|
לילי קברה את עצמה בעבודות בית הספר, בזמן שג'יימס קבר את עצמו בקווידיץ'. המשחק הראשון בעונה של גריפינדור היה מול הפלפאף. כשהמשחק הגיע סוף כל סוף, היה ג'יימס עצבני ומתוח, אבל התגבר על כך לבסוף. רגע לפני המשחק המדובר, בחדר ההלבשה, הוא פתח בשיחת עידוד עם הקבוצה.
"בוא נקרע אותם!" אמר ג'יימס. הקבוצה הריעה. ג'יימס הביט בהם. השומר היה תלמיד שישית מגודל בשם פטריק רנטלי. הוא היה מצוין ובקושי נתן לקואפל להיכנס פנימה דרך החישוקים. שלושת הרודפים הורכבו מג'ינט הארטלי, תלמיד שישית, קטט רפרטי, החבר של סופיה, ואוהן, הבחור שמישל חיבבה פעם. שלושתם היו רודפים מצונים. סריוס ותלמידת שנה שלישית בשם סמנתה היו החובטים. ג'יימס היה שמח עם הקבוצה; הוא עצמו היה המחפש, והרגיש שזו השנה שלהם לזכות שוב בגביע הקווידץ'.
בשנה שעברה הפלפאף ניצחנו במפתיע; ג'יימס פיספס משחק או שניים בגלל ריתוק, בגלל היותו במרפאה ובגלל היותו מעורב בסיפור סנייפ-והאדם-זאב.
"בואו נעשה את זה!" גיחך ג'יימס. הוא פתח את דלת חדר ההלבשה ויצא אל המגרש עם שאר הקבוצה. הקבוצה של הפלפאף חיכתה להם. ג'יימס נעמד מול ג'ורדן, קפטן קבוצת הקווידיץ' של הפלפאף. הם לחצו ידיים. על פניו של ג'ורדן היה מרוח חיוך קטן וטיפשי. בזמן שג'יימס נראה כאילו הוא הולך להרוג את ג'ורדן בקללה אחת, המשרוקית נשמעה וכל השחקנים המריאו לאוויר. באותו הזמן, לילי הסתובבה בין האנשים ונסתה להתיישב ליד קלאודיה וסופיה.
"היי, הגעת בסופו של דבר." קלאודיה חייכה אל לילי כשהיא ומישל התיישבו. לילי משכה בכתפיה.
"הייתי חייבת לבוא, למרות ששני האנשים שאני הכי שונאת בעולם משחקים, ומספר שלוש, ארבע, חמש ושש יושבים כמה מושבים לפני." לילי החוותה לעבר נוט, סנייפ, צ'לסאה וקרי.
"בחייך לילי, זה לא כל כך גרוע! לפחות אני כאן." רמוס חייך מאחוריה. לילי הסתובבה וחייכה לעברו חיוך חלוש. "התגעגעתי לחיוך הזה, איפה הוא התחבא כל הזמן הזה?" רמוס צחק. לילי גילגלה את עיניה ונשענה אחורה לעבר רגליו של רמוס. "היי!" אמר רמוס. "אני לא כרית." הוא התקומם.
"אני צריכה להפיק את הכי טוב שיש במצבי." לילי צחקה.
באותו הזמן, באוויר, ג'יימס ריחף גובה מעל כולם בחיפוש אחר הסניץ', אבל ללא הצלחה יתרה. הוא ידע שעליו לתפוס את הסניץ' בדייקנות ובזריזות כיוון שבוחן בודק את יכולתיו ברגעים אלו. ג'ורדן ריחף מטרים ספורים ממנו.
"מזל כלשהו?" קרא ג'ורדן.
"אם הייתי רואה משהו הוא כבר היה אצלי, אתה לא חושב?" התגרה בו ג'יימס.
"אני בסה"כ מנסה להפיק את המיטב מהמצב." התגונן ג'ורדן.
