הפכים דומים

אז לכל הקוראים שאוהבים את הפאנפיקים שלי, העלתי מלא פיקצרים חמודים לאתר, אז להתעדכן, חמודים ! ולכל מי שכבר קרא והגיב, זה ממש כיף לדעת שאתם אוהבים אותם ^^ ורק שתדעו שהפיקצר האהוב עלי הוא "מלך העולם", למרות שלא הרבה מכירים את הספר ואת השיפ (שנראלי שאני המצאתי) , אני עדיין ממליצה ללכת ולקרוא אותו.

"תגיד, בלייז, מה נסגר עם החבר הזה שלך?" דראקו לחש לחברו בארוחת הבוקר.

"מי? לוק? מה נסגר איתו?"

"לא יודע... אתמול נכנסתי לחדר והוא והרמיוני היו שם. הרמיוני נראתה קצת לחוצה... אתה חושב שהוא ניסה להתחיל איתה?"

בלייז הניד בראשו לשלילה. "לא... הוא סתם צוחק איתה, הוא עושה את זה לכל הבנות. הפעם היחידה שבאמת הייתה לו מישהי הייתה לפני שנה, כשהוא היה בחופשה בפריז. שניהם הכירו באיזה מלון, היו ביחד חצי שנה בערך, ואז הם נפרדו."

"אה, אוקיי.." אמר דראקו בהיסוס קל וחזר לאכול.

במשך היום הוא לא הפסיק לחפש את הרמיוני, אך לא משנה לאן הלך, הנערה לא נמצאה.

דראקו לא הבין מה קורה איתה... מאז שלוק הגיע להוגוורטס, משהו בה השתנה: היא נהייתה לחוצה יותר מהרגיל, ותמיד נראתה עצבנית בחברת חברו של בלייז.

הם נפגשו בעבר, בזה דראקו היה בטוח, אך לא היה לו מושג מה הקשר ביניהם.

'יכול להיות שהיא?...' לפתע עלתה מחשבה לראשו, אך הוא מיהר להדוף אותה. הרמיוני לא בוגדת בו! אין מצב!

הוא המשיך את היום, חצי מהורהר, אך ללא מחשבה אחת נספת על הרמיוני ולוק.

* * *

"פוטר! בוא רגע!"

הארי הסתובב למשמע הקול הקורא לו. "היי מאלפוי." הוא חייך.

"תגידש, ראית את הרמיוני?"

"כן. היא לא מרגישה טוב אז היא נשארה בחדר המועדון."

"אה, תודה." דראקו נשם לרווחה. הוא כבר חשב שהיא מתחמקת ממנו.

"הסיסמא היא: פגסוס טהור." 

"יופי פוטר, לא יכולתם למצוא סיסמא יותר טובה?"

הארי גיחך והמשיך ללכת.

"סיסמא?" אמרה הגברת השמנה.

"פגסוס טהור." אמר דראקו בבטחה.

"טעות." ענתה האישה.

"מה?! אבל הארי אמר לי שזאת הסיסמא!"

"הסיסמא הוחלפה לפני כשעה."

"נו, באמת!" הוא רטן והתיישב.

למזלו, לא עברו דקות אחדות ונוויל הגיע.

"הי! לונגבוטום! רוצה להכניס אותי? סיפרו לי שהרמיוני חולה ואני רוצה לבדוק מה שלומה."

"תן לי לחשוב עליך." הגריפינדורי אמר בחיוך ולחש את הסיסמא החדשה.

הפורטרט נפתח ודראקו נכנס אחרי נוויל.

הוא ראה את הרמיוני שוכבת על הספה. הסלית'ריני ניגש אליה וראה שהיא ישנה. הוא נשק קלות למצחה וכיסה אותה בשמיכה שהייתה מונחת בקצה המושב.

"תודה." הוא לחש לנוויל ויצא.

כשהדלת נסגרה אחריו, הרמיוני פקחה עין אחת.

"הוא הלך?" היא שאלה את הנער שלידה.

נוויל הנהן בראשו.

"יופי." היא אמרה בקול רגוע ונשכבה חזרה.

הפרק הקודם		הפרק הבא