ישראלית בהוגורטס *בהקפאה*

בס"ד.

אז המשתמש "שלם" הזכיר בתגובה האחרונה בפרק הקודם שעבר דיי הרבה זמן מאז הפרק הקודם, אז הנה..

הוא יצא דיי קצר ולא הכי טוב שלי אז אני מתנצלת מראש..

תהנו [מקווה]

"אז תגידי.. מתי התכוונת לספר לי שיש לך פחד גבהים?" מרפקתי את אגם בחיוך שטני.

היינו עכשיו על הנשר, בחצי הדרך לאולפנה. הקרון עלה וירד בהתאם למעופו של הנשר הענקי. דימיינתי את עצמי בהרבה סיטואציות, אבל לא באחת כזאת.. בדרך לבית ספר למכשפות דתיות, רכובה בתוך קרון שנמצא על נשר ענקי..

ועוד רק לפני רבע שעה בערך נודע לי שאני יכולה להבין אוטומטי איזה שפה שאני רוצה.. בהתחלה תהיתי לעצמי למה מההתחלה לא יכולתי, זה היה מקל עלי בלימודים בהרבה.. אבל התשובה הגיעה דיי בקלות.

הייתי צריכה משהו שיביא לידיי ביטוי את הקסם שלי כי חייתי יותר מידיי זמן במחיצת תנוקות של בית רבן... בכל מקרה, אגם עכשיו הסתכלה עליי בעצבנות ואחרי זה הציצה בשירה ובצופיה (-הנערה החדשה) לראות אם הן שמעו.

היא נרגעה קצת כשראתה שהן עסוקות מידיי בנסיון לדובב אחת את השניה.

"על תעשי מזה כזה עינייו.. ככל שעובר הזמן ככה הפחד עצמו פוחת."

התמתחתי אחורה על המושב שלי. "אל תידאגי.. אני לא עושה מזה עיניין. אבל לפחות גרמת למשהוא כאן להרגיש טוב עם עצמו." שלחתי אליה חיוך ערמומי.

"על מה את מדברת?"

"טוב.. מאיר עבר בר מצווה והוא שומר נגיעה כמו כולנו.. אז כנראה הוא חשב שזה ממש פיקוח נפש למשוך אותך לתוך הקרון שלא תיפלי.. אז לפחות הוא מרגיש עכשיו ג'נטלמן או משהו כי הציל אותך.."

"נו באמת, היא גלגלה את עיניה בחוסר סבלנות, "באמת יכולתי ליפול! , עכשיו היא הנמיכה את קולה ורכנה ליידי, "יש שמועות שכמה ילדים כבר מתו מזה.. זה באמת היה פיקוח נפש."

פרצתי בצחוק. לא יכולתי להתאפק. "את באמת חושבת שמי שאחראי על המקום הזה ייתן לדבר כזה לקרות? נו באמת.. לחש פשוט יכול למנוע נפילה.. חוץ מזה, אף פעם אסור להאמין לשמועות, היית צריכה לדעת את זה."

היא שקלה קצת את מה שאמרתי, ואחרי זה הייתה נראתה קצת נבוכה. "יש מצב.."

 כעבור כמה זמן שירה היתה קצת מיואשת אחרי שקלטה ברבע שעה האחרונה שדיברה עם צופיה היא לא הבינה בכלל על מה היא מדברת אז היא ענתה בהתלהבות על משהו בכלל לא קשור.. אני והיא התחלפנו ונראה היה שהקול מאוד לשתיהם.

אחרי שיחה קצרה התברר לי שצופיה נורא נחמדה ולא כל כך שונה מאיתנו.

לעומת זאת, אצל שירה המצב היה הפוך. מרגע לרגע היה קשה לי יותר להחליט אם אני מחבבת אותה או לא -היו לה מצבי רוח קצת קיצוניים ובילתי צפויים.. היו רגעים שהיא פשוט שתקה לגמרי ורגעים אחרי זה היא דיברה בשטף ובהתלהבות...

 אפשר לומר שלא ממש הצלחתי לקרוא אותה.

אני מניחה שאצלה פשוט יכול לקחת זמן. חוץ מזה, אגם אמרה שאני אוהב את החברות שהיא הכירה כאן אז אין לי למה לפקפק בזה כל כך מהר.

הנחתי את ראשי על חלון הקרון וקיוויתי שאצליח להרדם עד סוף הנסיעה ושנגיע מהר, באופן דיי צפוי התחילה להיות לי בחילה.

תגובות יתקבלו בברכה :)

הפרק הקודם