חלום ומציאות. מה ההבדל?

לקוראים שלי,

מאוד נעלבתי שאפילו אחרי שבוע לא הגבתם על הפרק הקודם.

למשתמשת  - נוגה^^ - תודה! כי קשה למצוא קוראים כמוך :)

הנה הפרק הבא, למרות שאני מאוד התלבטתי אם להמשיך לכתוב, אבל כמו שאברהם אמר - אם יש צדיק אחד בעיר, אסור להשמיד עיר שלמה.

RoseBat

__________________________________________________________________________________________________________________________

"אתה באמת נראה לי מוכר" אמרתי, מנסה להיזכר איפה ראיתי את העיניים הכחולות החודרות האלו בעבר.

"בטוח ראית תמונה שלי איפשהו" הוא אמר.

"כן כנראה".

"רוצה עוד שוקו?"

"אה?"

"שוקו. המשקה החום הזה שילדים אוהבים".

"אה, בפעם הבאה.. רגע.. אני רוצה שתספר לי על הלימודים שלך. ועל מה שעשית".

"זה היה מזמן" הוא אמר.

"כמה מזמן?"

"אתה יודע מתי פרשתי. לא נראה נגיד כבר מאתיים שנה בעולמנו".

"למה נעלמת ככה?"

"כי נמאס לי".

"ממה?"

"מלראות את החברים הכי טובים שלי מזדקנים ומתים. מלאהוב ואז להיפרד. מלעשות מה שכולם מצפים ממני. עם הזמן תלמד שזה לא כל כך כיף להיות כל-יכול מבחינה קוסמית".

"אני כבר חושב שזה לא כיף. חיי נצח זה לא משהו שממש באלי עליו".

"אתה לא אמור לחשוב את זה בהתחלה".

"מצטער, הייתה לי ילדות מדכאת".

"לא, ברצינות. אני מאוד נהנהתי מהשנים הראשונות שלי בתור נגיד. לעזור לאנשים.. זה מאוד מספק"

"כשאתה מצליח"

"אה, כן".

שתקנו. חשבתי על כל האנשים שאני מכיר.
מכמה מהם באמת יהיה תענוג להיפטר, אבל לראות איך כולם מתים, בעוד אתה בקושי מצמיח פצעוני בגרות....

"איך עומדים בזה? במוות של כולם?"

"אתה פשוט ממשיך הלאה. אין לך ברירה".

"בגלל זה התחברת להלנה. בגלל זה כל נגידים התחברו אליה".

"טוב, היא בחורה יפהפייה, והיא תמיד תישאר ככה. זה העניין. היא כמונו".

"אל תחמיא לעצמך".

"לעצמנו".

"מה שתגיד".

"אני מקווה שלא תחשוב לפרוש מוקדם מדי" הוא אמר.

"כמה זה מוקדם? מאתיים שנה? ארבע מאות?"

"לא, בשלב מסוים אפילו הקוסמים יתחילו לחשוב שאתה מוזר. תפרוש אחרי מאה וחמישים שנה".

"ואז מה?"

"ואז תשתלב".

"איך?"

"זה לא משנה עכשיו. זה יקרה בעוד הרבה זמן".

"אז מה כן משנה?" שאלתי בעצבנות.

"הלימודים שלך. ההפיכה לנגיד".

"בינס מלמד אותי" השבתי בהתרסה.

הוא צחק בקול.

"הרוח הזקן! כשהכרתי אותו, הוא היה ילד מתבגר! בקושי עמד בקצב של הלימודים!"

"ברצינות?"

"עזוב. אני אספר לך בהזדמנות אחרת. מה שחשוב עכשיו זה למצוא את השאר".

"איזה שאר?"

"שאר המורים שלך".

"אני לא מבין".

הוא חייך כממתיק סוד.

"יש משהו שבינס לא סיפר לך על הנגידים. לא מרוע לב, הוא פשוט לא ידע את זה".

"ידע את מה?"

"המורים שלך, הם אנחנו. הנגידים הקודמים. אנחנו מקימים מעגל, ומעבירים לך את הידע שלנו, את העבר שלנו. אנחנו נחיה בתוכך. כשתצטרך עזרה, הניסיון שלנו יעזור לך".

"אבל איך נמצא את כל השאר?"

"או! זו שאלה מצויינת. למען האמת, הפעם האחרונה שראיתי את ההתקהלות הייתה לפני ארבע מאות שנה".

_______________________________________________________________________________________________________________________________

יאללה חברים! תוכיחו לי שאתם אוהבים את הכתיבה שלי! אני באמת אוהבת את הפיק, וחבל לי לעזוב אותו!

RoseBat

הפרק הקודם		הפרק הבא