמוני”

ג'ואי וסמנתה הביטו זה בזה בעצב.

"אם את באמת חושבת שזה מה שצריך לעשות, אז נעזור לך", אמרה סמנתה.

"אבל אם זה יגיע למצב שבו תסכני את החיים שלך, אנחנו נעצור אותך", השלים אותה ג'ואי.

”טוב, בסדר”, ג'ולייט נכנעה. ”אני מצטערת שהתפרקתי, אסור לי”.

"זה בסדר, כל אחד צריך להתפרק לפעמים", אמרה סמנתה וחיבקה את ג'ולייט. "עם כל מה שאת עברת, אין פלא שתתפרצי ככה..."

”לא, אני לא יכולה לתת לעצמי להתפרק, אסור לי. אני צריכה להיות חזקה”.

"ג'ולי, את הבנאדם הכי חזק שאני מכיר", אמר ג'ואי. "לכל אחד מגיעה הזכות להתפרק..."

ג'ולייט הפנתה את פניה אל הקיר.

'מה אם הם צודקים? גם לי מותר להתפרק לפעמים...' היא חשבה לעצמה בעצב.

"הכל טוב, ג'ולי?", ניחמה אותה סמנתה והמשיכה לחבק אותה.

”כן. כן, אני בסדר”, מילמלה ג'ולייט וסמנתה הפסיקה לחבק אותה.

"אז כדאי שנלך להשיג את הספר", אמר ג'ואי בפרץ של נחישות פתאומית.

היא חייכה חיוך חיוור.

”תודה ג'ואי, קדימה”.

״רגע״, אמרה סמנתה, ״קודם נצטרך תוכנית איך לגבור על הספרנית״.

ג'ואי הנהנן.

”קדימה... רעיונות?”

״נצטרך להפתיע אותה איכשהו...״ אמרה ג'ולייט. ״ארמנדו!״

״מה ארמנדו?״ שאלה סמנתה בחשש.

״הספרנית לא יודעת שהוא עובד איתנו״, הסבירה ג'ולייט. ״הוא יכול להסיח את דעתה ואנחנו נחפש את הספר״.

”ואם היא תפגע בו?” דאגה סמנתה. ”אני לא מוכנה לזה...”

ג'ואי חרק קצת שיניים בקול ספקני.

״אז איך נשיג את הספר אם לא בדרך הזאת?״ שאלה ג'ולייט תוך כדי התעלמות מג'ואי.

”אתן לא חושבות שפשוט כדי שתשאלו אותו? הוא הרי עומד בדלת ומסתכל עליכן בחיוך המעצבן שלו”, מלמל ג'ואי, עדיין בזעף.

שתי הבנות הפנו את מבטן אל הדלת.

״איך ניכנסת לחדר המועדון שלנו?״ שאלה ג'ולייט את אמרנדו בבילבול.

ארמנדו המהם משהו כמו ”סמנתה... לא עיניינך... וזה...”

״אוקי...״ מילמלה ג'ולייט. ״אז מה אתה אומר? אתה תעזור לנו?״

מבטו חלף על פני כול.

”אני מניח, זאת בסך הכל ספרנית קטנה, לא?” הוא גיחך.

סמנתה התעצבנה וג'ולייט קפצה באושר.

״נהדר״, אמר ג'ואי, אך לא נשמע מתלהב. ״אז קדימה, נזוז״.

סמנתה, ג'ולייט וג'ואי התחבאו מאחורי הקיר וצפו בארמנדו שמרחיק את הספרנית מדלת הספרייה.

״אין לי זמן לזה, ילד״, אמרה הספרנית לארמנדו.

״נו, בואי, זה ממש דחוף!״ הוא התחנן.

היא נאנחה והלכה אחריו.

ג'ולייט חיכתה כמה דקות ואז סימנה לחבריה להתקרב, אך נעצרה כששמעה רעשים מתוך הסיפריה.

״מה זה?״ שאל ג'ואי.

״שקט״, לחשה ג'ולייט. 

השלושה נעצרו ובהו בדמות במדים חומים-ירוקים שמחטטת במדף הספרים.

הם בהו בה בשתיקה, עד ש... 

”הפצ'י' ”

........

נשמח לתגובות

הפרק הקודם		הפרק הבא