הקונדסאים עוברים בזמן

הפרק יצא קצת ארוך.

תהנו!

נקודת מבט – הארי

בשיעור שינוי צורה היה משעמם. אבל אני וג'יימס דברנו כל השיעור אז זה לא היה כזה נורא. דיברנו על מה שנעשה כשאנחנו פה – בזמן הזה. ג'יימס סיפר לי שהקונדסאים מתכננים לעשות מסיבה ביום שישי הקרוב. אמרתי לו שזה יהיה ממש מגניב, ושנשמח לבוא אליה. דיברנו גם על פיטר. ועל מתי נעשה לו את המתיחה. בהתחלה, ג'יימס התנגד למתיחה, אבל אחרי שסיפרתי לו מה פיטר עשה, הוא הסכים.

בהפסקה, הלכנו לדאוג לי ולרון למטאטים, כדי שנוכל לשחק קווידיץ'. ג'יימס ביקש מההורים של רון את המטאטים שלהם. זה היה ממש מוזר. אני מכיר את גברת וויזלי מהשנה הראשונה שלי בהוגוורטס, אבל אף פעם לא ידעתי שהיא שיחקה קווידיץ' בהוגוורטס. נראה שאפילו רון לא ידע את זה. גברת וויזלי, או איך שאני צריך לקרוא לה עכשיו – מולי פרואט, הסכימה לתת לנו את המטאטא שלה בשביל המשחק. גם ארתור וויזלי הסכים לתת לנו את המטאטא שלו.

אחרי שסיימנו לדאוג למטאטים, הגיע הזמן לשיעור שיקויים. איזה באסה! שעתיים שיקויים, השיעור שאני הכי גרוע בו. ועוד עם הסלית'רינים.

הלכנו לכיוון המרתפים.

"אוף, אין לי כוח לשיעור שיקויים!" אמרתי

"אל תדאג, שיקויים זה אמנם לא השיעור האהוב עליי," ג'יימס אמר

"אבל זה לא כזה נורא." אמר סיריוס

"נכון, זה לא שסנייפ ילמד אותך כאן." השלים אותו ג'יימס

"אני לא מבין, איך סבלת את סנייפ בתור מורה כמעט חמש שנים?" שאל רמוס וכולנו גיחכנו.

הגענו לכיתה. ליד הדלת חיכו כבר לילי והחברות שלה. הרמיוני היתה איתן. נראה שהיא מרוצה ממשהו. התחילו להגיע עוד ילדים – כמה בנים מסלית'רין הגיעו, ואני ראיתי את – לא, לא נכון?! "ג'יימס?"

"כן, הארי." ג'יימס ענה

"זה מי שאני חושב שזה?" שאלתי. ג'יימס הסתכל לכיוון שאני הסתכלתי.

"תכיר את סבר מאוס." הוא אמר בשקט. סיריוס שמע אותו.

"סבר מאוס? איפה?" הוא שאל בשקט.

"הוא הרגע הגיע." אמרתי "אבל אל תעשו בלגנים. עוד מעט יתחיל השיעור. יהיה זמן לזה אחר כך."

"אבל..." סיריוס אמר

"אני רוצה להציק לו בדיוק כמוכם, אם לא יותר מכם. אבל זה לא הזמן." אמרתי.

ג'יימס נראה כאילו הוא רוצה למחות. "ג'יימס, לילי פה. אני לא בטוח שזה יעשה עליה רושם טוב במיוחד." הוספתי אחרי שראיתי את הבעת הפנים שלו. ג'יימס הנהן.

סבר מאוס ראה אותנו. "אז פוטר, מה בן הדוד שלך עושה פה?" הוא שאל.

'מפגר!' חשבתי לעצמי. עכשיו אני לא יכול למנוע מהבנים להציק לו.

"סבר מאוס, זה ממש לא עניינך." אמר סיריוס

"עזבו אותו. הוא לא שווה את זה." אמרתי לג'יימס וסיריוס בידיעה שסבר מאוס רוצה לגרום להם לנסות לעשות לו משהו. אחרי הכל, אנחנו מטר מהדלת של המורה.

"יש לך מזל שהארי רוצה שנעזוב אותך." סינן לו ג'יימס מזווית הפה.

"אני לא צריך טובות ממך! פוטר!" הוא הסתכל עלי כשאמר את זה.

לילי שמעה את זה. "פוטר, ממתי אתה לא מנצל כל הזדמנות כדי להציק לסו?" היא שאלה את ג'יימס.

"בפעם המיליון לילי! אני ה ש ת נ ת י ! " הוא ענה לה.

"כן בטח." היא אמרה בציניות. החברות של לילי עמדו לידה. גם הרמיוני היתה שם. נעצתי בה מבט שאומר – 'תגידי לה משהו!'

