בת הירח הסודית *מוקפא*

"אנחנו הולכות לצפון." פלטתי.

ביאנקה והרמיוני הביטו בי במבט של ´היא קיבלה מכה בראש?´ 

לפני שהן יספיקו לומר משהו קמתי על רגלי וניערתי חול מבגדי "ראיתי את זה בחלום." התעקשתי.

ביאנקה עדיין נראתה לא מאמינה אבל הרמיוני לעומת זאת חייכה בהקלה.

"חצויים חולמים חלומות מוזרים תמיד," הסבירה הרמיוני "אני מאמינה לך."

נהדר לפחות היא מאמינה לי אבל מצד שני ממש לא רציתי להמשיך לחלום את זה. תהיתי מי אלו האנשים שדיברו איתי. אלים? מפלצות? אנשי נחש?אוקיי מאז שתקפה אותי הלאמיה הזאת לא הפסקתי לחשוב על אנשי נחש,אם הם באמת כאלה אני ממש לא אתרגש לפגוש אותם.

"אני יגיד לכירון שאנחנו יוצאות ויקח מכונית או משהו." אמרה ביאנקה והסתלקה משם בריצה מהירה.

"מה ראית בחלום שלך?" הרמיוני שאלה,פניה הרצינו לפתע,היא ממש דמתה לבת אתנה משום מה. זעתי באי נוחות,הייתה לי תחושה שאני לא אמורה לספר לה,אולי זה יפחיד אותה והיא לא תרצה לבוא איתי? הרמיוני כנראה הרגישה שמשהו לא בסדר כי היא הניחה יד על כתפי "אל תדאגי." היא אמרה בעדינות, קולה הרגיע על ליבי הפועם במהירות.עיני שוטטו מסביב מחפשות דרכים להימלט משאלתה. בינגו. נער בלונדיני ושזוף,לבוש בחולצת מחנה כתומה עשה את דרכו אלינו ביחד עם אדוורד."רייאן." נעצתי בו מבט נוקב כשאני משתמשת בשמו המלא ולא בכינוי שלו ומתעלמת מאדוורד.

ריי עיקם את אפו "תשמעי לונה-"

השתקתי אותו בנפת יד "אני לא רוצה לשמוע." אמרתי והסתלקתי משם עם הרמיוני כשאדוורד בא איתי,כי לצערי הוא חלק מהמסע.

ביאנקה רצה אלינו,שיערה הכהה מתנופף מאחוריה והיא אחזה בשלושה תרמילים ארוזים,זה שקיבלתי מהציידות ועוד שניים שבוודאי היו של ביאנקה והרמיוני.

"בואו נרכב על פגסוס." ביאנקה הציעה,למרות שזה נשמע יותר כמו דרישה והעבירה לי את התרמיל הכסוף ולהרמיוני תרמיל אדום צעקני שנתפר עליו שמה.

לפי הכרותי איתה הבנתי שלא משנה כמה ננסה להתווכח,ביאנקה תמיד מנצחת.

"אוקיי." הרמיוני דברה קודם,היא עזבה את מקומה לצידי והחלה לצעוד מלפנינו,מובילה אותנו לאורוות.
האורוות היו עשויות עץ כהה ובהם שכנו סוסים במגוון צבעים,לחלקם היו כנפיים שקופלו משני צדי גופם.

הרמיוני נכנסה לתוך המבנה "בואי נעלה על טרה." אמרה וקפצה בקלות על גבו של פגסוס בעל פרווה אפורה מנומרת, נראה שהיא מתייצבת עליו בקלות גם ללא אוכף.

היא הושיטה את ידה למטה אל ביאנקה וזאת תפסה בה ועלתה לגב הפגסוס כשהיא אוחזת בכתפיה כדי לא ליפול.

אדוורד עלה לפגסוס לבן,רגיל כמו שרואים בסרטים ותוכניות טלוויזיה מצויירות, אומנם בפחות קלות כמו הרמיוני.

הבטתי בפגסוס שצבעו שחור כלילה,קצוות כנפיו היו צחורות,לבנות כשלג,כמו הירח.

הוא בחן אותי בסקרנות ולמשך כמה שניות שנינו בהינו זה בזאת.

הפגסוס התכופף ונתן לי לעלות על גבו.טיפסתי עליו וליפפתי את ידי סביב גופו כדי לא ליפול.

הרמיוני הביטה בי,המומה משום מה "זה טוויקס,הוא לא נתן לאף אחד לעלות עליו."

"חוץ ממני." השלמתי אותה, לא היה לי כוח לשיחות האלה, הרגשתי כמו גיבורה בספר שעושה משהו שמפתיע את כולם. אם הם ידעו מי אמא שלי הם בהחלט היו מופתעים.

"קדימה טוויקס." ניצמדתי אליו, טוויקס יצא בדהרה מהאורווה ופרש את כנפיו המדהימות.הוא החל לצבור גובה,הרוח הצליפה בפני ללא רחם ופרעה את שיערי. שלוש קולות של משק כנפיים נשמעו, טוויקס,טרה והפגסוס של אדוורד.

הסתכלתי למטה מיד התחרטתי, חלק ממני פחד והחלק השני שלי רצה לעמוד על גב הסוס ולצעוק "אני מלכת השמיים!" אבל אני די בטוחה שזה לא היה מוצא חן בעיני זאוס.

******************************************

מה דעתכם על הפרק? מה יהיה עם המעצבנים שבחלומות של לונה? ומה יקרה עם חיי האהבה שלה בזכות האלה השנואה עלינו, אפרודיטה?

הפרק הקודם		הפרק הבא