הארי והרמיוני - הזוג המושלם

באותו זמן רון כבר הגיע לדירתו.

פתאום הוא ראה מהחלון ינשוף חום של הכיר.

לרגלו של הינשוף היה קשור מכתב.

הוא פתח אותו וקרא:

"לאדון רונלד וויזלי,

ברצוני להודיעך שעקב עבירה על החוק נאלצנו לזמן אותך לאלתר לאזקבאן ללא כל שימוע בבית משפט.

נציגי משרד הקסמים בתוספת סוהרסנים מגיעים לביתך ברגע זה כדי להוביל אותך לאזקבאן ולהשמיד את שרביטך.

גם לאחר השחרור לא תהיה מורשה לשאת שרביט ולהיכנס לעולם הקוסמים.

בהמשך יום טוב, 

מפלדה הופקירק."


חמש דקות לאחר מכן הוא שמע דפיקה על הדלת.

"אוי לא", חשב לעצמו.

הוא פתח בהיסוס את הדלת ולדירתו נכנסו כמה מנציגי משרד הקסמים ושלשה סוהרסנים.
 

רון התנגד וצעק, אך הסוהרסנים מצצו לו את הנשמה.
 

"איזה קרציות", חשב לעצמו, "בדיוק כמו הרמיוני."
 

הוא לא יכל להתנגד אז הוא פשוט הרפה.
 

הם לקחו אותו למקום חשוך שהיה נראה כמו מערה.
 

רון לא ראה חצי מטר מאיפה שהוא ישב ואז שמע את השר הקסמים החדש אומר בקול העמוק שלו: "אדון רונלד וויזלי, אתה עצור לשבע שנים בכלא הקוסמים אזקבאן."
 

רון נרעד.

לא סתם שהוא לא ידע על מה הוא עצור, אבל לשבע שנים?!
 

הוא לא רצה להסתבך ליותר זמן אז הוא נאבק וריסן את עצמו ולא הרביץ או שאל את השר מיליון שאלות כמו שרצה.
 

הסוהרסנים הובילו אותו דרך מנהרה אפלה לתוך תא קטן וחשוך בלי רהיטים.
 

אפילו מיטה לא הייתה שם.
 

אחר כך הלבישו אותו בבגד פסים מוזר.
 

"אני לא יכול לדבר פה אל אף אחד?", חשב לעצמו, "אפילו לא לאסירים אחרים?, אני אאבד את הקול!"
 

"אני אדבר אל עצמי", החליט בשקט ואז כשחשב על זה טוב הבין שהוא כבר התחיל להשתגע.
 

באותו זמן נכנס לביתה של פנסי מישהו שנראה לג'יני בן קצת יותר מעשרים.

"מי זה?" שאלה ג'יני את פנסי.

"זה ג'ון, הוא חבר שלי", ענתה פנסי, "למה את שואלת?"

ג'יני לא התייחסה לשאלתה של פנסי ושאלה אותה שאלה אחרת לגמרי.

"למה לא אמרת שיש לך חבר?" שאלה בכעס. 

"אנחנו לא במצב שאנחנו מדברות כל-כך," אמרה פנסי ומיד התעשתה.

"אם לא תצאי מפה מיד," צרחה פנסי, "אני אקרא למשרד הקסמים!"

"אבל מה עשיתי?" שאלה את פנסי בזמן שזאת גירשה אותה בבעיטות.

"לכי מפה חתיכת מטו – "

ג'יני התעתקה משם עוד לפני שגמרה פנסי את המשפט.

כעבור כעשר דקות חלפה ההשפעה של השיקוי וג'יני הבינה את התעלול שרון עשה לה.

'אני חייבת להחזיר לו,' חשבה והבינה מיד איך תנקום בו. 

תודה לאלכסנדרה ולכותבת הסיפורים שעזרו לכתוב את הפרק הזה.

הפרק הקודם		הפרק הבא