הקונדסאים עוברים בזמן

לקח לי קצת זמן לכתוב את הפרק, אבל תודה רבה על התגובות. 

אל תשכחו לכתוב תגובה. 

תהנו!

נקודת מבט – הרמיוני

עברנו לזמן של הקונדסאים. זה היה ממש מגניב. פגשנו את פרופסור דמבלדור של העבר והוא הסכים לנו ללמוד פה. אפילו פגשנו את לילי והיא נראתה ממש נחמדה! היא הזמינה אותי להיות איתה ועם החברות שלה בזמן שהבנים משחקים קווידיץ'. אני ישנה איתן אז זה חשוב.

הלכנו לכיוון חדר שינוי צורה. מעניין מה פרופסור מקגונגל תגיד. אני מניחה שפרופסור דמבלדור סיפר לה עלינו.

"ג'יימס, אנחנו נפגוש את פיטר בזמן השיעור לא?" שאלתי אותו בדאגה. איך לא חשבנו על זה?

"כן." אמר ג'יימס באדישות. אחרי דקה, הוא שם לב שאני קצת לחוצה.

"הרמיוני, אל תדאגי." הוא אמר בקול עדין, "אנחנו פשוט לא נתייחס אליו. את ורון תשבו ביחד, רמוס ו – ?" הוא הסתכל על רמוס וסיריוס. הבנתי מה קרה. ג'יימס מתלבט אם לשבת ליד סיריוס – החבר הכי טוב שלו, או ליד הארי – זה שיגדל להיות הבן שלו. אני מניחה שכולם מצפים שג'יימס ישב ליד הארי, ויסביר לו מה הולך בשעורים, ובבית הספר. אבל אחרי הכל, זאת הבחירה של ג'יימס.

"קרניים, אתה יכול לשבת ליד הארי. אני אשב ליד ירחוני." סיריוס אמר בסוף. ג'יימס נראה מלא הקלה.

"יופי. סגרנו," ג'יימס אמר ואחרי שנייה הוסיף בקול קצת יותר חלש, "הרמיוני, את רואה, אמרתי לך שלא צריך לדאוג. אחרי הכל, אנחנו פשוט נשב אחד ליד השני והוא לא יוכל להצטרף." גיחכתי. לפני שנייה, הוא התלבט אם לשבת ליד הארי או ליד סיריוס, ועכשיו הוא אומר לי שאני לא הייתי צריכה לדאוג.

הגענו לחדר שינוי צורה. היו שם כבר די הרבה ילדים. לידי, הבנים המשיכו לדבר. ראיתי את לילי, בולטת כרגיל בזכות השיער הג'ינג'י שלה. היה לה שיער מדהים. כאילו, בטח. ראיתי תמונות של לילי בעבר. הארי מסתובב עם תמונה שלה ושל ג'יימס בכל מקום. אבל התמונות היו כמו צל של הדבר האמיתי.

לילי קלטה שאני מסתכלת עליה ונופפה לי. לידה עמדו שלוש בנות. הן באו לכיווני.

"היי." לילי אמרה לי כשהן הגיעו.

"היי." עניתי לה

"תכירי את החברות שלי." לילי אמרה "זאת קלאודיה." היא החוותה לעבר נערה בעלת שיער שחור חלק ועיניים שחורות יפות. היא נראתה נחמדה.

"את יכולה לקרוא לי קאל." הנערה שלילי אמרה שקוראים לה קלאודיה אמרה.

"בסדר, קאל." אמרתי והיא חייכה.

"זאת אופיר." לילי אמרה והחוותה לעבר נערה נמוכה יחסית בעלת שיער בצבע שוקולד ועיניים חומות.

"היי." היא אמרה לי

"וזאת אמילי." היא אמרה והחוותה לעבר נערה קצת יותר גבוה ממני, בעלת שיער בלונדיני מהמם ועיניים אפורות חודרות. היא חייכה חיוך רחב ואמרה: "היי."

"היי." אמרתי להן

"לילי סיפרה לנו שאת הולכת לישון אצלנו בחדר בזמן שתהיו כאן." אמרה קאל.

"נכון." אמרתי

"כמה זמן אתם נשארים?" אופיר שאלה

"חודש." אמרתי

"מגניב." אמרה אמילי

בדיוק אז, הגיעה פרופסור מקגונגל. נכנסנו לכיתה רון הוביל אותי לשורה האחרונה. התיישבתי לידו. בשולחן לידינו התיישבו הארי וג'יימס, ובשולחן לידם התיישבו רמוס וסיריוס.

"שלום תלמידים" אמרה פרופסור מקגונגל, "בחודש הקרוב, יצטרפו אלינו לשיעור, שלושה ילדים. שיקומו ויציגו את עצמם."

קמתי ואיתי גם הארי ורון. הארי אמר: "היי, קוראים לי הארי פוטר. מי שלא יודע או שלא הבין ממה שהוא אמר בארוחת הבוקר, אני בן דוד של ג'יימס פוטר, שיושב לידי." הוא אמר. כמה ילדים גיחכו. הארי חיכה עד שכולם השתתקו ואמר: "זה רון קופר." הוא החווה לעבר רון והוסיף, "וזאת שיושבת לידו   קוראים הרמיוני גריינג'ר." התיישבנו

"הארי, רון והרמיוני יצטרפו לחודש לבית גריפינדור." פרופסור מקגונגל אמרה.

