מעלליהם של הדור הצעיר

<!-- /* Font Definitions */ @font-face {font-family:"Monotype Corsiva"; panose-1:3 1 1 1 1 2 1 1 1 1; mso-font-charset:204; mso-generic-font-family:script; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:647 0 0 0 159 0;} /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-language:HE;} @page Section1 {size:612.0pt 792.0pt; margin:72.0pt 90.0pt 72.0pt 90.0pt; mso-header-margin:35.4pt; mso-footer-margin:35.4pt; mso-paper-source:0;} div.Section1 {page:Section1;} -->

"אלבוס! אלין! ג'יימס! מליסה! רוז! נודל! מאט! מוני! צריך לחזור!" שאגה ג'יני בחצר הפנימת. מכל מיני מקומות צצו ילדים.חלקם אדומי שיער, וחלקם לא. חלקם בגלימות שחורות, ושוב, חלקם לא.

"צריך לחזור?" שאל אלבוס בייאוש.מאז שהוא ואלין תכננו את ההתנקמות במוני, לא היה להם זמן להיות ביחד.

"אלבוס! אל תתווכח עם אמא שלך." אמר הארי, שזה עתה יצא מהבית.

"נחשו מה? אני,הארי, ג'יני והרמיוני, וגם לונה ונוויל, נלווה אתכם גם ברכבת עצמה!" קרא רון.אלבוס תמיד חיבב את הדוד רון. הוא תמיד הצחיק אותו.

פיה של רוז נפער בתדהמה. אלבוס ידע שהיא לא רוצה שאביה יתלווה אליה בזמן היחידי שיכלה לעשות שטויות בלי להיענש.אבל הוא ידע למה הם מתלווים אליהם.

"עכשיו תנו ידיים. נתעתק." קראו הארי ורון,הארי החזיק את ידה של ג'יני, שהחזיקה בשל הרמיוני, שהחזיקה בשל רון, שהחזיק בשל רוז, שהחזיקה בשל מאט, (והסמיקה) , שהחזיק בשל מוני, שהחזיקה בשל אלבוס, שהחזיק בשל אלין (מוני לא אהבה את זה ) ,שהחזיקה בשל מליסה, שהחזיקה בשל ג'יימס ,שהחזיק בשל נודל, שהחזיקה בשל לונה, אימה, שהחזיקה בשל הפרופסור לונגבוטום, שהחזיק בשל הארי.

"רק אל תתעתק  לשם" לחשה ג'יני להארי, כך שכולם שמעו.

"אני אשתדל." הארי חייך חיוך מאולץ.

"אחת, שתיים, שלוש, ו...!!!" קרא הארי והתעתק, ובעקבותיו כל השרשרת.

                                           *********

הם נחתו ברציף תשע ושלושה רבעים, בדיוק על אחד מחבריו של ג'יימס.כעבור כמה רגעים גם כל המזוודות נחתו, עליהם.

"אהלן מייק." חירחר ג'יימס בעודו מנסה להוריד את מזוודתו, שכמעט מחצה אותו.הוא הסיר אותה מעליו, ועזר למייק לקום.

מייק נחרד למראה אלין. אז אלבוס נזכר, שאלין תקפה אותו בפגישה הראשונה שלהם, לפני חצי שנה.

"היי ג'יימס..." ענה הילד וטס משם.

" מייקל קריין." דיקלמה אלין. "קרצייה ממדרגה ראשונה."

ג'יימס נעץ באלין מבט כועס מאוד.

"הוא חבר שלי, את יודעת." נהם לעברה.היא משכה בכתפיה.

"זה מסביר כמה דברים." אמרה בצחקוק.

הארי ונוויל נכנסו לתא הרכבת,  הרימו את שרביטיהם והטילו כמה כישופים. בסוף הארי קרא לאחרים להיכנס.

אלבוס העמיס את הדוויג על אחד המדפים. הוא ראה בתוכו מזרון, וכמה שמיכות וכריות. הוא הביט סביבו. במקום התא הקטן, הוא ראה חדר אדיר-מימדים, וריק, חוץ מהמושבים הרגילים ומדפי המטען.נוויל שתה בקבוק של בירצפת קרה באחת הפינות. לאורך הקירות היו ארונות שכנראה היו המיטות. מתחת למדפים היו מושבים שכנראה גם נפתחו למיטות. בתא היה חלון גדול, ודלת- כנראה לשירותים ולמקלחת.

"זה רק אני , או שהרכבת שונה? זה כאילו הטילו לחש הרחבה." שאל אלבוס בתמהון. נודל, ששרביטה היה תחוב מאחורי אוזנה, משכה בכתפיה.אמה עשתה כמוה.

"כן, אני ונוויל הטלנו אותו." אמר הארי.הוא צנח על אחד המושבים הקרובים לדלת.

