מכתבים מ-ר' ל- ה'

היי,

עוד פרק...

אני אשמח לתגובות בונות, אני מבטאת לעצמי:)

קריאה מהנה!

פרק 14: נפשו של זאב מאוהב

רמוס הכין לעצמו ארוחת בוקר כשהינשוף נקש על חלונו. הוא פתח את החלון וקרא את המכתב של הרמיוני. הוא יכול היה לראות את הלהט והעצבים בעיניה בדמיונו כאילו היא עומדת מולו. חיוך עלה על שפתיו.

ר' היקר,

כן, אני בסדר.

חוץ מזה שקוסמים ממשרד הקסמים כמעט שחטו אותנו בכל המהומה, אבל הכול בסדר.

אז אנחנו כן חברים בסוף?

ידידים?

אתה כן רוצה קשר איתי?

דרך אגב, יש שם לינשוף המתוק שלך?

שלך,

ה.ג'.ג 

רמוס לקח פיסת קלף נקיה וכתב מכתב תשובה. הוא קשר את הקלף אל רגלו של הינשוף ושלח אותו.

באותו הזמן הרמיוני ישבה אל שולחן ארוחת הבוקר עם הארי ומשפחת וויזלי. מצב רוחה השתפר פלאים ברגע שקיבלה את המכתב של רמוס, אפילו שהוא היה רק שורה. מבחינתה זה היה סימן שהקשר ביניהם יימשך, לפחות בינתיים.

"נראה שהטירוף שלך עבר," העיר רון. "הטירוף?! מה זאת אומרת הטירוף שלי?!" היא זעקה. רון חייך בחשש. "התנהגת מוזר מאז שהגעת לפה, בכי, יללות על ירח מלא, שיקוי הרגעה, את יודעת," הוא ענה. "רונלד וויזלי כדאי לך להתחבא אם אתה לא רוצה לפגוש באמת את הטירוף שלי!" היא קראה והוא נמלט משם עם הטוסט האכול למחצה בידו.  פרד וג'ורג' צחקקו. הרמיוני נתנה בהם מבט מסוכן. "אנחנו לגמרי בצד שלך הרמיוני," אמר פרד. "כן, לגמרי." אמר ג'ורג'. הרמיוני חזרה לאכול את ארוחת הבוקר שלה. היא תהתה מתי יגיע המכתב הבא של רמוס.

את אחר הצהריים הבא העבירה הרמיוני בצפייה במשחק קווידיץ' מאולתר ששיחקו הארי, רון, פרד וג'ורג'. ג'יני ישבה אתה לצפות בהם. לפתע התיישב ינשוף חום על כתפה. "היי, שלום לך," היא אמרה ברוך וליטפה את נוצותיו החומות, הרכות. הינשוף הושיט לה את רגלו והיא לקחה את הקלף ופתחה אותו.

ה' היקרה,

מה זאת אומרת 'קוסמים ממשרד הקסמים כמעט שחטו אותנו'?

לא, אנחנו לא חברים, או ידידים או לא יודע מה,

אני לא יודע מה אנחנו.

אני לא יודע מה אני רוצה, אני רק יודע שכל קשר ביננו הוא לא מומלץ בשבילך.

מה תעשי עם אדם זאב שמבוגר מספיק בשביל להיות אבא שלך?

לינשוף אין שם, את יכולה לקרוא לו איך שתרצי.

שלך,

ר' 

נ.ב

גם השם השני שלך, מתחיל ב- ג'? מה השם? אצלי זה ג'ון.

הרמיוני חייכה. היא ידעה שהוא מבולבל, כמו שידעה שהוא ידבר שוב על הגיל ועל העובדה שהוא אדם זאב. היא נכנסה אל תוך הבית עם הינשוף על כתפה ועלתה אל החדר של ג'יני כדי לכתוב לו מכתב תשובה.

הרמיוני הייתה עסוקה בלקשור את המכתב לרגלו של הינשוף כשהארי הופיע בפתח. עיניו היו חמימות. "את פשוט מאושרת שהוא עונה לך נכון? אפילו אם הוא יכתוב רק מילה." אמר הארי. היא חייכה והנהנה. "אני אוהבת אותו." היא אמרה בפשטות. "זה יפה, מה שיש ביניכם, בחיים לא נראית מאושרת כל כך, קורנת כל כך." אמר הארי בחיוך. "אולי אם תגיד לו את זה, הוא יתעקש פחות." אמרה הרמיוני. הארי נאנח ופרש את ידיו לצדדים. הרמיוני נענתה להזמנה והארי חיבק אותה. "תני לו זמן, הוא היה בודד חצי מחייו, קשה להשתחרר מזה." אמר הארי ונשק לראשה. "בנים תמיד יתמכו אחד בשני, נכון?" היא אמרה בזעף. הארי צחק. "את יודעת שאני בעדך, תמיד. אבל אני יכול להבין אותו." אמר הארי. היא חייכה.

