אף פעם לא באמת שנאתי אותך

שלום שלום

פרק קצר להיום, בעצם כתבתי פרק ארוך מאוד ופיצלתי אותו לשני פרקים, את החלק הבא אני אעלה בקרוב, כנראה מחר!

תהנו לכם והלוואי שהבידוד יגמר, למרות שהוא נותן לי הרבה זמן פנוי לכתוב.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------

"היי הרמיוני!" קרא הארי בשמחה. היא בדיוק נכנסה אל כיכר גרימולד והלכה אל עבר הסלון.

"יש לך פה רטיבות, פוטר." היא הצביעה בשרביטה על הקיר שמאחוריו אשר כתם כהה של מים עיטר אותו.

"כן... לגבי זה. אני לא יודע באיזה לחש להשתמש," הוא הודה באשמה חמורה אך נפוצה.

"פיניטה!" היא קראה.

"זה לא נוצר בעזרת כישוף, הרמיוני." הוא גלגל את עיניו. "את זה כבר ניסיתי."

"אני יודעת, אני יודעת. רק רציתי לבדוק." היא רשפה. "סיקאציו!"

הקיר התייבש והכתם נעלם כלא היה.

"אוקיי, תודה!" הוא קרא בהתלהבות. "אני אזכור את זה לפעם הבאה."

"איפה ג'יני, דרך אגב?" היא שאלה בחשש.

"באימון. ההרפיות מהוליהד עושות לה אודישנים."

"זה מצוין!" הרמיוני התרגשה מאוד. "אבל באתי לראות אותך. אל תדאג, לא שכחתי אותך."

הוא חייך. "זה בקשר לבגדים לחתונה, נכון?"

"כן."

היא סיפרה לו על המסע הארוך בסמטת דיאגון שגזל את כל היום, על המוכרות המתנשאות והבוטיקים המפונפנים. היא פירטה על מה שהן עשו אצל מדאם מלקין.

"נו? ומצאתן משהו?" הארי התחיל לאבד סבלנות.

"כן. אני מגיעה לזה עכשיו." היא גלגלה את עיניה וחייכה חיוך רחב וגאה. "אז קניתי זר של ורדים לבנים והכספתי את העלים שלהם והפכתי אותם למנצנצים-"

"כמו שעשית לעץ התפוחים במחילה! בחתונה של ביל ופלר!" הוא קטע אותה.

"כן, אני מתפלאת שאתה עדיין זוכר. בכל אופן, נזכרתי לפתע בשמלה שלונה קנתה לי ליום ההולדת. היא כסופה כזאת ויפה-"

"כן, אני זוכר."

"-אז חשבתי שהיא תתאים לנושא של החתונה. חתונת חורף, אתה יודע."

היא נפנפה בשרביטה והופיע העתק מוקטן של השמלה אשר היה עשוי מעשן כסוף ועדין.

"היא ממש יפה. אני די מתפלא שלונה קנתה שמלה כזאת- שפויה!" הוא צחק.

"כן, אבל עדיין אפשר לדעת שלונה קנתה אותה. אתה רואה את הכוכבים והירחים העדינים והקטנים האלה? לגמרי לונה." היא נאנחה בסיפוק.

"בכל אופן, התעתקתי לבית שלי והבאתי את השמלה, שאפשר גם לקרוא לה גלימת טקס, לבוטיק של מדאם מלקין. כולן התלהבו מאוד ולונה שמחה כל כך שיהיה שימוש רציני לשמלה שהיא בחרה. מדאם מלקין אהבה את הרעיון וג'יני וגברת וויזלי היו בעננים."

"אני גם אוהב את הרעיון! זאת תהיה הפתעה טובה לג'יני," העיניים שלו זרחו מהתרגשות (לא נצנצו מדמעות, אלא רק ברקו מהאושר).

"אז אתה צריך ללכת למדאם מלקין ולהגיד לה על העניין." היא סיימה.

"מה דעתך על עכשיו?" הוא שאל לפתע.

"מה?"

