מכשפה מלכותית

למחרת לא היה שום טעם לגשת למשרדה של דורין. היא נעדרה מארוחת הבוקר, וגם לשיעור ההתגוננות מפני כוחות האופל לא הגיעה. אך לאדלן לא היה זמן לחשוב על העדרותה. כי למחרת מתקיים השיעור בתעופה, וכל תלמידי השנה הראשונה היו נרגשים. אדלן שמחה שהשיעור משותף עם תלמידי סלית'רין, כך יכלה להנות מחברתם של אלבוס וסקורפיוס. השעה הייתה שתיים וחצי בצהריים, ותלמידי השנה הראשונה של גריפינדור וסלית'רין היו בדרכם אל המדשאות. אדלן שמחה שלא הותקפה בעוד חלומות מוזרים לאחרונה (שגם היא הייתה כבר די בטוחה שהם חיזיונות), ומוחה לא היה טרוד והיא יכלה להתרכז בשיעור התעופה. 

מדאם לבולוגריץ', אישה מבוגרת בעלת שיער מאפיר ועיניים כחולות כהות צעדה אל המדשאות, ובידה מטאטא ישן. "שקט, כולם!"

כך היא פתחה את שיעורם. לכל אחד מהתלמידים חולק מטאטא, והם הסתדרו בשתי שורות: שורה של תלמידי גריפינדור ושורה של תלמידי סלית'רין. אדלן נעמדה ליד רוז ומול אלבוס, כשהמטאטא מונח לימינה. "שיעור זה," החלה מדאם לבולוגריץ' לומר, "הוא לא אחד מהשיעורים הרגילים שאתם לומדים. מקצוע זה כמעט שלא ניתן ללמוד מספרים, והוא תלוי ביכולות שאתם נולדתם." בעט שאמרה משפט זה, פניה של רוז נראו קצת מודאגות. "בקשר ליכולות שלכם, אותם נוכל לבחון עכשיו." כולם היו דרוכים והקשיבו היטב למה שיש לה לומר, בתקווה שאולי זה יעזור להם כשיצטרכו לעוף על המטאטא. "הניחו יד מעל המטאטא ואימרו, עלה!" כל התלמידים החלו לנסות לגרום למטאטא שלהם לעלות. המטאטא של אלבוס לא זז מילימטר, ושל רוז כאילו סירב לעלות. אך אדלן הצליחה בנסיונה הראשון. כמוה גם עוד ילדה מנומשת, ששמה היה כנראה לידרה. "עלו על המטאטאים, ובסימן שלי דחפו את הקרקע ברגליכם, ועלו לאוויר!" נשמעה קריאתה של מדאם לבולוגריץ'. אדלן החזיקה את המטאטא בין רגליה, והתכוננה להמריא. שריקתה של מדאם לבולוגריץ' נשמעה, והיא דחפה את הקרקע בחוזקה ברגליה, ממריאה גבוה באוויר. היא הייתה הראשונה שהצליחה, אולי כי נבהלה קצת מהשריקה של מדאם לבולוגריץ'. כשעפה לה באוויר, רכובה על מטאטא, היא הרגישה תחושת הקלה, תחושת חופשיות. משהו בתחושה הזו הזכיר לה את הימים בארמון, כשהייתה בת חמש. היא נהגה תמיד לעלות עד לגג של הארמון ולחוש את הרוח מלטפת אותה, ממש כאילו הייתה באוויר. אך עכשיו זה לא היה כאילו, זה היה באמת. היא באמת הייתה באוויר, מסתכלת על נקודות קטנות על הקרקע, שככל הנראה היו תלמידים. היא ראתה גם את הילדה המנומשת עולה לאוויר, ואחריה גם שני תלמידים מסלית'רין. במשך עשר דקות אדלן רחפה במעגלים מעל המדשאות, עד ששמעה את שריקתה של מדאם לבולוגריץ' והניחה שעליה לנחות. אך היא לא ממש ידעה איך. למרבה הפלא, היא פשוט נחתה ברכות על הקרקע, כאילו גופה יודע יותר טוב ממוחה מה לעשות. 

בארוחת הערב, דיברו כל תלמידי השנה הראשונה על שיעור התעופה שחוו. היו כאלה שנשמעו מאוכזבים, כנראה כי לא הצליחו לעלות לאוויר, והיו כאלה שנשמעו מאושרים עד לקצה, כאילו זכו בפרס של 2000 אוניות. "אני אישית לא חושבת שקווידיץ' חיוני כל כל, זה פשוט ספורט בידורי." אמרה רוז אל אדלן, אך היא נשמעה כאילו היא מנחמת את עצמה. כמה מטרים לידיהן, נשמעה שיחתן של כמה מבנות שיכבתן. ובינהן, הילדה המנומשת ששמה לידרה. הן ככל הנראה דיברו על אדלן, כי היא שמעה את שמה עולה בשיחה. "היא ממש חושבת ת'צמה. מעופפת לה ככה בשמיים. בטח היא רגילה שהכל מסביבה הולך טוב, הרי היא באה מארמון. ממש סנובית, האדלן הזו." אמרה לידרה בכל צפצפני. נשמעו הנהוני הסכמה משאר בנות הקבוצה, וילדה אחרת, בלונדינית בעלת עיניים ירוקות, אמרה, "אני עדיין חושבת שהיא אשמה במותו של אחי. הוא היה התאום שלי! היא הייתה היחידה באיזור שמה, היא חייבת להיות אשמה!" היא אמרה, ועצב נשמע בקולה.

אדלן הבינה שהילדה הבלונדינית היא אחותו התאומה של הילד הבלונדיני שנהרג. "תתעלמי מהן. הן לא יודעות מה את עברת, הן ממש סנוביות." ניחמה אותה רוז. אך אדלן ידעה שהן לא היחידות שחושבות שהיא אשמה. היא כבר שמעה קבוצות של ילדים מדברים עליה מאחורי גבה, וכשראו אותה מתקרבת מעד שינו נושא שיחה. לפני שבועיים כולם התנהגו אליה כמו מלכה, ועכשיו מפחדים לדבר איתה וחושבים שהיא רוצחת. מדהים איך פופולריות יכולה לצנוח בין רגע, חשבה. הילדים היחידים שדיברו איתה היו רוז, אלבוס וסקורפיוס, ואיתם נהגה לבלות תמיד בזמנה החופשי. היא לא נתנה לילדים אחרים להוריד לה את הביטחון העצמי, לעולם.

מצטערת שהפרק קצר, אני אעלה עוד אחד השבוע, אולי שניים. 

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא