![]() |
![]() ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() |
הפאנפיק מספר על מערכת היחסים המורכבת שבין דראקו מאלפוי לבין ג'יני וויזלי, אבל כמה מורכבת יכולה להיות מערכת יחסים בין שני אויבים מושבעים?
פרק מספר 14 - צפיות: 22145
![]() |
פרק: |
דירוג הפאנפיק: R - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: רומאנס/ הומור / מתח - שיפ: דראקו/ג'יני , הארי/ג'יני , רון/לבנדר , הרמיוני/רון מרומז - פורסם ב: 08.07.2014 - עודכן: 05.06.2017 |
המלץ! ![]() ![]() |
אוקיי , איך אני אמורה להתנצל בפניכם קוראים יקרים שלי על כך שנטשתי אתכם לכל כך הרבה זמן? אתם לא יכולים לתאר לעצמכם כמה עומס יש עלי בחודש האחרון, ואני מצטערת על כל יום שעובר ועדיין לא העליתי אף פרק. אז הנה הוא - פרק חדש, שלפי דעתי ההכי טוב מאז ומתמיד, אני מרגישה שהכתיבה שלי משתפרת עם הזמן, מה אתם חושבים? אל תדאגו אני לא נעלבת מתגובות שליליות, העיקר שתגיבו!! אז אחרי המון זמן, הנה הפרק (אני ממשיכה אותו מנקודת מבטה של ג'יני) -
**אזהרת ספויילר: לכל המשפפים ג'יני/בלייז, אתם הולכים לשמוח ולהתאכזב בפרק הזה **
פרק שנים עשר - הלילה האיום ביותר
מי הים המלוחים צורבים נגד גופי, אני צועקת ומתחננת לעזרה. אבל אף אחד לא מגיע - אני אבודה. הירח הכמעט מלא מספק לי מספיק אור כדי לראות את כפות ידיי החבולות, הפצועות. ממה? איני זוכרת. צליל רטט עמום נשמע, הולך וגובר. רעש מנוע. אני נרתעת לאחור עמוק יותר במים השורפים. אבל גופי מונע ממני לחוש את הכאב, הוא עושה הכל כדי להתרחק מכלי הרכב הגדול שדוהר במהירות על החוף הנמצא בכמה מטרים ממני. נהג הרכב פותח את דלת המכונית, אך איני מצליחה לראות את פניו. אסור לו להתקרב אליי, אסור לו! אני צועקת, צרחה מעושה בבהלה, אבל אחר כך הכל מתפוגג. "ג'יני!" קול אומר, "ג'יני, זה רק סיוט לילה, הכל בסדר!" נכון, זה היה רק חלום, סיוט מוחשי ואמין אבל לא יותר מזה, זה היה רק חלום. "את בסדר? ג'יני תעני לי!" הקול דורש, קול זר שלא מוכר לי, איפה אני? "את יכולה לפחות לפקוח עיניים? תראי לי סימן לכך שאת חיה!" הו, קול מטופש, מובן שאני חיה. אף על פי שהקול נשמע מודאג אני נינוחה ושלוה ומבצעת כביקושו - אני פוקחת את עיני. "בלייז זאביני" מוחי קובע, את המסקנה אני אומרת לבסוף בקול. אני שמה לב שראשי כמו אינו יכול להפעיל שיקול דעת. "זה אני" עונה בלייז בקול משועשע. הו, בלייז זאביני. איזה מן טיפוס אתה? יפיוף גם מבפנים, לא רק מבחוץ? ומניין כל השרירים הללו? אתה מודע למשיכה שאתה גורם לבנות? או שאתה בחור אדיש ולא מתחשב? או אולי.. "ג'יני, למה את מסתכלת עליי ככה? את בסדר?" הוא שואל. אני קופצת בבהלה במקומי, רעד בלתי נשלט תוקף את גופי ואני מרגישה את לחיי מסמיקות. טוב אולי טיפונת בהיתי בו.. אבל איך אפשר שלא? פרצופו הנאה וגופו המחוטב זה שילוב לבחור שכל אחת הייתה רוצה. והנה השאלה המרכזית: מה אני עושה איתו? "אוי ג'יני, את לא בסדר... בכלל לא בסדר" אומר בלייז. "אני בסדר גמור" אני משיבה לו, "למען האמת יותר מבסדר" אני אומרת בחלקלקות, מבט ערמומי על פניי. "הו לא, ג'יני, שלא תנסי להתחיל איתי עכשיו. זה הכל בגלל השפעת ההתעלפות המוזרה שלך!" רוטן