"מצטער." אמר ג'יימס. "פשוט החברה שלך עיצבנה אותי." הוא הוסיף.
"אתה וניקול לא מדברים?" שאל ג'ורדן, גבותיו מתרוממות.
"ניקול? חשבתי שאתה יוצא עם לילי." שאל ג'יימס בבלבול.
"נה. נפרדנו בלילה שאחרי הנשף. למען האמת, בבוקר לפני, שהיה לכם את הריב ההוא." הרהר ג'ורדן בקול.
"אז זאת הסיבה שהיא כועסת עלי." אמר ג'יימס. "היית חייב ללכת ולזרוק אותה, נכון?!" תבע ג'יימס ונענע את ראשו.
"אני לא זרקתי אותה, היא זרקה אותי." השיב ג'ורדן. ג'יימס הביט בו כלא מאמין.
"באמת?! וואו. מצטער על זה." אמר ג'יימס ונעץ את מבטו באדמה.
"אל תצטער. זה לא הלך לנו ממילא כמו שצריך. אני חושב שהיא אוהבת מישהו אחר. ואם אי פעם אני אמצא את המישהו הזה אני אהרוג אותו. בהתחלה חשבתי שזה היית אתה, אבל אז רבתם." אמר ג'ורדן.
"מזל שזה לא הייתי אני." אמר ג'יימס. מיד לאחר מכן הוא הבחין בדבר מה זהוב בסמוך לעמודי החישוקים של גריפינדור שעמד ללא תנועה. ג'יימס הביט לאחור, אל גורדן. "נראה שזה יום המזל שלי!" ג'יימס אמר לפני שזינק. עוד לפני שג'ורדן בכלל הבין מה קרה, ג'יימס תפס את הסניץ'. לילי קפצה במקומה עד שהיא הבינה מה היא עושה, והתיישבה בחזרה.
"גריפינדור מנצחת! 170 - 10!" צעק הכרוז. הגריפינדורים שעטו אל המגרש. לילי ומישל היו היחידות שנשארו ביציע. הקהל הניף את ג'יימס באוויר לעיני כולם. הוא הביט מסביב, על המריעים, אבל לילי לא הייתה בנהם. הוא הביט למעלה, אל המושבים. שם היא עמדה עם מישל, עיניהם התחברו לרגע. ברגע היחיד ההוא ג'יימס חשב שהוא רואה שמחה, התרגשות, שחרור, פגיעות וצער מעורבבים יחדיו. לילי שברה את קשר העין והתרחקה עם מישל. ג'יימס התאכזב מעט. התלמידים הורידו את ג'יימס כשאדם עם גלימות בצבע הצי התקדם לעברו עם פרופסור דמבלדור. האדם עם גלימות הצי היה נראה צעיר מאוד. הוא היה בעל שיער חום, עורו החלק היה שזוף למופת. הוא היה טיפה גבוה מג'יימס, עיניו היו חומות כשערו.
"ג'יימס, זה היה משחק מעולה. אני סטפן רייד, המאמן של המחנה. שלחו לך מכתב על כך." אמר סטפן והושיט את ידו. ג'יימס לחץ את ידו והנהן בהבנה. "תהיתי אם אולי נוכל לדבר בפרטיות." ביקש סטפן. ג'יימס הנהן, ולאחר רגע נוסף הלך עם השניים לעבר היציאה ממגרש הקווידיץ'. כשיצא ג'יימס מהמגרש, הבחין בכל הגריפינדורים שדהרו לעבר חדר המועדון, למסיבת-ניצחון שלבטח תימשך עד הבוקר.
כאשר הגיעו למשרדו של דמבלדור, פתח סטפן בשיחה. ג'יימס ישב מולו והקשיב לדבריו בהסכמה. "אני אוהב את מה שראיתי שם בחוץ, ג'יימס. אתה שחקן מצוין, אחד מהטובים שראיתי זה זמן רב."
"תדה אדוני." השיב ג'יימס. סטפן חייך.
"אני מחבב את הילד הזה!" צחק סטפן והפנה את מבטו אל דמבלדור.
"בבקשה ג'יימס, קרא לי סטפן. אתה בן 18, נכון?" שאל סטפן.
"כן אדוני." השיב ג'יימס. סטפן הביט בו. "סטפן." אמר ג'יימס במהירות.
"והוריך יודעים על המחנה, נכון?" שאל סטפן. ג'יימס נעץ את מבטו ברגליו ונענע את ראשו לשלילה.
"אה; בהתחשב בנסיבות, אני מציע שתספר להם על המחנה לפני שהם ידעו עליו בדרך אחרת." אמר סטפן. ג'יימס הנהן. "לפני שאתה מתחיל לפתח ציפיות, אני חייב להגיד שיש עוד שלושה נערים שמעוניינים במקום שלך במחנה. זאת תהיה בחירה קשה בניכם, אבל אני חושב שאם תמשיך לשחק בצורה הזאת יש לך סיכויים לא רעים. יש שאלות?"
"למען האמת, כן. מתי מתחיל המחנה?" שאל ג'יימס והביט בסטפן.
"בשמונה-עשר ליולי. זה בסדר?" שאל סטפן.
"כן, זה נהדר. רק שאלה אחרונה. אתה תגיע לעוד משחקים העונה?" שאל ג'יימס.
"כמובן. אני אבוא למשחק הבא כדי להודיע לך מה קורה. חשוב שתדע שבמשחק האחרון, מול סלית'רין, יבוא איתי מאמן הקווידיץ' האנגלי פאת סימונס. פאת יקבע מי מבין ארבעתכם יקבל את התפקיד." אמר סטפן. ג'יימס הנהן. "יש עוד כמה דברים שאנחנו צריכים לבדוק, כמו משטר הכושר הגופני שלך. יש לך תוכניות לחג המולד?" שאל סטפן.
"לא." השיב ג'יימס.
"יופי. נשמח אם תגיע לתוכנית אימון כושר גופני שאנחנו מקיימים בלונדון, לאחר החג. כל הארבעה יהיו שם ואנחנו רוצים לבדוק את היכולות שלכם. התוכנית תארך יומיים, ובזמן הזה נשכן אתכם בחדר מלון. אתם תפגשו את כל השחקנים והמאמנים. איך זה נשמע?" שאל סטפן.
"זה נשמע נהדר!" חייך ג'יימס. "כבר פגשתי את כל השחקנים בעבר, אבל יהיה נחמד ללא ספק לפגוש את היריבים שלי פעם נוספת. זה יהיה מוצלח." אמר ג'יימס בחיוך רחב.
"אני מחבב את הילד הזה!" חזר סטפן פעם נוספת על דבריו לפני שג'יימס עזב את המשרד. עד מהרה הגיע ג'יימס אל מגדל גריפינדור ונכנס לחדר המועדון הצפוף. כולם נדחקו סביבו והתחילו לשאול שאלות על המשחק. ג'יימס השיב להם באי רצון. לבסוף, הוא הצליח להיפטר מכולם והתיישב ליד רמוס, סריוס ומישל על כורסא סמוכה לאח.
"איפה היית?" שאל רמוס כשהוא ומישל שיחקו שח-מט.
"דיברתי עם המאמן." השיב ג'יימס.
"מה הוא אמר?" שאל סריוס בסקרנות.
"הוא רק אמר לי מה עומד לקרות, וכמה אנשים אחרים רוצים את המקום שלי, ודברים כאלה." השיב ג'יימס.
"אז לא תהיה כאן בחג המולד?" שאל סריוס. ג'יימס הניד בראשו. "נראה שזה רק אני, זנב-תולע וירחוני." אמר סריוס בעצב.
"אתה תתגבר על זה." ג'יימס צחק.
"גם קלאודיה תהיה פה." אמרה מישל כשהיא מנצחת את רמוס בשח-מט. "אבל לילי לא תהיה." היא הוסיפה. "תביס אותי" אמרה מישל לכיוונו של רמוס, מגחחת.
"איך עשית את זה? אפילו לא ראיתי את זה מתקרב!" רטן רמוס ונעץ את מבטו בלוח.
"חברה, אני הולך להתאמן. אני אראה אתכם אחר כך." אמר ג'יימס ופסע לעבר המדרגות. סריוס צפה בו. 'מה נכנס בו? הוא לא אמור להיות שמח בגלל כל עניין הקוודיץ?' סריוס חשב לעצמו.
מאוחר יותר בערב סריוס ומישל ישבו על אחת הספות ודיברו על זוגות כשסריוס העלה נושא אחר. "מה קורה בין לילי לג'יימס?" סריוס שאל ברצינות. מישל הביטה בו.
"אתה מתכוון להגיד שג'יימס לא סיפר לך? חשבתי שהוא סיפר לך עד עכשיו." אמרה מישל.
"הוא לא מדבר איתי על זה. בדרך כלל הוא מספר לי הכל. אני באמת דואג לו." אמר סריוס. ניכר היה בפניו שדבריו הם דברי אמת.
"ובכן, הוא באמת לא סיפר לך כלום." פלטה מישל.
"מישל, פשוט תספרי לי." אמר סריוס.
"בסדר, אבל אסור לך לספר את זה לאף אחד אחר, אפילו לא לרמוס." קבעה מישל.
"אני מבטיח." אמר סריוס והניח יד על ליבו. מישל הסתכלה מסביב ובדקה אם מישהו מצוטט להם, אך אף אחד לא היה בקרבתם. כולם התגודדו סביב שלושת הרודפים.
"בסדר. ג'יימס ולילי יצאו." לחשה מישל. לסתו של סריוס נשמטה. "אני יודעת. לילי הייתה האישה המסתורית של ג'יימס. ובכן, הם מאוד התקרבו אחד לשני ואז היא גילתה שהוא שכב עם קרי, וזה נגמר." הסבירה מישל.
"וואו. אבל לילי בטח שכבה עם ג'ורדי המון פעמים." אמר סריוס. מישל הנידה את ראשה.
"לילי עדיין בתולה." אמרה מישל. הלסת של סריוס נשמטה שנית.
"אז ג'יימס יצא עם... ממתי?" שאל סריוס בגבות מורמות.
"מסוף יוני. זה.. כמה?.. חמישה חודשים." אמרה מישל בהחלטיות.
"וואו. הוא אמיץ יותר ממני. אבל למען האמת, ג'יימס לא שכב עם קרי. היא המציאה את הכל." אמר סריוס. הפעם לסתה של מישל היא זאת שנשמטה.
"אתה משקר, נכון?" שאלה מישל, סריוס הניד בראשו. "למה שהיא תעשה את זה?" שאלה מישל.
"לא יודע, היא בטח ידעה על שניהם ורצתה להפריד ביניהם." הרהר סריוס בקול.
"אנחנו חייבים להחזיר אותם אחד לשניה!" אמרה מישל. "במיוחד אם הם נפרדו בגלל משהו שלא קרה."
"אבל איך?" שאלה מישל. סריוס משך בכתפיו. "יש לי רעיון." הוא סיפר לה במהירות ועזב לטובת חדרו. כשהגיע, ראה את ג'יימס מכה בשק האיגרוף בזעם. ג'יימס האומלל היה צריך לתקן את שק האיגרוף כמה פעמים בשבועות האחרונים.
"ג'יימס, אני יכול להשאיל את הגלימה שלך?" שאל סריוס. ג'יימס משך בכתפיו והכה את שק האגרוף. סריוס הביט בו. הוא היה עירום לחלוטין למעט תחתונים. ראשו היה מונח באלכסון על המיטה וזיעה נצצה על גופו. סריוס פתח את המזוודה וראה תמונה שבה מופיעים ג'יימס ולילי. הוא הרים את התמונה ובחן אותה. בתמונה, ג'יימס חיבק את לילי והם ניראו מאושרים. 'זה בטח היה בקיץ האחרון.' חשב סריוס. הוא העמיד את התמונה על ארונית הלילה, לקח את הגלימה ויצא מהחדר. ג'יימס בינתיים חזר להכות את שק האיגרוף. סריוס רץ במדרגות לעבר חדר המועדון, הינהן למישל ועלה לעבר חדר הבנות. הוא הקיש על דלתה של לילי.
"היכנס, אם אתה כל אחד חוץ מג'יימס פוטר." אמרה לילי. סריוס נכנס.
"היי לילי. תהיתי א-" סריוס התחיל כשלילי הרימה את ידה לעצור אותו.
"אני לא עוזרת לך בשיעורי בית." קבעה לילי נחרצות. סריוס חייך.
"לא לזה התכוונתי. רציתי לדבר איתך." אמר סריוס. לילי סגרה את סקיצת הבגד שציירה.
"בטח. על מה?" שאלה לילי בנדיבות.
"אני יודע." אמר סריוס והתיישב על מיטתה.
"יודע מה?" שאלה לילי מתוך סקרנות.
"עלייך ועל ג'יימס." אמר סריוס. לילי נעמדה וזרקה את הסקיצה על הריצפה.
"הוא שלח אותך הנה כדי שתתחנן עבורו?! הוא כל כך עלוב." ירקה לילי.
"לא, הוא לא יודע שאני כאן. הוא אפילו לא יודע שאני יודע." אמר סריוס.
"ובכן, מי סיפר לך?" לילי שאלה בגבות מורמות.
"מישל." אמר סריוס. "תראי, לילי, ג'יימס לא שכב עם קרי. היא המציאה את הכל." אמר סריוס. לילי הזעיפה את פניה.
"אני לא רוצה לשמוע על זה." אמרה לילי. סריוס התקדם לעברה.
"אני יכול לסדר את זה. רק בואי איתי ושימי את זה עלייך." אמר סריוס והגיש לה את הגלימה.
"בסדר, אבל אתה חייב לעזוב אותי אחרי זה. נמאס לי מכל זה; אני רק רוצה לשים את כל העניין הזה עם ג'יימס מאחורי." אמר לילי ולקחה את הגלימה.
"לילי, אם תקבלי את ההוכחה שלך הלילה, אני מבטיח שזה לא יוזכר שוב לעולם." הבטיח סריוס. לילי הסכימה ושמה עליה את הגלימה. סריוס הוביל אותה למטה, הנהן למישל שוב, והלך לכיוונו של חדר הבנים.
|
0 חרמשים
(10275041.373) 209 דירגו
כותב: 
ID : 2
מאז שהעברת את זה לבטא.
למה כל כך הרבה זמן....?
תוסיף את הפרק מהררררררררררררררררררר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
בקשה תוסיף עוד פרק
המשך דחוף...!
אתה ממשיך ?!
פרק יפה ומותח. חברה שלי גם קוראת אותו ומתרגמת מאנגלית. ^^
אולי כדי שמקום להגיד לו לתרגם את הפאנפיק, תתחילו לקרוא אותו באנגלית.
תמשיך/י
מתי אתה ממשיך ?
וואי זה פשוט יפה ואתם פשוט אאכזרים שעצרתם את זה שם!!!..
דחוף!
המשך בדחיפותתתתתתתתתתת
וואוו קראתי עכשיו את כל הפרקים מ1 -14 וזה פשוט מ ד ה י ם !
נננננננננננננננננננננננננננננננננננוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו......................................................
מתי מגיע ההמשך ? ואיי אני במתח !!