"לילי, אולי כדאי שתתני לג'יימס צ'אנס. הוא דווקא די נחמד אם את מנסה לבלות איתו." הרמיוני הבינה את המבט שלי.

סנייפ התחיל לעשות קולות הקאה ולהתרחק מהמקום.

"לגמרי. ג'יימס לא כזה נורא." אמרה אחת החברות של לילי – נערה בעלת שיער בלונדיני ועיניים אפורות. היא נראתה מהממת! לא האמנתי למראה עייני. אף פעם לא פגשתי משהי יפה כל כך. אפילו צ'ו לא היתה יפה כל כך. הרגשתי צביטה בבטן. אותה צביטה שאני מרגיש כשאני רואה את צ'ו.  

"אנחנו עוד נראה." לילי ענתה לה.

"מי המורה?" שאלתי

"פרופסור סלגהורן." ענה לי רמוס

"הרמיוני, איך היתה ההפסקה?" רון שאל

"כיף." היא ענתה.

המורה, כנראה פרופסור סלגהורן פתח את הדלת. נכנסנו והתיישבנו באותו סדר כמו בשיעור שינוי צורה.

בשיעור, היינו צריכים להכין את שיקוי השלווה. היה מאוד משעמם בשיעור. אבל אני מניח שלפחות סנייפ לא הפריע לי כל הזמן כמו שהוא הפריע בהווה. השיקוי שלי יצא בסדר בסך הכל והשעתיים עברו מאוד מהר בגלל שדברנו המון. סך הכל, יום הלימודים הראשון שלנו בעבר עבר מהר מאוד. בשיעור תולדות הקסם פשוט ישנו, חוץ מהרמיוני שהייתה מהיחידים שעוד הקשיבו. היא ולילי כתבו במחברות שלהן בשיא המרץ. לילי הסתכלה על הרמיוני וראיתי שהיא מתחילה להעריך אותה יותר.

ההפסקה עברה ממש מהר. התחלנו לעזור לקונדסאים לארגן את המסיבה שתהיה ביום שישי. הרמיוני היתה שוב עם לילי ועם החברות שלה. הקונדסאים תכננו לעשות את המסיבה הפעם בחדר הנחיצות.

הם ידעו איפה המטבח ואיך נכנסים אליו אז זאת כנראה תהיה המסיבה הכי מגניבה שאני אי פעם אהיה בה – לא שהייתי בהרבה מסיבות.

נגניב ברצפת מהוגסמיד ונגניב מהדובשנרייה עוד כמה ממתקים (כמו צפרדעי שוקולד, חלזונות מרמלדה, סוכריות ברטי בוטס בכל הטעמים, עוגיות דלעת, עוגות קדרה, שוקובולים, עטים מסוכרים...) (אחרי הכל, יש לנו שתי גלימות העלמות. זה יכול להיות ממש שימושי)

בקיצור, מסיבה מגניבה.

בסוף ההפסקה הגיע הזמן לשיעור התגוננות מפני כוחות האופל (יש!) השיעור האהוב עלי. בואו נקווה שיש פה מורה נורמלי (או לפחות יותר נורמלי מאמברידג').

"מי המורה?" שאלתי את ג'יימס בדאגה

הוא הבין למה אני מודאג. "אל תדאג." הוא אמר "למורה קוראים פרופסור ג'ונס, הוא מורה טוב."

"הוא מורה מעולה. הוא מלמד אותנו בשיטה מעשית. עכשיו אנחנו לומדים על כשפי מגננה." אמר רמוס

"הארי, לא תהיה לך בעיה עם זה." אמר רון בעידוד.

"רון, גם לך לא תהיה בעיה עם כשפי מגננה. אתה מעולה בצ"ד." אמרתי לו בחזרה. רון חייך.

הגענו לכיתה. ליד הדלת כבר חיכו כמעט כל הגריפינדורים. פרופסור ג'ונס פתח את הדלת.

פרופסור ג'ונס הוא מורה נאה יחסית, הוא גבוה ובעל עיניים כחולות ושיער בלונדיני.

התיישבנו בשורה הראשונה.

פרופסור ג'ונס התחיל את השיעור די דומה לאיך שפרופסור מקגונגל התחילה אותו – הוא הציג אותנו (איזה כיף?!) אחרי שהוא הציג אותנו הוא אמר: "היום אנחנו ממשיכים לתרגל כשפי מגננה. מי יכול להזכיר לי איזה כשפי מגננה למדנו בשיעור הקודם?"

לילי ועוד איזו ילדה שלא הכרתי היו היחידות שהצביעו.