"כן, אני גם ככה חייב ללכת לשם. הבטחתי לדאדלי סיור ראשון בסמטת דיאגון-"

"דאדלי?!" היא שאלה בקול רם מידי. היא כיסתה את הפה שלה כשהבינה שהיא לגמרי צעקה. "אמממ... דאדלי?" היא חזרה בקול שקט יותר.

"כן, הוא מתחיל להתעניין בעולם הקוסמים יותר. נהיינו די חברים לאחרונה. גם הצעתי לו להיות שושבין שלי, כי אחרי הכל הוא חלק גדול מהחיים שלי-"

"חלק לא חיובי לפי הסיפורים שלך,"

"צודקת, אבל הוא השתנה והבין מה הייתי חייב לעשות בשנה השביעית ושרק דאגתי לו. הוא לא רצה להיות שושבין, אמר שזה יותר מידי מוזר בשבילו כי הוא מוגל. הוא אמור להגיע לכאן בכל רגע, כשאני חושב על זה."

"אוקיי, אני אצטרף," היא אמרה. "אבל מה עם נוויל ורון? הם לא צריכים למדוד את גלימות הטקס שלהם?"

"רון אמור להגיע מתישהו ויש לי את המידות של נוויל. הוא עכשיו בקוסטה ריקה בהוראה של פרופסור ספראוט, מחפש צמחים מיוחדים או משהו כזה."

"מרתק. דווקא היה זורם לי להצטרף אליו למסע מחקר..." היא התחילה לחלום, רק רוצה קצת חופש מהעבודה, מדראקו המרוחק, ומכל שאר הטרדות.

צלצול בדלת העיר אותה מהחלומות. אחד הדברים שהשתנו בבית בלק הוא שהדיוקן של אמא של סיריוס הוסר סוף סוף, ללא קסם, אלא רק בהריסת הקיר באמצעים מוגלגים. את הדיוקן שלה החליף הדיוקן של סיריוס בכבודו ובעצמו. לידו היו הדיוקנאות של לופין, טונקס, ג'יימס ולילי. אלו היו שינויים חדשים, והם הסבו להארי אושר רב. הצרחות של גברת בלק לא חסרו לאף אחד. אפילו קריצ'ר התפשר.

הארי פתח את הדלת ובפתחה עמד דאדלי דרסלי. הרמיוני אף פעם לא ראתה אותו, אבל מהתיאורים של הארי לפני הרבה שנים הוא היה נראה כמו גרסה זכרית של מיס פיגי.

המצב כבר לא היה כך, דאדלי היה גבוה ושרירי. הוא נהג לטפח את עצמו, לפי מה שהרמיוני שמה לב, ואפפה אותו הילה של בושם.

"היי..." הוא אמר בביישנות.

"שלום דאדלי, אני הרמיוני." היא אמרה בחיוך והושיטה את ידה. הוא לחץ אותה בהיסוס.

"הרמיוני היא הסיבה שאני לא מת כבר תשע פעמים בערך. היא הולכת ללוות אותנו בסיור שלך!" צהל הארי. "ובזכותה הגעתי למסקנה מה אתה צריך ללבוש בחתונה שלי."

"אוקיי, נחמד," חייך דאדלי. הוא פסע אל עבר הסלון.

"הוא השתנה!" הרמיוני סימנה ללא קול להארי. הוא הנהן וחייך.

"שכחתי להציע לכם לשתות..." הארי אמר.

"לא נורא. נשתה כבר בסמטת דיאגון. זה חלק מהחוויה..." היא קרצה לדאדלי.

"דאדלי, מכיוון שאתה לא יכול לראות את הכניסה לקלחת הרותחת, הפאב שמהווה את הכניסה לסמטת דיאגון, אנחנו נגיע לשם בהתעתקות. הרמיוני, תתעתקי אחרינו. טוב?"

הארי אחז בזרועו הגדולה של דאדלי. "אתה עלול להרגיש קצת רע תוך כדי וגם אחרי. אל תגיד שלא הזהרתי אותך,"

הוא שלף את שרביטו והסתובב במקום. שניהם נעלמו ואחריהם גם הרמיוני.

הפרק הקודם		הפרק הבא