הלב של לילי

לילי ירדה במדרגות לכיוון האולם הגדול,

המזוודה בעיקבותייה.

מקגונגל חיכתה לה למטה,

לחצה את ידה בחמימות והודתה לה על שהחליפה את מקומה.

כל תלמידי הוגוורטס חיכו לה בחוץ.

ג'יימס עמד בפתח השער,

חיוך רחב על פנייו.

דמבלדור נשא נאום קצר בו הודה לה על טוב ליבה ובירך אותה לשלום.

כל התלמידים מחאו כפיים.

פרד וג'ורג' וויזלי ניגשו אלייה וביידם מתנה.

מופתעת, היא פתחה בהתרגשות את המתנה וקפצה לאחור בבהלה כשזו התפוצצה לה בפנים.

שניהם התפוצצו מצחוק.

כשהגיעה הזמן ללכת,

סנייפ תפס אותה.

"לילי!" הוא קרא ורץ אל פתח השער,

כולם מסתכלים עלייו וג'יימס מביט בו בתיעוב.

"אני- אני-"

הוא גימגם ונעצר מולה, מתנשף.

היא הביטה בו בציפייה.

"אני-" הוא נשם עמוק. "לא משנה. ביי."

היא חייכה והסתובבה, ג'יימס והיא יוצאים מהשער.

רק אחרי שכל התלמידים התחילו להתפזר ולילי וג'יימס נעלמו,

האומץ שבו נזכר להתעורר.

"אני אוהב אותך, לילי." הוא לחש בלי קול.

"אני אוהב אותך."

...

פרק ביניים קצר. תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא