כל פיסה ממך (הארי וג׳יני)

קולו של לב הנשבר היה ברור לחלוטין כשהארי הלך לכיוון מיאתו. הוא הרגיש את גרונו כאוב מאחר והוא עצר את מדמעות. הוא התמוטט על מיטתו והצמיד את פניו אל הכרית. הוא לא בכה באותו לילה, זה לא היה שווה את זה. למה שהוא ייבכה על משהו שהוא לגמרי אהב?

הוא לא בכה, כי אחרי שהחזיק הכל כלכך הרבה זמן, לא היו לו דמעות.

***

ג'יני התעוררה בבוקר למחרת עם תחושת בחילה. היא כעסה על הכל.

על לסתום את הפה שלה, על עזוב אותו, על כל דבר. היא התלבשה בדממה ומיהרה לקומה השביעית. היא חיכתה עד השדלת תופיעה והיא נכנסה לחדר הנחיצות. נשימתה נתקעה בחזה כשראתה את החלונות הגדולים והענקיים שהשקיפו על האגם הגדול, ונורא מכך, שהיא ראתה את החבר הכי טוב שלה יושב על הספה - הארי פוטר. הוא סובב את ראשו והחוויר כשראה אותה.

""היי", היא אמרה, מנסה לשבור את המתח ונמנעת מלהסתכל בעיניו. 

"את - את  כועסת?", הוא שאל לאחר זמן מה.

הדם של ג'יני רתח כשהיא סוף סוף הביטה בו.

"כועסת?" מה אתה חושב?!", היא אמרה, מעוצבנת.

"ג'ין -"

"לא ג'ין. תשתוק הארי. אל תנסה להימנע מלדבר על זה או להקל על זה. התנשקנו!", היא צעקה, מנצלת את העובדה שאף אחד לא יכול לשמוע אותה.

"זה היה כזה נורא שנישקתי אותך?", הוא שאל בטון םגוע ומעט מופתע. היא לא ידעה מה היא ציפתה שהוא יגיב, אבל זה בהחלט לא היה זה.

"טוב.. לא-כן! הארי זאת לא הנקודה!", קראה ג'יני, מקללת את הארי שידע בצורה מושלמת איך לבלבל אותה.

"אז מה הטעם?!", אמר הארי, מכריח אותה.

שאני אוהבת אותך! היא רצתה לצרוח.

"זה... אתה החבר הכי טוב שלי הארי! אני לא יכולה לאבד אותך", היא אמרה, קולה מתנמך עם כל מילה.

הפה של הארי הפך לקו דק ולמרות שזה לא היה הרגע לזה, ג'יני הרגישה ניצחון על כך שהיא מסוגלת לגרום לו לסתום את פיו.

"נפרדת ממנו?", הוא שאל בשקט, קם ומתקדם לעברה.

ג'יני רק הנהנה, שוקלת בראשה האם לחזור לחדר, אבל רגליה לו זזו.

"אבל זה לא משנה כלום", היא לחשה והרימה את מבטה, מבינה שהארי עומד מולה.

"למה התכוונת כשאמרת אני לא יכולה?", הוא שאל והתקרב. 

"למה אתה התכוונת כשאמרת מה הטעם?", היא החזירה, מתקרבת מבלי משים ושוכחת מדין, מהריב, מהפרידה ומחברות שלהם ושניהם רכנו קדימה.

"אני מנחש שלעולם לא נדע", לחש הארי על שפתיה לפני שנישק אותה ברעבתנות. הוא החזיק את פניה בידיו וג'יני החזיקה את פניו בידיה עם כל הכוח, בלי תכנון לעזוב אותו.

ג'יני הרגישה את אנחתו כנגד פיה אבל הם המשיכו להתנשק. הנשיקה בערב הקודם הייתה כאין ואפס לעומת הנשיקה הזאת - היא הייתה ערבוב של רגשות; הקלה, אהבה, ייאוש, תקווה וכל רגש אחר שאי פעם הרגישה. זה היה משהו חדש ובו זמנית רגיל כמו לראות את הירח בשמי הלילה. זה כאילו השפתיים שלהם פשוט נועדו אחת לשנייה. הם התנשקו במשך זמן מה - אולי עידנים - לפני שהתנתקו, המצח שלהם לחוץ אחד לשני והפה שלהם במרחק סנטימטר.

"אולי זה כן משנה משהו", היא לחשה והארי ציחקק קלות.

"אל תברחי הפעם", הוא ביקש, מחכך את אפו בשלה.

"לא אברח", אמרה ג'יני. הכל נראה מושלם מכדי להיות אמיתי, אבל עדיין היה משהו שהפריע.

"הארי, מה אנחנו מתכוונים לעשןת עם.. הכל?", היא שאלה.

"זה לא משנה כרגע", הוא ענה, מנשק את לחיה ואפה.

"נמצא משהו. כמו תמיד", הוא אמר והרגיע אותה.

"בטוח?".

"כן. אנחנותמיד אחד בשביל השני זוכרת?", הוא אמר, מחזיק אותה קרוב יותר.

"כן", היא גיחכה. "תמיד שם", היא לחשה יותר בשביל עצמה מאשר לו.

הארי ליטף את לחיה באוגדלו לפני שנשק לה שוב, שניהם צוחקים מבעד לנשיקה כשהארי הרים אותה.

מתנצלת שלא העליתי הרבה זמן:) גמר חתימה טובה!

הפרק הקודם		הפרק הבא