"זהו?" פרופסור ג'ונס שאל, "אולי אדון פוטר יגיד לנו?" לרגע חשבתי שהוא דיבר עלי. הסתכלתי עליו בבלבול – אני לא הייתי בשיעור הקודם. אבל אז, קלטתי שהוא בטח מתכוון לג'יימס. דרכתי לו על הרגל מתחת לשולחן. הוא היה באמצע לסמן לסיריוס משהו. "בטח, אדוני." ג'יימס אמר "בשיעור שעבר, למדנו על הלחש אקספליארמוס – הלחש שפורק מהנשק."

"כל הכבוד. אני רואה שאתה יכול לדבר עם אדון בלק ולהקשיב בו זמנית." אמר פרופסור ג'ונס, "אבל להבא, אני מבקש שלא תדבר בשיעור."

כל הכיתה פרצה בצחוק.

"שקט!" אמר פרופסור ג'ונס "היום נלמד על הלחש, אימפדימנטה, הלחש המכשיל." פרופסור ג'ונס סיפר קצת על הלחש ואז, בהינף שרביט הוא הזיז את השולחנות הצידה. הוא חילק אותנו לזוגות שבהן נתאמן. אני הייתי עם ג'יימס, הרמיוני עם לילי, רמוס עם רון, סיריוס היה עם אחת החברות של לילי (שנראתה די מרוצה מהעניין, לא הבנתי עם זה בגלל שהיא רוצה לנקום בו או אם זה בגלל שהיא אוהבת אותו). התחלנו לתרגל. נשמעו קריאות "אימפדימנטה" ברחבי הכיתה. רוב הכיתה לא הצליחה. היו כמה בודדים שהצליחו, אבל לא כיוונו טוב.

לא היה לי נעים לקלל את ג'יימס, אבל לא נראה שהייתה לו בעיה כלשהי עם זה.

" אימפדימנטה" אמרתי וג'יימס הוטח לאחור.

פרופסור ג'ונס ראה את זה. "כל הכבוד!" הוא אמר "עשר נקודות לגריפינדור." שמחתי ברמות. זה היה ממש כיף לקבל נקודות בשיעור שאני באמת טוב בו.

המשכנו להתאמן. " אימפדימנטה" ג'יימס אמר. לא קרה כלום.

 הוא לא החזיק את השרביט נכון. "ג'יימס, אתה לא עושה את זה נכון." אמרתי וניגשתי לעזור לו, כאילו אנחנו בעוד שיעור של צ"ד.

ג'יימס ניסה שוב: " אימפדימנטה" הפעם הוא הצליח. הוטחתי לאחור.

פרופסור ג'ונס ראה אותנו. "הארי, ג'יימס, אתם מתקדמים מעולה." הוא אמר "אתם יכולים להדגים לכיתה דו קרב?"

ג'יימס נראה קצת מבוהל. "לא דו קרב רציני." פרופסור ג'ונס אמר "רק את מה שאתם יודעים לעשות. פשוט, אני יודע שג'יימס יודע הרבה דברים שאנחנו עוד לא למדנו, ורק מלהסתכל על הצורה שבה אתה הטלת את הכישוף 'אימפדימנטה', יכולתי לראות שזה לא חדש לך."

הסתכלתי על ג'יימס. הוא הנהן לאות אישור. "בסדר." אמרתי

פרופסור ג'ונס הסב את צומת הלב של הכיתה אלינו. הוא סידר לנו מקום באמצע הכיתה, שבו אנחנו אמורים 'להילחם'. כל שאר התלמידים ישבו על כיסאות מסביבנו. אני וג'יימס השתחווינו אחד בפני השני – כמו שנוהגים לעשות בדו קרב והתחלנו להטיל את הכשפים שלנו. רון והרמיוני הסתכלו עלינו בציפייה. הם אף פעם לא ראו אותי באמת עושה דו קרב עם מישהו.

" אימפדימנטה " ג'יימס תקף ראשון

" פרוטגו" אמרתי "פטריפיקוס טוטלוס"

ג'יימס התחמק. "לויקורפוס" התחמקתי.

כל הכיתה היתה דרוכה בציפייה. אבל אני התעלמתי מהם. כאילו אף אחד לא היה קיים יותר. התמקדתי במטרה ואמרתי, "אקספליארמוס" השרביט עף מידיו של ג'יימס והגיע אלי.

כל הכיתה מחאה כפיים. "כל הכבוד." אמר פרופסור ג'ונס, "חמש עשרה נקודות לגריפינדור על הדו קרב ברמה הזה."

הרמיוני הרימה את היד שלה בביטחון.

"כן מיס - ?" פרופסור ג'ונס שאל

"גריינג'ר, אדוני." הרמיוני אמרה "הארי יודע לעשות פטרונוס."

"באמת?" שאל פרופסור ג'ונס, מתפלא. אני הסמקתי. ג'יימס הנהן בגאווה. החזרתי לו את השרביט שלו.

