לילי וג'יימס

לילי חשבה "למה בעצם אני מסרבת לג'יימס בכל פעם?"

"כי הוא אנוכי, טיפש, מציקן, חמוד, יפה, מקסים,"

"רגע מה?!"

"לילי אוונס תשתלטי על עצמך! אנחנו מדברים על ג'יימס מלך האגו פוטר! תמצאי שלושה דברים טובים בפוטר!"

"טוב, הוא חמוד ויפה, תודי שאי אפשר להתעלם מהשרירים שלו והוא כבר לא אותו נער רזה וחלש שהיה בשנה הריאשונה! שנית תמיד רצית מישהו מישקפופר כי את חושבת שזה יפה מאוד! שלי-"

"טוב, טוב, הבנתי אבל תראי איך הוא מתייחס לשאר האנשים בעולם!"

"טוב, צודקת, סליחה."

פתאום סוורוס שאל: "לילי את בסדר? את מדאיגה אותי, אני כבר חושב שמשהו קרה!"

זה הוציא אותי ממחשבותי.

הוא צודק חשבתי לעצמי ואמרתי בפיזור נפש "כן, בטח הכל בסדר, פשוט ג'י- פוטר שוב מציק לי!"

"את רוצה שאדבר איתו? " שאל סוורוס.

"לא, זה בסדר, אני  יודעת איך הם מתייחסים אליך ואל שאר בית הספר!" כמו זבל חשבתי לי.

סוף סוף היינו ליד דלת כיתת השיקויים וכמובן שסוורוס לא יכל לשבת לצידי כי לא היה שולחן פנוי לזוג. (הכוונה לחברים למי שלא הבין ולא חברים "בני זוג" אלא "ידידים").

פרופסור סלהוגן אמר "האדון סנייפ לשבת ליד האדון ברט. העלמה אוונס יקירתי ליד האדון פוטר אם תואילי בטובך."

אוףףףף, איזה מזל רע גם לקבל הצעה לצאת מפוטר ואז לשבת לידו!

"פרופסור" אמרתי "אני מעדיפה שלא לשבת ליד האדון פוטר!"

"בסדר גמור" אמר הפרופסור "עברי ליד העלמה לירכר."

"תודה, אדוני" עניתי.

לקחתי את חפצי ועברתי לשבת ליד מולי לירכר. מהכרותי השטחית איתה ידעתי שהי מאוד נחמדה וחייכנית ובקיצור מאוד מאוד חביבה.

התיישבתי לצידה.

היא שאלה אותי בלחש: "קוראים לך לילי, נכון?"

עניתי לה "כן".

היא אמרה "תוכלי לעזור לי בעבודה? אני יודעת שאת טובה בשיקויים ואני לא ממש הבנתי מה צריך לעשות!"

עניתי לה "כן, אבל בואי נקשיב להוראות, טוב?"

בסדר היא ענתה לי.

__________________________________________________________________________________

הפרק מוקדש למי שכתב או יכתוב תגובה וכרגיל אנשים 3 תגובות בונות להמשך וזה היה ארוך זה לקח לי 6 עמודים!

הפרק הקודם		הפרק הבא