במשך אלף שנים

כמו תמיד תודה לבטא שלי katherine221

-------------------------------------------

"הרמיוני ג'ין גרינג'ר", גברת גריינג'ר שנסה מותניים ועמדה מולה לאחר שהוציאה שלושה כוסות זכוכית, 
"אימא הוא רק צוחק בקשר לרומנטי", הרמיוני מיהרה להגיד נעמדת מול אימה רפויית כתפיים כאילו היא בת עשר ולא עשרים, 
"אני יודעת בקשר לכך שאת ורון נפרדתם, אני לא באה לבקר אותך על זה, מולי סיפרה לי לפני שבוע", גברת ג'נג'ר נאנחה והתחילה למלא את הכוסות
לחצי כפית סוכר (אשר בתור רופאת שינייים, גם זה לא מי יודע מה בריא) ונענע "אנחנו עדיין שומרות על קשר, חשבתי שאולי את ורון הסתדרתם בכל מקרה בתור ידידים.
הייתי אופטימית מידיי. בכל מקרה אני לא באה לכעוס עלייך בקשר לזה, את אדם בוגר ויש לך חיים משלך למרות שהיה נחמד אילו היית משתפת את ההורים הזקנים
שלך בהם, אבל הרמיוני יקירה מאלפוי זה לא הילד שאמרת שהתנהג ברשעות אלייך ולחברייך וכינה אותך בקללה הנוראית הזאת בוצ- משהו?", הרמיוני עמדה פעורת פה בזמן הנהום של אימה
היא תמיד החשיבה את אימא שלה כמישהי שלא מקשיבה לתלונותיה בקשר לבית הספר, מפני שהיא עסוקה מידי בעבודה או מפני שהיא לא הייתה חלק מן העולם הזה. 
"אל תסתכלי עלי ככה", גבירת גרינג'ר הסמיקה בזמן שכבר עוגיות נחו לצד שלושת כוסות התה על מגש כסף, "מאיפה את חושבת שקיבלת את השכל הזה שלך שזוכר כל כך הרבה?",
הרמיוני חייכה מעט משועשעת ולפני שאמא שלה הספיקה להרים את המגש היא חיבקה אותה באופן רפוי 
"אני אספר לך מאוחר יותר מה קרה עם רון , אני מבטיחה".

שניהן נכנסו לסלון מחויכות הרמיוני בגלל התפנית המפתיעה וגברת גריינג'ר יותר בגלל הפגנת החיבה של ביתה כלפיה, דראקו מאלפוי הניח את ידו כחושש בתמונות של הרמיוני הקטנה והמחויכת כמצפה ממנה לזוז.
"התמונות אצל מוגלגים לא זזות", הרמיוני לחשה לעברו משועשעת והרחיקה את ידו מהתמונה המאיימת ליפול "חשבתי שאתה
יודע את זה, אתה הרי עובד במחלקה לשימוש ברעה בחפצי מוגלגים", דראקו הביט בה מבולבל מעט והתיישב לצידה על הספה 
"זה עדיין מוזר, אני רגיל לכך שהם עושים דברים, האנשים בתמונה לא שהם קפואים ככה, זה מפחיד", הוא אמר והרמיוני חשבה שהיא מבחינה
בצמרמורת עוברת בגופו. "אז-", גברת גריינג'ר חייכה לעבר דראקו במבט שאומר אני יודעת כל מה שאי פעם עשית לביתי, והרמיוני זעה בחוסר נוחות כשהבחינה כמה צמודים שניהם ישבו בספה הרחבה. 
"דראקו ספר לי קצת על עצמך, ממתי אתה רואה את הרמיוני בצורה רומנטית שכזו, עד מה שאני זוכרת אתם שנאתם זה את זה", הרמיוני
הסמיקה ושלחה באימה מבט מבועת ,היא עמדה לנזוף בה כמו שנהגה לעשות כשהייתה ישירה מידי – מה שהיה קורה לעיתים קרובות אבל דראקו הקדים אותה. 
"האמת, אני חיבבתי אותה מהפעם הראשונה שראיתי אותה, אבל הייתי אידיוט מידי בשביל להבין את זה", סומק קל התפשט על לחיו
של דראקו מאלפוי, בזמן של גברת גריינג'ר חייכה בערמומיות, נראה שהיא נהנתה להביך את שניהם. 
"אה באמת?, מה בדיוק אתה מחבב בבת שלי?". 
"אמא! תפסיקי-" הרמיוני התפרצה אבל דראקו קטע אותה. 
"את הדיבור המהיר שלה שהיא מתרגשת ממשהו, את המבט הנוזף שהיא אוהבת לתקוע באנשים כשהיא כועסת עליהם, את זה שהיא
האדם הכי חכם שפגשתי, ושהעניים שלה נוצצות שהיא מסתכלת על ספרים." דיבורו של דראקו היה מהיר אך מלא ביטחון כאילו הוא תרגל את הרגע המכריע הזה פעמים רבות. 
"זה פשוט נפלא", גברת גריינג'ר שתתה בלגימה רועשת את התה שלה מסופקת מעט מדבריו בזמן שהרמיוני נמנעה מעיניו שניסו לתפוס את עיניה. 
"אז, קרה כבר משהו בינכם?", גברת גרנג'ר שאלה לאחר שהרמיוני דחפה לפיה עוגיה מתוך לחץ או בושה, דראקו חייך חיוך יהיר מעט ועמד לפתוח את פיו
נראה שהישירות של גברת גריינג'ר, מוגלגית ככל שתהייה מוצת חן בעיניו. 
"טוב זה מספיק אמא, אני מניחה שאבא בעבודה תמסרי לו שאבקר מאוחר יותר, אני אלך עכשיו", הרמיוני קמה והורתה לדראקו לקום בקוצר רוח.
שניהם נכנסו לאח הגדולה, (יותר נכון לומר שהרמיוני הלכה וגררה איתה את דראקו) והרמיוני חפנה אבקת פלו בידה ואמרה
את כתובת ביתה בזמן שאימה נופפה להם ועל פניה אותו חיוך שועלי ומשועשע. 

