ריב

ביום שלמחרת הארי לא הצליח להתרכז בשיעורים. הוא לא הצליח להשתתף בשיחות. הוא לא אכל. הוא פשוט רצה שהזמן יעבור כבר.

"הארי, אתה איתי?" הוא שמע את קולה של הרמיוני כמו ממרחק רב. "מה קורה? כל היום אתה מרחף!"

"אני יודע... סליחה..." הוא מלמל.

"הארי, קדימה! ג'יני חוזרת מחר, ואתה תוכל להיות איתה כמה שרק תרצה. אבל לפחות תכין שיעורי בית! חודש שלם לא הכנת שיעורי בית."

"אני יודע. סליחה, אני פשוט לא מצליח להתרכז..."

"על מה אתה חושב כל כך הרבה?" שאל רון.

"אה- לא, זה כלום, הנה אני מכין שיעורי בית," הסמיק הארי.

"אויש, נו, אנחנו יודעים שאתה חושב על ג'יני," אמרה הרמיוני.

"תגיד, בנאדם, אתה לא חושב שאתה קצת מגזים?" שאל רון. "עם כל הכבוד לזה שאתה אוהב את אחותי, חבר, אני חושב שאתה סתם עושה הצגות. בחייאת, חודש! אז מה? זה כאילו שאתה לא יכול להתקיים בלעדיה. זה לא קצת מוגזם?"

"רון!" נזפה הרמיוני.

"זה בסדר, הרמיוני, אבל רון, שתדע: אם אתה תנסה את זה אתה תרגיש בדיוק כמוני. תנסה את זה פעם. אתה רוצה שאני יארגן להרמיוני טיסה?"

"לא, ברור שלא! אבל אני חושב שאני עדיין יכול לנשום בלי החברה שלי."

"כן, אבל הרמיוני היא החברה שלך, וג'יני היא הארוסה שלי! זה לא אותו הדבר, רון." 

רון גלגל עיניים. להארי לא היה כוח להתווכח. הוא עלה לחדר שלו ונשכב על המיטה, ונרדם אחרי חצי דקה.

בבוקר שלמחרת הארי קם בשש. הוא התארגן בטיס, וירד לחדר המועדון. הוא לקח חתיכה של טוסט מארוחת הבוקר והלך לשבת על המדשאות שמספקות את התצפית הכי טובה על השערים. 

הוא חיכה.

וחיכה.

וחיכה.

וחיכה.

וחיכה.

וחיכה-

עד ששמע קול פקיעה, בדיוק כמו של התעתקות.

הפרק הקודם		הפרק הבא