בדיוק כשהיא סיימה את המשפט פיטר נכנס. "סליחה על האיחור, פרופסור." הוא אמר "עשר נקודות מגריפינדור." פרופסור מקגונגל אמרה בקרירות. פיטר חיפש את הקונדסאים בעיניו וראה את סיריוס ורמוס יושבים אחד ליד השני. הוא חיפש את ג'יימס אבל הוא ישב עם ילד שמאוד דומה לו. הוא נזכר בארוחת הבוקר – שבה ג'יימס הציג את בן הדוד שלו – הארי. פיטר מצא מקום פנוי והתיישב בשקט. בינתיים, פרופסור מקגונגל התחילה ללמד. היא כתבה על הלוח נוסחה של – איך להעלים דברים.

נזכרתי שלמדנו את זה בתחילת השנה, אבל המון זמן לא עשיתי את הלחש הזה. קראתי את הנוסחה בריכוז. אמרתי את הלחש והשבלול שעליו התאמנתי נעלם. רון היה באמצע ניסיון כשסיימתי. נראה שהוא לא מצליח להעלים את השבלול. "נו באמת, רון!" אמרתי לו בשקט "למדנו את זה בתחילת השנה!" הוא הסתכל עליי, מעוצבן. "אז אני לא זוכר. אולי תעזרי לי במקום לצעוק עליי?" הוא שאל. אני הופתעתי – אני לא צעקתי על רון. להפך, אני דיברתי בלחש כדי שלא ישמעו את מה שאני אומרת לו. אני מניחה שמה שאמרתי נשמע לו צעקה. "בסדר." אמרתי. הוא נראה קצת מופתע.

"קראת את כל הנוסחה?" שאלתי אותו. הוא הסמיק וחזר להסתכל על הלוח.

בשולחן לידינו, הארי וג'יימס היו באמצע שיחה. הם העלימו את השבלול וכבר העלימו עורב. הארי כנראה זכר את הכישוף מתחילת השנה. וג'יימס – ג'יימס אולי היה טוב בשינוי צורה.

רון התחיל להעתיק את הנוסחה מהלוח.

הארי ראה שאני מסתכלת עליו וחייך אלי. לאחרונה הוא מחייך הרבה יותר. אחרי המוות של סדריק דיגורי בטורניר הקוסמים המשולש, הוא נהיה מופנם יותר, הוא פחות חייך וצחק. הוא לא נהיה ביישן – ממש לא. הוא לא יכל להיות ביישן, גם אם הוא היה רוצה. אחרי הכל, כל עולם הקוסמים הכיר אותו. הוא רצה שידעו את האמת, על מה שקרה בטורניר. הוא נהיה המורה שלנו. המורה להתגוננות מפני כוחות האופל. המורה הכי טוב שהיה לי אי פעם להתגוננות מפני כוחות האופל, יש לציין. אמנם פרופסור לופין היה מורה מעולה, אבל הארי לימד אותנו כל כך הרבה דברים...

אבל עכשיו, הארי מתחיל להשתנות. הוא מתחיל ליהנות מהחיים. כמו שהוא צריך לעשות. אני חושבת שזה בגלל שהוא הכיר את אבא שלו, פגש אותו. ועכשיו הוא אפילו מדבר איתו. הוא הכיר גם את סיריוס. לא סיריוס שבכיכר גרימולד מספר שתיים עשרה. סיריוס הצעיר, שיודע מה זה לשמוח, לחייך. השינוי הזה הוא שינוי טוב לדעתי. הארי הוא עדיין הילד שנלחם

בוולדמורט, ויצא בחיים. הוא עדיין הילד שמעביר לנו שיעורי התגוננות בלתי חוקיים. הוא פשוט השתנה – השתנה בקטע טוב. אני רואה שהוא צוחק יותר, יותר מחייך. אפילו מספר בדיחות. אני דואגת לו, ברור. הוא כמו אח שלי.

הארי המשיך לדבר עם ג'יימס. רון בדיוק סיים להעתיק את הנוסחה מהלוח והתחיל לנסות להעלים את השבלול שלו שוב. הסתכלתי על הניסיונות שלו. הוא היה מרוכז. בניסיון השלישי, הוא הצליח. "כל הכבוד. עכשיו אתה יודע איך להצליח לעשות כישוף שאתה לא מכיר, או לא זוכר." אמרתי בדיוק בזמן שפרופסור מקגונגל הסתובבה ליד השולחן שלנו. "כל הכבוד, אדון קופר." היא אמרה, "וגם לך, מיס גריינג'ר," כשהיא אמרה את השם שלי אני החנקתי

צחוק – בדיוק ככה קראה לי פרופסור מקגונגל בזמן שלנו. "מיס גריינג'ר, את יכולה להדגים לכיתה איך להעלים עורב?" היא שאלה אותי. הנהנתי בביטחון. העורב ישב על השולחן מולי. כל הכיתה הסתכלה עלי. אמרתי את הלחש והעורב נעלם. הכיתה מחאה כפיים. "עשר נקודות לגריפינדור." פרופסור מקגונגל אמרה. שמחתי ברמות. אמנם אני כל הזמן מקבלת נקודות על דברים כאלה, אבל זאת הייתה הפעם הראשונה שקיבלתי נקודות בזמן הזה.