לעצמו בלייז במלמול חזק מספיק כדי שאוכל לשמוע אותו. "מה אני התעלפתי? על מה אתה מדבר?" אני שואלת, מרגישה טיפשה מרגע לרגע. "כלום! שום דבר! את בכלל לא התעלפת אני לא יודע מאיפה המצאת את זה... אז איפה היינו?" שואל אותי בלייז בקול עמוק ומפתה שלא הכרתי אצלו, למרות שכשאני חושבת על זה עכשיו, אני בכלל לא מכירה אותו. אני אפילו לא זוכרת מי הוא. אני אפילו לא זוכרת מי אני. "בלייז זאביני?" אני פונה אליו. "את יודעת שאת יכולה לקרוא לי רק בלייז, בכל מקרה מה רצית?" הוא שואל במתיקות, אך ניתן לראות בעיניו את האכזבה, את כך שלא המשכנו את מה שהתחלתי. "אני... אני לא זוכרת כלום! אני לא יודעת איפה אני, או מי אתה בכלל! או מי אני?" אני חשה באי סדר, מרגישה את הסערה שמתחוללת לי בראש. למה אני לא זוכרת שום דבר?! מה קרה לי?! אני יכולה להרגיש את צרחות האימה במוחי, את סימני השאלה הגדולים שמקיפים אותי וגורמים לי להרגיש חריגה, כמו מוטציה, שלא הייתה אמורה להיות בעולם הזה. משהו שמישהו השפיע עליו לרעה. אני שמה את ידיי על אוזניי ומתקפלת לכדור על המיטה בה שכבתי. לוקחות לי כמה דקות עד שאני מצליחה לחזור לנשימה נכונה, במקום אחת מלאת התנשפויות, ולסדר את כל שאלותי כך שמוחי יוכל לתפקד. "ג'יני, אני יודע שזה מלחיץ, אבל הכל יהיה בסדר עוד מעט" בלייז מסביר לי. "ספר לי" אני אומרת לפתע, ובלייז מהנהן בהסכמה. "קוראים לך ג'יני וויזלי, יש לך הרבה אחים, את בת חמש עשרה, בשנתך החמישית בהוגוורטס. הוגוורטס זה בית ספר לקוסמים שבו התלמידים גם גרים ולומדים מקצועות הקשורים לקסמות ולכישוף. להוגוורטס ארבעה בתים: יש את גריפינדור, בו את נמצאת, שאליו מגיעים האמיצים ביותר, יש את רייבנקלו, שאליו מגיעים החכמים ביותר ואלו שאוהבים ללמוד, יש את הפלפאף, שאליו מגיעים הנחמדים ביותר - רכרוכיים כאלה אם תשאלי אותו, ויש את סלית'רין, שזה הבית שאליו אני שייך ואליו מגיעים רק טהורי דם ערמומיים ויפים" אמר בלייז וחייך את חיוכו הערמומי כדי לחזק את דבריו. "אז אנחנו עכשיו..." התחלתי לומר אך בלייז קוטע אותי. "כן, אנחנו בבית סלית'רין עכשיו" משלים בלייז את משפטי. "ואסור לי להיות כאן נכון?" אני שואלת באנחה. "אכן" אמר אך במהירות ממשיך את סיפורו עליי. "אני יודע שאת בחורה עקשנית, חכמה, אמיצה וגם... אוהבת להפר חוקים" הוא מסתכל עליי במבט מאשים וזעתי באי נוחות במשכבי. "כפי שאת רואה, כרגע את בחדר שלי בבית סלית'רין, שנמצא עמוק מאוד מתחת לאדמה. את יכולה לראות שיש כאן שטיח גדול ויפה ירוק, קירות ירוקים ומיטה גדולה ונוחה שמרגישה כל כך מבוזבזת!" מכריז בסרקסטיות אך מבטו הערמומי והנחוש שסורק את גופי גרם לי לצמרמורת. אבל מה אני עושה פה, על המיטה הגדולה הזו, בחדרו של הבחור היפהפה שקורא לעצמו בלייז וטוען ששמי ג'יני וויזלי? אבל במחשבה שנייה, אני מבזבזת את הזמן, זה נראה לי ברור מאליו שאני יוצאת איתו - וואו כמה בעלת מזל אני - אבל מצד שני יכול להיות שלא. אני מעלה את מבטי אל עיניו, מבטו עדיין מפתה ובצעד אחד מהיר, אני מחליטה להתקדם. "אתה יודע, בלייז, אתה צודק. כמה חבל שאין למיטה הזו שימוש מלבד לישון בה. היא כל כך מבוזבזת! ממש חבל..." אני אומרת לבסוף, קולי חתולי, אני מרגישה את