כתוב בדם

אנחנו עוקבים אחרי הזוהר הקל של האש עד למחנה של הנערה המטומטמת משמונה. תסבירו לי מי לכל הרוחות מדליק מדורה באמצע הלילה? אם קר לה, אז שתחרוק שיניים ותשרוד עד הבוקר. לא משנה, בכל מקרה זה משחק לידיים שלנו.

"בבקשה, אל תהרגו אותי!" היא מתחננת. אני מחייכת אליה בליגלוג. הקרייריסטים לא משאירים אף אחד חי. קייטו נועץ בה את החרב, והיא מתעוותת חלושות על הקרקע.

"שניים עשר מחוסלים, נשארו אחד עשר!" צורח מרוול. אנחנו שואגים בהתלהבות וטופחים זה לזה על השכם. אנחנו בודקים אם לנערה הייתה אספקה, אבל אין שם שום דבר מוצלח. "טוב, כדאי שנסתלק כדי שהם יקחו את הגופה לפני שהיא תתחיל להסריח" מכריז קייטו ואנחנו מתחילים להתקדם לכיוון קרחת יער סמוכה, כאשר אנחנו מבינים שעדיין לא היה תותח.

"לא היינו אמורים לשמוע כבר את התותח?"

"נראה לי שכן. אין סיבה שהם לא יכנסו מיד"

"אלא אם כן היא לא מתה"

"היא מתה. דקרתי אותה בעצמי"

"אז איפה התותח?"

"מישהו צריך לחזור. לוודא שעשינו את העבודה כמו שצריך"

"כן, לא היינו רוצים לרדוף אחריה פעמיים"

"אמרתי שהיא מתה!"

"אנחנו מבזבזים זמן! אני אלך לגמור אותה ואז נסתלק!" מכריז הג'יגולו.

אנחנו שותקים עד שהוא יוצא מטווח שמיעה ואז מתלחשים.

"למה שלא נהרוג אותו עכשיו ונגמור עם זה כבר?" שואל מרוול.

"שייסחב איתנו. למה לא? והוא יודע להשתמש בסכין" אומר קייטו.

"חוץ מזה, הוא הסיכוי הכי טוב שלנו למצוא אותה" ממשיכה גלימר.

"למה? את חושבת שהיא קנתה את הקישקושים הרומנטיים?" אני תוהה.

"אולי. עלי היא עשתה רושם של סתומה. בכל פעם שאני חושבת עליה מסתחררת בשמלה ההיא, בא לי להקיא" גלימר מעווה את פניה.

"חבל שאנחנו לא יודעים איך היא קיבלה אחת עשרה" אני נאנחת.

"מתערבת איתכם שהג'יגולו יודע" נג'מה תומכת בעמדתה של גלימר.

אנחנו משתתקים כשפיטה חוזר.

"היא מתה?" שואל קייטו.

"לא. אבל עכשיו כן" התותח יורה. "זזים?"

---------------------------------

אני ממש ממש מצטערת שלא המשכתי מלא זמן, אבל אני מבטיחה שאני חוזרת לעדכן!!!! :)

הפרק הקודם		הפרק הבא