"הפעם אנחנו נוסעים בערך שבוע. תקלות ברכבת.כל התאים האחרים גם מורחבים כך. הארי, רון נוויל דאגו לזה." אמרה הרמיוני ושלפה את ארנק הפאייטים שלה מקפלי גלימתה.

."את עדייין שומרת אותו?!" שאל רון בתדהמה.

"כן." ענתה הרמיוני בפשטות.הרכבת התחילה לזוז.

הרמיוני שלפה מתוך הארנק סל פיקניק גדול (!) כמה כיסאות (!!) ולבסוף, גם שולחן גדול.(!!!) הרמיוני החזירה את הארנק לכיס גלימתה.

"באמת תהיתי לאן נעלם השולחן במטבח." תהה רון, בוהה בשולחן.ג'יני צחקה, לונה חייכה, הארי טפח על שכמו של רון, ונוויל שפך על עצמו את הבירצפת שלו מרב צחוק.הרמיוני חיבקה את רון. הרמיוני הניפה את שרביטה ,וכל המדפים נפתחו בחבטה.

"ונראה לי שגם הספות נעלמו..." המשיך רון.כולם חייכו.

"מז'תומרת תקלות ברכבת?" דרש שג'יימס לדעת.

"לא יודעים, ג'יימס." אמרה ג'יני בכנות.

"ג'יימי, הלכתי לתא של אליזבת' ומארי." אמרה מליסה ויצאה.

אלבוס התיישב על אחד הכיסאות בתא, אבל נפל. בעודו קם על רגליו ומשפשף את ישבנו, הוא שם לב שהכיסא איננו.

"אופס. הרחבנו את החדר.... ולא לקחנו בחשבון שינויי ישיבה." אמר נוויל בעודו מסתכל על אלבוס קם.

"רק רגע, אל. כבר נסדר את זה." אמרה הרמיוני וידה נעה לכיוון גלימתה. היא שלפה את הארנק שלה שוב, וכעת פישפשה בתוכו.

"הנה.מצאתי." אמרה הרמיוני ושלפה מהארנק שלה ספה ענקית לחמישה אנשים, ועוד כמה כורסאות. רון פלט קריאת תדהמה, וג'יני השתיקה אותו בהינף יד.

"הנה, אלבוס." אמרה הרמיוני בעודה  מרחיפה כורסה מאחורי אלבוס, ואחר-כך  הכורסה דחפה אותו והוא התיישב בחבטה.אחר-כך הכורסה נעה למקומה, ואלבוס עליה.

"אז הנה הכורסאות והספה."  הרהר רון. ושוב, כולם צחקו.

אלין ניגשה אל אלבוס והתיישבה לצידו. הם התחילו בתוכנית.

"היי אלבוס." אמרה אלין בקול דביק, והתיישבה לצידו, נצמדת אליו. אלבוס המשיך לפעול לפי התוכנית.

"היי אלין." אמר בקול תמהוני, בוהה בה. הוא הציץ אל מוני, וראה שהיא הופכת לאדומה מכעס.אליבוס חייך אל אלין בחיוך רפה, מאוהב,לוטש את עיניו בה.הוא הציץ במוני שוב, וראה איך היא מתרגזת ויוצאת בסערה מן התא. אלבוס חייך אל אלין, והם תקעו כף. אלין עלתה על אחד המדפים שישנים בהם, העלתה את המזוודה שלה וקראה לאלבוס לעלות.הם ישבו שם וניענעו ברגליים.

"אני חייב להודות, זה היתה תוכנית מצויינת." אמר מאט שהסתכל על המתרחש.

"זה היה רעיון שלי, מאט'יו." אמרה אלין בהתנשאות. "יש עוד המשך."

מאט החמיץ פנים.

ג'יימס כבר החליף לגלימת הוגוורטס שלו, והסמל האדום של גריפינדור בהק על חזהו.

"הלכתי לראות את מייק." אמר ג'יימס ולאחר מחשבה קצרה הוסיף, " וגם את מליסה ומארי ואליזבת'. תמיד חיבבתי אותן." ג'יימס חייך חיוך מאולץ.

ג'יני הנהנה לעברו, מדברת עם הרמיוני ולונה. הארי הסתכל דרך החלון והנהן גם הוא. רון ישב לצידו, והם דיברו בשקט. נוויל גם ישב שם. רוז שיחקה עם נודל ומאט טאקי מתפוצץ.מדי פעם נשמע פיצוץ קטן, כשרוז הפילה את הקלפים שוב ושוב. אלבוס ואלין פטפטו כמו שלא פיטפטו כבר שבוע שלם, בגלל התוכניות. זה היה נעים.ואז, לדאבונם של אלבוס ואלין, מוני חזרה.

" מאט, מליסה רוצה לדבר איתך ביחידות." אמרה מוני בעוקצנות המתאפיינת לה. מאט הפנה את ראשו אל מוני אחותו.כשהוא קם , אלבוס יכל להישבע שהוא ראה ניצנוץ של תקווה בעיניו.אלבוס גילגל את עיניו. מוני טיפסה על המדף של אלין, והתיישבה לצידו של אלבוס, ודחפה את אלין על הרצפה. אלין נפלה ואחר כך שלחה את ידה לעבר קפלי גלימתה.אלין קמה, וכך גם מוני.היא החליקה אל הרצפה,ונעמדה.

"אימפידימנטה!!!" שאגה אלין. מוני נהדפה לאחור, ומיד התאוששה.

"פטריפיקוס טוטא-" התחילה מוני.

"פרוטגו!!!" שאגה אלין. רק אז המבוגרים שמו לב למתרחש, ומיהרו כדי להרגיע את שתי הבנות הכועסות. הארי ניגש ועמד ביניהן.הוא שלף את שרביטו, ומיד הפריד לחש מגן בין שתי הבנות. שתיהן ניסו לשבור את המגן, אך ללא הצלחה.

אלין מילמלה כמה מילים מוזרות וכיוונה את שרביטה על המגן, שנשבר מיד. הארי הופתע, וכשל לאחור. אלין חייכה חיוך מתנשא למראה פניה המופתעות של מוני. לפני שזו הספיקה לפעול, אלין כבר שאגה את הלחש.

"לוויקורפוס!!!"

מוני נתלתה באוויר מקרסולה, אבל היא עדיין החזיקה בשרביטה.

" פטריפיקוס טוטאלוס!!!" שאגה מוני ממרומי התא. הקללה החטיאה את אלין במילימטרים ספורים, ופגעה בנודל. גופה הקשיח כמו קרש, והיא נפלה על הרצפה.רוז רצה לעזור לה, והרמיוני נלחצה לעזרה.היא שלפה את שרביטה, הורידה את מוני מהתקרה, מנעה ממנה להרוג את אלין והרחיפה את אלין למדף-מיטה שלה. אלין רתחה מזעם, וסגרה את דלת המדף בחבטה. נשמע קול נעילת מנעול.הרמיוני ניגשה אל מוני, שכעת ישבה על הרצפה, משפשפת את ישבנה. לונה ניגשה לעזור לרוז להתיר את לחש השיתוק מנודל, והרגיעה את רוז. בדיוק אז, מאט חזר לתא, ועל פניו הבעה של צער. ג'יימס חזר אחריו, ועל פניו אותה הבעה בדיוק. הוא בחר באחד התאים, העלה את מזוודתו לשם, וסגר את הדלת. מאט טיפס לאחד התאים שליד זה של אלבוס. הוא נשכב על המיטה, ובהה בתקרת התא.אלבוס לא תיחקר אותו בשאלות, כי הוא ראה שהוא בדיכאון. הוא טיפס אל התא שלו, ושלף מהמזוודה שלו את אחד מזוגות הגרביים שלו. אלבוס  התיישב, וכיפף את ברכיו אליו.הוא פישפש בתוך הגרב, והוציא ריבוע קלף קטן. הוא פרש אותו על המזרון, ולעיניו נגלתה פיסת קלף ריקה. אלבוס נקש בשרביטו על התמונה, ומיד הופיעה שם תמונה גדולה, מצוירת ביד.בתמונה נראתה ילדה בעלת צמה ארוכה, עיניים גדולות ותכולות וחיוך שחצני קצת. אלבוס חייך למראה הילדה. החלק העליון של הגלימה שלה  היה מצויר ברשלנות, והחלק התחתון גם. בחלק העליון של הקלף היה רשום בכתב יד  כיתוב בדיו אדמדם- ורדרד. מסביב לתמונה הופיעה מסגרת באותו דיו, מסגרת של לב. 'אלבוס ואלין לנצח.' קרא אלבוס בליבו בעודו בוהה בתמונה.הילדה ניפנפה לו בידה שוב ושוב.מאחורי התמונה של הילדה, אלבוס ראה ילד כהה שיער, שמסתכל באהבה על הילדה.נראה היה שהוא מתחבא מפניה. אלבוס נאנח. נשמעה חריקה חזקה, ואלבוס הרים את מבטו אל קיר התא. היה שם חלון קטן, ואלין הציצה מתוכו. אלבוס מיהר להטמין את התמונה במזוודתו, ושכח להעלים את התמונה, או להכניסה לגרב.

"היי אל." אמרה אלין בעליזות." מה אתה מחביא שם?"

" כלום." נחפז אלבוס לענות בבהלה. אלין משכה בכתפיה.

"דודה ג'יני ביקשה להגיד לך שארוחת הערב מוכנה."

אלבוס הציץ בשעונו. שבע ורבע! הוא היה כל כך עסוק בתמונה, עד שלא שם לב איך שהזמן טס. הוא פתח את דלת התא, והחליק החוצה.

הפרק הקודם		הפרק הבא