רמוס הביט בשמי הערב ופלט אנחה. הרמיוני, הוא חשב. למה ההיגיון היה חייב להתערב כל כך מוקדם? הוא רצה אותה שם עוד קצת. לשונו חלפה על שפתיו, מעוררת את זיכרונות המתיקות של שפתיה. הוא רצה לראות אותה, אבל זה מטופש. הרי ברגע שהיא תהיה פה, אני אגיד לה שזה לא אפשרי. "אלוהים! למה? למה אני מקולל כל כך?" הוא צרח אל השמיים. ניתן היה לשמוע בקולו את יללת הזאב השוכן בתוכו. הוא בכה כל כך עד שלא שם לב לינשוף שחזר עם מכתבה של הרמיוני.     

הרמיוני זקפה את ראשה בבת אחת. "הרמיוני?" שאלה ג'יני. "שמעתי..." היא מלמלה ומיהרה אל מחוץ לחדר, במורד המדרגות והחוצה. "רמוס?" היא לחשה. היא חשה את ליבה מתרסק. משהו לא בסדר, היא חשבה, ממש לא בסדר. דמעות גלשו על לחייה.

"הארי!" קראה גברת וויזלי במעלה המדרגות. הארי ירד במדרגות לכיוונה, מבט שואל בעיניו. "אני חושבת שהיא בוכה שוב." אמרה גברת וויזלי. הארי פלט אנחה ויצא אל הגינה. הרמיוני כרעה על ברכיה, מחבקת את עצמה.

"שמעתי אותו, הארי, שמעתי אותו." היא ייבבה. "הרמיוני זה לא יכול להיות, הוא לא גר באזור בכלל." אמר הארי וכרע לצידה. "שמעתי אותו, רע לו." היא בכתה. הוא הביט בפניה ולא יכול היה שלא להאמין לה. "אני מאמין לך, אבל אנחנו צריכים לסיים לארוז." אמר הארי וחיבק אותה.

רמוס ישב על הרצפה מתחת לחלונו. ידיו כיסו את פניו בזמן שבכה. הוא תמיד חשב שכאב לב הוא רק ביטוי, אך כעת הוא ידע שיש בזה יותר מזה. ליבו כאב, ליבו כאב מאוד. מגעגועים, מאהבה, ממרחק. הוא רצה לראות אותה, אך פחד שהוא רק יפגע בה יותר. הוא ידע שאם יראה אותה בוכה שוב בגללו, ליבו ישבר.

משהו משך בשרוולו. הוא הביט מטה אל הינשוף שחזר. "הרמיוני..." לחש רמוס. הוא לקח את גליל הקלף מרגלו המושטת של הינשוף, שהתעופף אל כלובו ללגום מים ולאכול, פתח אותו וקרא.

ר' היקר,

מה העניינים? אני מבינה שאתה מבולבל, זה בסדר, גם אני.

אבל כדאי שתכניס טוב לראש שלך, אתה- לא- אבא- שלי! ולא אכפת לי שאתה אדם זאב! ואולי תחשוב שהשורה הבאה ילדותית אבל-

לא אכפת לי! לא אכפת לי! לא אכפת לי! לא אכפת לי! לא אכפת לי! לא אכפת לי! לא אכפת לי!

מקווה שהבהרתי את הנקודה הזו.

בקשר למה שקרה באליפות העולם, אני מניחה שראית ב 'נביא היומי' שהאות האפל הופיע בשמיים. מי שירה אותו עמד בין העצים ממש קרוב אלינו, ועשרים קוסמים בערך, התעתקו לידינו ופשוט ירו לחשים משתקים. הארי משך אותי ואת רון לרצפה ברגע האחרון. בסוף מצאו גמדונת בית עם השרביט של הארי, והאשימו אותה. הארי פשוט הפיל את השרביט ביער והיא לקחה אותו. ברור שהיא לא עשתה את זה נכון? אבל הכי קל להאשים אותה כי מבחינתם היא לא שווה כלום, בדיוק כמוני, הבוצדמית.

בכל מקרה, זה מה שקרה.

שאלת על השם השני שלי? הוא ג'יין. אין לי מושג למה בחרו לי אותו, אף פעם לא שאלתי.

הקשר שלנו הוא הדבר הכי טוב בשבילי, אתה הדבר הכי טוב בשבילי. תבין את זה כבר, עקשן שכמוך!

דרך אגב, הינשוף שלך מאוד חברותי, חשבתי לקרוא לו ירחוני, אבל זה השם שלך, אז השם שלו זה מון. כי הוא חלק ממך, בדיוק כמו הירח בשמיים.

אל תשכח בעוד יומיים אני כבר אהיה בדרך להוגוורטס, אז תשלח את מון עם המכתבים לשם. זה לא יהיה אותו הדבר בלעדיך.

שלך,

עם געגועים עד אין קץ,

ה'

דמעות נוספות גלשו על לחייו והוא כתב מכתב נוסף וניגש אל הינשוף. "היא קראה לך מון, אז זה השם שלך. מוצא חן בעיניך?" שאל רמוס וליטף את ראשו של הינשוף. הינשוף קרא בקול נוגה. "אני יודע שאתה עייף, אבל אני רוצה שהיא תקבל את המכתב לפני שהיא מגיעה להוגוורטס בסדר?" הינשוף קרא שוב והושיט את רגלו. רמוס חייך וקשר את המכתב אל רגלו של הינשוף שהמריא אל השמיים. רמוס פלט אנחה. הזאב שבתוכו יילל אל הירח , בעוד רמוס בוכה אל אותו ירח.

הפרק הקודם		הפרק הבא