לילי הסתכלה עליי ונראתה מתרשמת. היא העלימה את הקרפדה שלה בהינף שרביט.

ג'יימס והארי הסתכלו על פיטר ודיברו. כנראה על איך שהם ימתחו אותו. לדעתי זה די מגיע לו. ממה שהארי סיפר לנו על הלילה שבו סדריק מת, פיטר הוא זה שהרג אותו. ופיטר גם קשר את הארי למצבה ההיא. להארי יש זכות מלאה לעשות את מה שהוא עושה. אני רק מקווה שהם לא יגזימו.

השיעור נגמר ויצאנו לחממות לשיעור תורת הצמחים. שיעור תורת הצמחים עבר מהר ובלי אירועים מיוחדים. הגיעה ההפסקה. הבנים אמרו שהם הולכים לדאוג למטאטאים לערב. אמרתי להם שנתראה בשיעור שיקויים. לילי והחברות שלה ראו אותי והציעו לי להצטרף אליהן. הסכמתי בשמחה. הן עשו לי סיור בהוגוורטס, למרות שאני הכרתי את הוגוורטס יותר טוב מהן.

"בואי לחדר שלנו." אמילי הציעה

"כן. אם את עומדת לישון בחדר שלנו בחודש הקרוב, את צריכה לבוא לראות אותו!" קאל גיבתה אותה ואני הנהנתי.

"בסדר." אמרתי והן הובילו אותי למגדל גריפינדור. הן אמרו את הסיסמא: "קווידיץ' "ונכנסנו.   

עלינו לחדר שלהן, איפה שבעתיד יהיה החדר שלי. החדר נראה ממש דומה. רק שהתווספה לו מיטה. כנראה מיטה בשבילי.

"יש ביום שישי הקרוב מסיבה של הקונדסאים." אמרה אופיר. היא ראתה את המבט הלא מבין שעל הפנים שלי והסבירה: "בכל כמה זמן, הקונדסאים עושים מסיבה. הם מזמינים לא הרבה ילדים. בדרך כלל הילדים הכי מקובלים מגריפינדור ואולי כמה מרייבנקלו והאפלפף."

"נכון. המסיבות שלהם הן אולי המסיבות הכי טובות שהייתי בהן." חיזקה אותה קאל.

"לילי תמיד מוזמנת אליהן והיא אף פעם לא באה למסיבות האלה." אמרה אמילי.

"נכון. ואני לא מתכוונת להתחיל לבוא אליהן עכשיו." לילי אמרה

"יש לי רעיון." אמרתי, "לילי, את תבואי למסיבה." לילי עשתה פרצוף.

"תנסי פעם אחת. לא יצא לי אף פעם להיות במסיבה של הקונדסאים." אמרתי בתשובה למבט שלה. "הארי סיפר לי שהוא היה באיזו מסיבה שהם ארגנו והיא היתה המסיבה הכי טובה שהוא היה בה."

"אני אחשוב על זה." אמרה לילי בסוף.

"איך אתן יודעות בכלל שיזמינו אותנו?" שאלתי

הן צחקקו.

"מה?" שאלתי

"את לילי תמיד מזמינים – בגלל ג'יימס." אמרה אופיר

"ואותנו – גם אותנו הם תמיד מזמינים." אמרה קאל.

"אני לא בטוחה למה." אמרה אמילי בציניות.

"אמ..." קאל עשתה כאילו היא מהרהרת בשאלה: "בואו נראה, סיבה אחת – פוטר מאוהב בלילי קשות ורוצה לעשות עליה רושם." לילי הסמיקה.

"סיבה שנייה – אנחנו נחשבות רק לבנות הכי מקובלות בשכבה שלנו." קאל אמרה וכולנו התפקענו מצחוק.

אחרי שסיימנו לצחוק הגיע הזמן לשיעור שיקויים. ירדנו למרתפים. בדרך, אמילי אמרה לי: "לילי הכי טובה בשיקויים בכיתה. סלגהורן פשוט מת עליה!"

"לא הכי." הצטנעה לילי, "גם סו טוב בשיקויים."

"מי זה סלגהורן? ומי זה סו?" שאלתי

"פרופסור סלגהורן – המורה לשיקויים." אמרה אמילי, "וסו, זה החבר הסלית'ריני של לילי. אחרי הכל, השיעור הזה הוא עם הסלית'רינים."

היתה לי הרגשה שאני יודעת מי זה סו. קיוויתי שאני טועה.

מקווה שנהנתם!

אם אתם רוצים שאני אוסיף נקודות מבט חדשות, תתנו לי רעיונות לאיזה נקודות מבט.

תגובות???

הפרק הקודם		הפרק הבא