גופי מתרומם לישיבה ולאחר לעמידה. אני מתחילה לנוע לעבר גופו של בלייז. בלי לחשוש הוא תופס את מותני וגורר אותי לעבר המיטה, אני מרגישה את רגליי מתנגשות בשוליה ובהיסוס קל בלייז דוחף עוד קצת ומשכיב אותי על המיטה. כל גופי צעק לי אל תעשי את זה! את בכלל לא אמורה להיות פה! אבל בין כה וכה איני זוכרת דבר, אז מה רע? שפתיו מרפרפות לאורך צווארי, אני מרגישה את ליבי פועם בחוזקה, אבל זו הייתה הרגשה טובה - עם כמה שזה לא הרגיש נכון. צמרמורת נעימה חלפה בגופי כשידו של בלייז נכנסה מתחת לחולצתי, הוא הוריד אותה במהירות וחזק לנשוק לאורך גופי - מצווארי ומטה - אבל אינו נוגע בפניי. לפתע הבזק של אור חולף מול עיני, "בלייז! סוטה אחד! תרד ממני!" צעקתי על הסלית'ריני, ששכב עליי, נישק את צווארי, נגע בחזי. "מה? ג'יני? על מה את מדברת?" נבהל זאביני, קם על רגליו, מסתכל עליי בעודי מתנערת ממה שקרה הרגע, שלא היה בשליטתי. "אני זוכרת, זאביני!" עכשיו תגיד לי מה הולך פה!" יריתי לעברו. אני ג'יני וויזלי, לא אותה נערה מסכנה, שלא ידעה על עצמה כלום והתנהגה בטיפשות. "הו, את זוכרת. את יודעת? אהבתי אותך יותר מקודם" אמר בקולו הרגוע, שאני זוכרת, לא בקול המפתה שאיתו ניסה לבלבל אותי. "כן, אני גם שמה לב שהכרת אותי מקרוב מקודם" אני אומרת נעלבת. "גיני...זה היה רק, ובכן...אני" הוא גמגם, מובך כולו, פרצופו הולך ונהיה אדום. "אתה מה?" ירקתי. כעסי געש בי. "אני מצטער, בסדר? רק רציתי לעזור. משם זה התגלגל למקומות שונים..." הוא אמר לבסוף, וראיתי את האשמה בעיניו. כמה הצטערתי על כך שהוצאתי עליו את כל כעסי. "בסדר." עניתי אבל זה לא היה הכל. נשכתי את שפתי אבל לבסוף אמרתי בקול את מה שחשבתי בכל אותו הזמן, "אתה יודע? אני לא מצטערת על מה שקרה". ובנימה זו נכנסתי למיטה החמימה של בלייז זאביני והוא מאחוריי. "אבל אנחנו ידידים ולא יותר מזה" אמרתי באזהרה. "מסכים" הוא ענה לי. וכשהייתי בטוחה שכבר נרדם הוספתי בשקט, "בינתיים".
אוקי!! וואו נגמר, פרק ארוך ושונה. רציתי לקחת את ג'יני לעולם אחר ממנה, בו היא יותר זורמת מאשר לחוצה ומגוננת. ראינו פה את בלייז זאביני האמיתי, שיודע להיות סלית'ריני לתפארת, אבל גם יודע לקחת אחריות על מעשיו - ובגלל זה הדמות שלו מאוד הפכפכה ומשתנה במהירות. הו הסוף, כמה לא רציתי לכתוב אותו, רציתי שבלייז וג'יני יהיו זוג והכל יהיה טוב ויפה, אבל בגלל שזה כל כך לא הגיוני הם לא זוג - כי הם בקושי מכירים. וכך אני מכפרת על הטעויות האיומות שלי בתחילת הפאנפיק בקשר לאהבות המהירות של ג'יני, ובפרק אחד בהמשך אני אכתוב על כך. למי ששם לב וזוכר את הפרולוג טוב טוב - היה בפרק הזה הבזק אור מול עיניה של ג'יני - וזו נקודה למחשבה מאוד גדולה. אני לא אספר לכם מה זה אומר באמת, אבל אם יש לכם רעיונות בקשר לכך, תגיבו :) מקווה שאהבתם.
|
|
||||||||||||||||||||||||
ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים | |||||||
גריפינדור | הפלפאף | רייבנקלו | סלית'רין | ||||
|
|||||||
|
![]() |
קיצורי דרך מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס עוצב על-ידי Design by JBStyle © כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal 2007-2025 |