נבואת השלושה (מוקפא)

היי חברה! היום פרק ראשון מנקודת מבטו של מישהו.

נקודת מבט: ג'ק

אוקיי... אז הזומבים האלו לא מתים בגלל אש. אבל עדיין יש את המטה שלי!

או, סליחה, לא הייתי מנומס. טוב אז כדאי שתתרגלו, מעכשיו רוב הפרקים יהיו מנקודת מבטנו. פשוט החלטנו שאתם צריכים לדעת מה אנחנו חושבים ומרגישים. עדיין יהיו פרקים מאף נקודת מבט כי... טוב אנחנו לא משלמים לקריין הזה סתם. אבל הוא שכח לתאר את המראה שלנו. אז עכשיו אני אעשה את זה, כדי שתדעו איך לדמיין אותנו!
טוב. אז אני אתחיל מניק: ניק הוא אדם גבוה. מטר שמונים בערך. יש לו עיניים בצבע תכלת ושיער שטני קצוץ. הזרועות, הרגליים, והגוף שלו בכללי, די דקיקים.

פרט משונה: יש לו כתם לידה בצורת אוסטרליה על הצוואר.

עכשיו יואב: ליואב יש עיניים בצבע ירוק דהוי. יש לו אפרו בלונדיני והוא בגובה מטר שבעים. יש לו גוף גדול יחסית ודי שרירי. הוא נראה כמו מישהו איטי, אבל הוא רץ וקופץ כאילו במקום רגליים יש שם קפיצים. הוא זז כמו שחקן כדורסל.

עכשיו אני!: אני מטר שבעים וחמש. יש לי שיער שחור. הוא מעט מתולתל, הוא צומח למעיין רעמה. הידיים שלי די שריריות וחזקות מהעבודה בנפחייה, ומאז גיל שבע אני רץ על החוף. אתם בטח מנחשים שככה פגשתי את פרסי. אז כן! אתם צודקים! אני עדיין רץ, ולכן גם הרגליים שלי לא דקות. בקשר לעיניים... זאת נקודה רגישה. יש הרבה צבעים של עיניים. יש כחול, יש ירוק, יש חום, וכל השאר הם פשוט גוונים. אבל הרופאים אמרו לי שלפעמים המטען הגנטי מתבלבל. כמו אצלי. העיניים שלי לא ירוקות, לא כחולות, ולא חומות. העיניים שלי אדומות.

בוא נמשיך!:
אוקיי... אז הזומבים האלו לא מתים בגלל אש. אבל עדיין יש את המטה שלי! שלפתי את המטה. החזקתי באמצע, כיוונתי, ואז יריתי. הכדור האדום יצא מהמטה שלי מיידית. הוא גמע את המרחק ביני לבין הזומבים במהירות שלא ניתן אפילו לעכל. וגדל תוך כדי. ברגע שהוא פגע בזומבים הוא התפוצץ. לאחר שהעשן (האדום) התפזר, כולנו ראינו שהזומבים- תשלימו לבד. יש לכם שלוש, שתיים, אחת, כן! צדקתם! הם עדיין שם! הרי אסור לכותב הפאנפיק לעשות לנו חיים קלים נכון? נכון. אז הזומבים עדיין היו שם. עכשיו הגיע הרגע שבו התחלתי להתחרפן. אוי לא! הם בני אלמוות!
ברגע ההוא התחלתי לבחון אותם. ראיתי שהיו שם עשרים זומבים. חמישה עשר היו מקדימה, והחמישה מאחורה נראו... אחרת. הם היו בעלי שריון מוזר, וחרבות. והאמצעי היה גדול מכולם.
נראה שכל מי שהיה שם נכנס לפאניקה. טוב ברור. הם פאקינג בני אלמוות! אבל זה מחנה החצויים. כולם כאן רגילים להילחם. אז יצאנו לקרב! הקשתים השתמשו בחציי דמה, הסייפים השתמשו בצד הלא חד, ובעלי החניתות הפכו את החנית. כמובן שזה לא פגע בהם. הרי כל המתקפות נועדו לא לפגוע. אלא לעקב עד שנבין מה החולשה שלהם. פרסי ניסה מים, יואב ניסה למעוך אותם, (בעזרת דמות הולוגרפית,) וניק ניסה לומר אברה קדברה. האמת שיצא לניק פרץ אור ירוק. אבל הוא רק שכפל את הזומבים.
ואז הרגשתי שמשהו תוקף אותי. פאק! זה אחד מחמשת המנהיגים! ניסיתי להכות בחרב שלי, אבל הוא העיף אותה עם החרב שלו. מרוב פחד נפלתי על התחת. הוא התקרב אלי לאט. הוא הניף את החרב. הוא עמד להנחית אותה עלי. אבל לפני שהוא הספיק אני תקפתי אותו מתוך אינסטינקט. לא הייתה לי חרב, אז תקפתי אותו עם הנשק הכי קרוב אלי. הפגיון.

היי! סליחה שלא עשיתי פרק פשוט אני מתמקד בפאנפיקים אחרים אבל אני משקיע מלא עדיין בכל הפאנפיקים שלי.

הפרק הקודם		הפרק הבא