קוסמת?

חשבתי שכבר כתבתי את הפרק הזה אבל מסתבר שלא......

נעם ברח מהמועדון כשעיניו מטושטשות מניסיון לא לבכות. 'מה עשיתי? ומה זה בוצדם בכלל?' חשב נעם באומללות, יום ראשון ללימודים וכבר הוא עצוב.

נעם חיפש מישהו שיראה איפה פרופסור פליטיק, אך ללא הצלחה. רק אחרי שעתיים של שיטוט הוא ראה את המדריך של בית ריבנקלו.

"אה, שלום, אה אתה יכול להראות לי איפה פרופסור פליטיק?" שאל נעם מבליע דמעות.

"בוודאי!מה אתה צריך? לא נורא אני אעזור לך" אמר המדריך מאושר מכך שתלמיד שנה ראשונה מבקש עזרה ממנו.

"תודה" לחש נעם בביישנות. 

"בבקשה. יש לי עבודה רצינית הערב," התנפח המדריך והמשיך "אני צריך למצוא את מארגני מסיבות הפיג'מות! הם עושים את זה מתחת לאף, הממזרים! אגב, אתה יודע על מסיבה נוראית שכזו?"

"כן. הם מהחדר שלי"

"אוי תודה! אני כבר רואה בך תלמיד חכם, מצטיין ומשתמע לחוקים בדיוק כמוני!" חייך המדריך והכריז כי הגיעו אל יעדם.

"תודה"

"תיכנס ואני אלך לי" אמר המדריך ונעלם.

טוק. טוק. טוק.

"יבוא" נשמע קול צייצני מבפנים.

נעם נכנס כשעיניו עדיין מצועפות ורטובות, דמעה אחת הצליחה להתגנב במורד לחיו.

"שלום. מה אתה צריך?" הוא שאל.

"אמממ-"

"נו!יש לי יום עמוס מחר!" הוא אמר בחוסר סבלנות.

"העליבו אותי חבריי לחדר. אני לא רוצה להיות איתם!" התנשם נעם וגוש איים לפרוץ מגרונו של נעם.

"נו, נו. אתה בקושי מכיר אותם. ואין לנו חדרים פנויים, תיאלץ להיות איתם!"

"לא בבקשה!" התחנן נעם ופרץ בבכי. ליבו של פליטיק התרכך.

"בא איתי. ננסה לשנות את המצב" אמר פליטיק בקול רך יותר.

"תודה!" מלמל נעם.

הם יצאו למסדרון, עברו במסדרונות חשוכים וטיפסו במדרגות ולבסוף הגיעו לאנשהו.

"בונבוניירה" אמר פליטיק לפסל נשר, ואילו הנשר זז הצידה. הם עלו בכמה מדרגות ופליטיק דפק בדלת. קול הזמין אותם לבפנים.

נעם נכנס וראה חדר ענק מלא בספרים ושולחן עם מכשירים כסופים, ואיש זקן ישב מאחורי השולחן, זה היה המנהל מהסעודה.

"כבר מישהו בעונש?" התבדח המנהל.

"לא. הילד רוצה לעבור חדר, הילדים העליבו אותו" אמר פליטיק.

"אין עוד חדר לצערי. אם רצונו הוא לעבור חדר, הוא יאלץ לעבור גם בית. אבל לפני זה עלי לדעת בדיוק מה המניע של הגורם לרצון הזה" דיבר המנהל ופנה אל נעם "מה קרה?"

"הלכנו למועדון וקראו לי בוצדם ואמרו דברים מעליבים. מה זה בוצדם?"

"זה מילה לא יפה שיהירים קוסמים קוראים לבני מוגלגים, ובכן, הוא לא יוכל להישאר איתם, הם יתעללו בו" דבריו של המנהל הפחידו אותו.

"למה להעביר אותו?הוא נראה כמו תלמיד מבריק. חבל לי שהוא לא יהיה בריבנקלו" ביטא פליטיק בצייצנות האופיינית לו את צערו.

"למה אתה מחכה? תחבוש את המצנפת!"

"בסדר" אמר נעם וחבש את המצנפת.

"אתה רוצה לעבור בית? מה רע? אהה מעליבים אותך! אבל אתה חכם! טוב נראה שהמצב חמור. אז מה יש בך:אומץ לב, טוב לב, שאפתנות והכי חזק חכמה. איזה חבל... אבל נראה לי הכי טוב יהיה לך בהפלפאף!" את המילה האחרונה היא אמרה בקול רגיל ולא רק לו.

"אוקי, אם כך מצנפתי, תודה" אמר המנהל והורה לנעם להוריד את המצנפת.

"אתה תצורף אל בני גילך והכבודה שלך תעבור מעצמה אל החדר החדש שלך" דיבר המנהל "ותקרא לפרופסור ספראוט" הוא אמר לפליטיק ופליטיק יצא מהחדר.

"עלייך להבין שאינני רוצה שזה יקרה שוב" אמר המנהל בקול חמור "אבל כל הכבוד על האומץ!"

הדלת נפתחה ודרכה הגיעה פרופסור ספראוט.

"מה קרה שדחוף?" היא שאלה.

"סיפור ארוך, בהזדמנות אספר לך, יש לך תלמיד חדש, שמו נעם. תראי לו הכל" אמר המנהל.

"אוקי, מוזר... אבל באמת תספר, מסקרן אותי!" אמרה ספראוט ויצאה מהמשרד כשנעם בעקבותיה.

הפרק הקודם		הפרק הבא