"אולי תראה לנו?" פרופסור ג'ונס שאל אותי

"אמ... אוקי." עניתי בהיסוס. חשבתי על הרגע שבו פגשתי את הקונדסאים בזמן שלנו ואמרתי, "אקספקטו פטרונום" בביטחון. הצלחתי. כל הכיתה מחאה כפיים בהתרשמות. פטרונוס זה לא כישוף שקוסמים בני 15 יודעים לעשות בדרך כלל. ג'יימס נראה מתרשם. הוא ידע שאני יכול לעשות פטרונוס, אבל אף פעם לא ראה אותי עושה את זה. הוא ליטף את האייל. הסתכלתי על לילי. היא נראתה ממש מתרשמת. אפילו עוד יותר מג'יימס. אני חושב שנצטרך לספר לה עלינו – לפחות בסופו של דבר. מעניין איך היא תגיב. אולי היא תגיד שאנחנו ממציאים הכל, ושאנחנו סתם משקרים.

אני מקווה שהיא לא תגיב ככה. למרות אלבום התמונות שהאגריד נתן לי.

"כל הכבוד." אמר פרופסור ג'ונס בהתרשמות. "עשרים נקודות לגריפינדור."

וואו! אני לא חושב שאי פעם קיבלתי כל כך הרבה נקודות בשיעור אחד. ואני לא מחשיב את הנקודות שקיבלתי על הקטע של 'להציל את בית הספר'. כאילו, היו פה לפחות 45 נקודות.

השיעור נגמר. יצאתי ממנו עם חיוך ענק על הפנים. סיריוס תפח לי על השכם.

"הרמיוני, למה סיפרת לפרופסור ג'ונס שאני יודע לעשות פטרונוס?" שאלתי

"חשבתי שזה יעזור לך להתקרב ללילי." היא אמרה לי בשקט "ככה היא תעריך אותך יותר."

"תודה." אמרתי לה

לילי יצאה מהכיתה. "היי לילי." אמרתי בביטחון.

"היי." היא ענתה לי "פטרונוס יפה. מתי למדת לעשות אותו?"

"בגיל שלוש עשרה." עניתי

"וואו." היא אמרה

"את מתכוונת לבוא למסיבה ביום שישי?" שאלתי אותה

"כן." ענתה הילדה הבלונדינית שאמרה לפני שיעור שיקויים שג'יימס דווקא בסדר.

שתי החברות האחרות של לילי והרמיוני צחקקו.

'ממתי הרמיוני מצחקקת?' תהיתי

"הרמיוני, אולי תציגי לנו את החברות שלך?" רון שאל אותה

"כן, נכון." אמרה הרמיוני "זאת אופיר," היא החוותה לעבר ילדה נמוכה יחסית, בעלת שיער גלי בצבע שוקולד ועיניים חומות.

"היי." אופיר אמרה

"היי." עניתי בחיוך

"זאת קלאודיה." היא החוותה לעבר ילדה שחומה בעלת שיער שחור חלק ועיניים שחורות. 

"היי." קלאודיה אמרה

"שלום." רון אמר

"זאת אמילי." הרמיוני החוותה לעבר הילדה הבלונדינית ששוב פעם הממה אותי. הקפדתי לא להראות את זה מבחוץ.

"מה קורה?" היא שאלה. היא נראתה מגניבה. ראו שהיא מאוד חברותית. נראה שהיא החברה הכי טובה של לילי.

"ואת לילי אתם מכירים." הרמיוני סיימה.

לילי נעצה מבט רושף באמילי.

"מה אתם רוצים לעשות?" רון שאל את ג'יימס.

"קבענו שנשחק קווידיץ'." הוא ענה.

נכון, באמת קבענו לשחק קווידיץ'. שיעור התגוננות השכיח ממני את זה.

העיניים של אמילי אורו. "קווידיץ'?" היא שאלה בהתלהבות

"כן." ג'יימס ענה לה

"את יכולה להצטרף אם את רוצה." סיריוס הוסיף.

אני רון והרמיוני הסתכלנו עליהם במבט מבולבל.

"היא אחת המרודפים של גריפינדור." אמר ג'יימס בתשובה למבט המבולבל שלנו.

זה גרם לי להעריך אותה יותר. היא גם יפה וגם ספורטאית. ושלא נדבר על זה שהיא החברה הכי טובה של אמא שלי, לפחות נכון לעשיו.

"מגניב." אמרתי

"טוב, אז אני אלך עם לילי, קאל ואופיר, ואמילי תלך איתכם." הרמיוני אמרה.

"בסדר. נפגש אחר כך." רון ענה לה.

לילי, הרמיוני, קלאודיה ואופיר הלכו לכיוון החדר שלהן.

"יאללה, בואו למגרש." אמרה אמילי בהתלהבות.

מקווה שנהנתם!

מזכירה לשלוח לי רעיונות נוספים לנקודות מבט בתגובות.

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא