נפגשים *מוקפא*

נ.מ. ג'ייסון

שמחתי מאוד, ראיתי שאחותי מתגעגעת לציידות וידעתי שהיא שמחה שהן באות לבקר. ראיתי שגם ריינה שותפה להתרגשות. שתיהן שמו כבר את בגדי הציידות שלהן ותאליה שמה את עטרת הכסף שלה. שתיהן ישבו ליד האגם, מסתכלות אל היער ומחכות לשאר הציידות. אחרי בערך שעה עצי היער התחילו לזוז ומתוכם פרצה חבורת בנות לבושה בבגדים כסופים בגילאים של 10- 18. תאליה וריינה מיד קפצו על רגליהן ורצו לומר שלום לציידות, חבורתן. החבורה גדלה מאז הפעם האחרונה שראיתי אותה והתווספו לה לפחות חמש בנות. כל שאר החצויים והאחרים, אמממ, לא, זה לא שם טוב. אני אקרא להם חברינו החדשים. איפה הייתי? אה כן, החצויים וחברינו החדשים באו גם אחרי ששמעו את הרעש. הייזל הסתובבה והתחילה ללכת לכיוון הבניין, ממלמלת משהו על פרנק ועונש. לפתע פרסי נראה כאילו יש לו רעיון מצוין.

"מה דעתעם על קיר טיפוס כמו בנורלנד"

פרסי שאל בהתרגשות והבנתי שהוא מתכוון לקיר הטיפוס עם הלבה והטלטלות.

"כן!"

פייפר צעקה ואני הנהנתי.

"אני אלך לשאול את מר ברונר לגבי זה, אני בטוח שהוא יוכל לסדר משהו"

פרסי אמר והחל לרוץ לעבר הבניין. כל חברינו החדשים הביטו בו ובנו בתהייה על מה פרסי דיבר, אחרי עשר דקות בערך פרסי חזר עם כירון שהוציא מטפחת מהכיס וזרק אותה אל הדשא, לפתע המטפחת נעלמה ובמקומה הופיע קיר טיפוס כמו במחנה רק גבוה ורחב יותר. פרסי הלך אחורנית והתרחק מהקיר, אז הוא עשה כמה קליקים והתחיל לרוץ אל קיר הטיפוס, היא טיפס מהר מאוד ותוך דקה הוא היה למעלה והטלטול והלבה לא הופיעו למרות שכמה חלקים בקיר התחילו לזהור באדום וחלקים קצת זזו.

"מה האתגר בקיר טיפוס, הוא רק קצת סלעי"

הרמיוני אמרה בתהייה וכנראה חשבה שתכננו משהו גדול יותר.

"תנסי בעצמך אולי"

תאליה אמרה וריינה הנהנה כשכמה ציידות מצטרפות אליה.

"בסדר"

הרמיוני אמרה בעצבנות והתחילה לטפס על הקיר, היא ממש לא הייתה בכושר. אחרי דקה בערך, כשהרמיוני הייתה בערך בשמינית מהקיר, אולי פחות הקיר החל להטלטל והלבה הופיעה.

"מה זה?"

הרמיוני שאלה בפאניקה.

"זה האתגר"

פרסי ענה מלמעלה.

"אבל כשאתה טיפסת זה לא קרה!"

"כי אם ממהרים זה לא קורה"

פרסי ענה וקפץ מהקיר, הוא נחת על הרגליים שלו ולא נרטה שכואב לו או משהו, והוא ואנבת' הלכו קצת לצד.

"קוד נחושת שחור! אני חוזר קוד נחושת שחור"

שמעתי את קולו של פרסי צועק וכשהבטתי לכיוונו ראיתי שהוא מחזיק את אנבת שהייתה בפאניקה מוחלטת. פייפר השתחררה ראשונה מהפאניקה ורצה אל הדשא. היא דרכה על נקודה מסוימת בכוח כששערה החום היפהפה מתנופף סביבה. אוווו, כמה שאני אוהב את הבחורה הזאתי.

"הכל בסדר"

פייפר אמרה ופרסי הוריד את אנבת, שנשמה בהקלה.

"מה קרה כאן הרגע?"

