כתוב בדם

כשאני מגיעה לקרן השפע, אני ישר חוטפת חבילה של סכינים משובחות, ומפילה אותם אחד-אחד. הנערה מעשר. הנער מחמש. הנערה משבע. אבל לא משנה כמה שאני ושאר הקרייריסטים יעילים, הם ממשיכים להגיע.  הנער משבע מסתתר, אבל קייטו מחסל אותו. הנער מאחת עשרה השיג יופי של ציוד, ואף אחד לא עוצר אותו.  אני מניחה שגם הם רוצים לשמור על הראש שלהם במקום.  כשהוא מגיע לגבול בין המישור לאיזור התלול, הוא משליך תיק לילדה מהמחוז שלו ונעלם בדגן הגבוה.  הוא כנראה מטורף. אלו שחשובים להם שטויות כמו אהבה וכבוד, יהיו הראשונים ללכת.

אני משליכה סכין על הנער מתשע, והוא קורס מיד. מאחוריו אני מגלה את הנערה הלוהטת, או כמו שאני מעדיפה לכנות אותה, הנערה הנשרפת. עיניה נפערות באימה כשהיא רואה אותי. היא יודעת שאני לעולם לא מחטיאה. מלבד הפחד, אני רואה בפניה עוד משהו.  סלידה? תיעוב? מבחינתה אני לא נערה. אני חיית טרף. רוצחת. רגע ההיסוס שלי עולה לי ביוקר, והיא מצליחה לחסום את הסכין עם התיק שלה. אני משחררת נהמה. לא נורא, בכל מקרה תכננתי בשבילה מוות יותר... מבדר.

אנחנו מתאספים לראות את הקרנת הנופלים בשמיים, בדיוק כשהחנון הפרטי שלנו, הנער ממחוז שלוש, גומר להסביר לנו את הדרך בין המוקשים.  ההימנון מתחיל להתנגן, והפנים של אחד עשר הנערים שיחזרו היום הביתה, בארונות עץ פשוטים, מתחילים להופיע. הנערה משלוש. טארו בשמיים.  הפנים של נג'מה מתכרכמות לרגע. הנער מחמש, שאני הרגתי. לא מפתיע שהנערה האדמונית ההיא הצליחה להינצל. המיועדים משש ושבע.  המחוזות האלו ירדו מהפרק. הנער משמונה. המיועדים מתשע. הנערה מעשר, וזהו.

"מפתיע שהג'יגולו משתיים עשרה עדיין חי" אני אומרת בדיוק בזמן שקייטו אומר "קלוב, מאחוריך...". אחרי שניה הסכין שלי צמוד לגרון של הנער משתיים עשרה.  "אל תחתכי לי את הראש! אני רוצה להצטרף אליכם!" הוא מתחנן. "ולמה שניתן לך?" מרוול נושף באיום. "כי... אני יודע להשתמש בסכין, ואני יכול לעזור לכם למצוא אותה" אומר הנער "אתה מדבר על גברת-עץ-לבעירה?" הדביקה גלימר כינוי חדש לנערה-הלא-ממש-חביבה-עלי. הוא הינהן במהירות, בפנים חיוורות. "אז עשינו עסק" קבע קייטו, וסימן לי שאוריד את הסכין.  אני משחררת אותו, והוא נופל לקרקע, משתנק. "בוא כבר ג'יגולו" חייכה נג'מה "יוצאים לצוד".

הפרק הקודם		הפרק הבא