פרד שאל.

"כלום, רק עכביש. פשוט אנבת שונאת עכבישים, אבל שלא תחשבו אפילו לנסות לנצל את זה!"

פייפר ענתה בחיוך מקסים והאמת שקינאתי בפרד על זה שהוא מקבל חיוך כזה.

"שלא תחשוב ששכחתי אותך"

פייפר אמרה והלכה אליי בחיוך רחב יותר וחיבקה אותי. הלכנו יחד לאוהל כדי לדבר ולהיות קצת ביחד.
נ.מ. רון
באיזשהו שלב גם החברה המעצבנת הזאת של פרנק נכנסה והפתח בקיר הטיפוס נפתח והיא עברה דרכו ודיברה עם פרנק. שמעו את זה עד אליי והארי. נחרתי בבוז על זוג היונים ושמעתי דרך הקיר את קןלה של החברה של פרנק שצעקה

"שמעתי את זה מעצבנים!"

ואז קיר הטיפוס גדל עד שהיה  בגובה מפחיד.

"אבל זה לא הוגן!"

הארי צעק לעבר הקיר.

"אם תצעק עוד פעם אחת אני אגדיל את הקיר כפול שתיים!" 

צעקה הבת הסמרטוטית הזאת בזעם ואני והארי הוקפנו בלבה מבעבעת שהרגשתי את חומה אפילו במרחק כזה.

"אההההה"

הארי צווח בפאניקה, שמטתי נחרות צחוק לועגות מכיוון הקיר והלבה נעלמה. נשפתי בהקלה.

"שמענו גם את זה חלשלושים! אתם צריכים לעשות כושר בדחיפות!" 

קרא פרנק.

נשמתי נשימה עמוקה והכרחתי את עצמי להתמודד עם מה שיש.

"קדימה"

אמרתי להארי ורצתי אל קיר הטיפוס.

נ.מ. ריינה
הגבירה ארטמיס התחילה לחלק תפקידים כדי שנתכונן לבואו של הלילה. רוב הציידות הלכו להקים הכל ואני ותאליה וידאנו איפה כל אחד ישן. כל הזוגות יישנו יחד וכמה יישנו לבד. כל הזוגות או האוהלים שיש בהם בנים יהיו הכי רחוק שאפשר מהציידות שאני ותאליה נישן איתן. כשהכל סודר נשכבתי באוהל ונרדמתי. בחלומי ראיתי קבוצה של חמישה אנשים סביב שולחן עץ גדול ועליו מפות. האישה הראשונה נראתה כמו אחת הציידות חוץ מזה שלא היו לה פסים כסופים בשיער וכנפיים שחורות הזדקרו מגבה. הבא בתור נראה כמו איש שחור שרירי ואז לפתע הוא השתנה לנער רזה ומקלוני עם שיער בלונדיני. ואז הוא השתנה לאיש ממוצע חוץ מזה שכולו שחור כלילה. זאת כנראה הצורה המקורית של משנה הצורות הזה. הייתה שם גם נערה שישבה על השיער שלה ששימש לה כיסא וסירק אותה עם מסרק וורוד וכמובן החזיק כמה דפים כחולים עם שרטוטי תוכניות בבת אחת. השיער היה סגול והאישה שהשיער שלה הסתכלה על השולחן בריכוז. הבאה בתור ישבה על כיסא של צמחים עם שיער צמחים ועור לבן לגמרי. השמלה שלה ונעליה היו עשויים מעלים ירוקים ויפהפיים. הבא בתור היה שחור כולו עם פסי כחול זוהרים. האיש היה עשוי מאבן שחורה כחולה הבנתי אחרי כמה זמן. כולם הביטו אליו בריכוז וגם הערצה. שתי הנערות שמשתי צדדיו, ילדת הצמחים והנערה השנייה, אני אקרא לה חיקוי שחור, נראו והתנהגו כמו הסגניות של איש האבן שהיה כנראה המפקד של החבורה המשונה.

"עלינו להשיג את שלושת האבנים, הן הדבר היחיד שייתן לנו את הכוח להשתלט על העולם. הנה התוכנית"

הפרק הקודם		הפרק הבא