"זה היה נחמד", דראקו קבע ויצא מן האח לסלון בביתה של הרמיוני הפעם הוא גורר אותה אחריו. 
"לא, זה היה מביך", הסומק על פניה של הרמיוני עדיין לא נעלם והיא שחררה את ידה מימנו. "היא יותר מידי חסרת טקט, והיא לא יודעת מתי להפסיק",
"אני אוהב את זה, אני חושב שהיא יודעת מתי להפסיק אבל היא פשוט נהנית מזה מכדי לעשות כך". הרמיוני שלחה בו מבט כועס והתקרבה לחלון, שם ישבו שני
ינשופים, הינשוף שלה והשני- כניראה של דראקו שבאופן מפחיד דמה לו מבחינה חיצונית- נוצות בלונדיות ועיניים אפורות וגדולות.
לינשוף שלה היה מחובר מכתב אחד בעוד שלשלו היו מחוברים שניים, הרמיוני פתחה את החלון ונתנה לשני הציפורים להיכנס.
המכתב שלה היה ממשרד הקסמים, היא פתחה את הניר המגולגל וכמעט הופתעה מכך ששכחה מה ממה שרשום שם.

'משרד הקסמים שמח להזמין אותכם, עובדים יקרים לנשף חג המולד השנתי ה-758 במספר שיתקיים בעוד שבוע
מהיום בשעה תשע בערב, יום העבודה הסתיים בשעה שתיים עשר באותו יום'.

היא הסתכלה וראתה את אותו פתק מונח לצידו של דראקו פתוח, הוא עשה מבט מוזר ורציני כשקרא את המכתב השני. 
"דראקו?", הרמיוני התקרבה אליו אך הוא קימט מהר את הפתק "הכל בסדר?", דראקו הנהנן 
"אני צריך ללכת", הוא הביט בה לרגע ונראה שחזר לעצמו "אני יבוא יותר מאוחר", הרמיוני רשפה בכעס והלכה אחריו בזמן שהתקדם לדלת 
"אתה בכלל עובד?" 
"ברור שכן, אני פשוט עושה אותה כל כך טוב שהיא לא לוקחת זמן", הם עמדו עכשיו ליד הדלת, נראה ששניהם לא
ידעו מה לעשות, איך לומר זה לזה שלום נורמאלי. דראקו לבסוף הושיט את ידו ללחיצת יד, דבר שנראה בעיניה רשמי מידי אבל ברגע שידה נחה בידו הוא אחז בה ומשך
אותה אליו כך שהנחית נשיקה על קצה שפתיה כמו שהיא עשתה כשהם נפרדו לאחר החתונה של מריה.
'מה לעז-', ליבה של הרמיוני דפק בחוזקה אך לפני שהיא הספיקה להגיב הוא נעלם, והיא נזפה בעצמה כשחייכה חיוך גדול ומטופש. 

"ג'יני וויזלי", דראקו חיכה לה ביציאה ממגרש קווידיץ גדול ששייך לקבוצה שג'יני שיחקה בה, הקבוצה בדיוק סיימה
את האימון היומי שלהם כשהוא הופיע ודמיות לבושות בבגדים מחממים יצאו מחדרי ההלבשה. 
"מאלפוי, הגעת", ג'יני אמרה מופתעת מעט, היא חשבה שהוא התייחס אל זה כמתיחה או משהו בסגנון 
"כמובן שהגעתי, את שלחת ינשוף על מה רצית", נראה שהוא מובך בדיוק כמוה מהסיטואציה, זה לא היה בדם שלו, להיות נחמד לבני משפחת וויזלי אבל הוא בהחלט ניסה עכשיו. 
"זה בקשר להרמיוני", פנייה של ג'יני הרצינו "מה אתה בדיוק מנסה לתכנן?", עיניו של דראקו התרחבו בהפתעה ומרירות בו זמנית בזמן שעיניה החומות הצטמצמו בחשד. 
"אני לא מתכנן כלום, אני אוה-מחבב את הרמיוני", 
"אתה אוכל מוות, שלא לדבר על זה שאתה אידיוט שמאמין בטוהר דם, איך אתה יכול לאהוב מישהי שאתה כינית טינופת יותר מפעם אחת", את המילה
לאהוב היא הדגישה בקול רב, בכדי להבהיר שדראקו מאלפוי לא ידע מה זאת אהבה גם אם היא תירק לו בפרצוף. 
"אוכל מוות לשעבר וויזלי, אני כבר לא מאמין בטוהר דם ואני יודע שהייתי אידיוט", היא עמדה לענות לו אבל גשם התחיל לרדת, גשם שרק
התחזק הם נכנסו לחדר ההלבשה שממנו היא יצאה לפני כמה דקות, עד שהם נכנסו הג'קט של דראקו היה ספוג מיים בניגוד לג'יני שחשבה שירד גשם באימון עצמו ולכן הטילה על עצמה לחש מונע רטיבות. 
"הקעקוע שלך אומר אחרת מאלפוי", ג'יני הטתה בסנטרה לעבר ידו החשופה שם נחש יצא מתוך גולגולת. עיניו של דראקו ננעצו בה לכמה רגעים
דוממים כשפתח את פיו קולו נשמע בדיוק כמו באותם ימים שהם היו נפגשו בשירותים של מירטל המייללת, נואש ושבור. 
"את חושבת שלא ניסיתי להוריד את החרא הזה?", הוא התקדם אליה והושיט את זרועו המקועקעת מולה והיא התאמצה שלא להירתע, היא
הסתכלה על הקעקוע מקרוב יותר ואז היא יכלה להבחין בצלקות, צלקות דקות אך ברורות שחוזרות על עצמן, זה דמה לצלקות שקרונשקס החתול של הרמיוני השאיר
על ידיו של רון לאחר שנקלה לתגרה עימו, אך הצלקות הללו היו עמוקות יותר. ג'יני הסתכלה עליו ולרגע היא החליטה לא לשפוט אותו על כלום, 
"אין לך כוונות נסתרות, כמו לעצבן את רון והארי בכך שאתה מנסה להיות עם הרמיוני?", דראקו החזיר את ידו לצידו
והנהן לשלילה, למרות שהוא חשב שלעצבן את שני האויבים הותיקים שלו זה בונוס במידה מסויימת הוא לא אמר זאת. הוא השפיל את מבטו 
"אני מצטער על מה שקרה אז", הוא אמר כאילו יכל לדעת מה חשבה אתמול לפני שנרדמה "את יודעת, בשירותים של מירטל המייללת
הכל היה נוראי ומפחיד ולא ידעתי מה לעשות, אני לא ראיתי אותך ככה", הוא המשיך שראה שהיא שותקת, יותר
חסר ביטחון מהרגיל, "את יפה, יפיפיה האמת, אבל לא יכולתי לראות אותך בצורה רומנטית אז, לא היה לי מקום לזה, את האדם
הראשון שהייתי כנה איתו בקשר לרגשות שלי, אני לא חושב שאפשר להחשיב את מירטל המייללת כאדם", הוא הוסיף בחצי גיחוך בניסיון לגרום לאווירה להיות קלילה יותר. 
"אחי רוצה להרחיק אותך מהרמיוני", ג'יני אמרה באקראיות והתישבה על ספסל העץ, הגשם בחוץ המשיך לטפטף בחוזקה. 
"ספרי לי משהו שאני לא יודע, לא מגיע לו להיות באותו חדר איתה אחרי מה שהוא עשה לה" 
"ולך מגיע?, גם אתה עשית להרמיוני  דברים נוראים", ג'יני הביטה בו מעט מסוקרנת, נראה שכל רגש הקנאות שהרגישה כלפי הרמיוני נעלמו
ובמקום זה התפתח רגש חדש "צודקת", הוא אמר מהורהר מעט "אני מניח שאין לי זכות לדבר", הוא חייך לעברה משועשע גם "את שמחה עם המשקפופר?" 
"מאלפוי!" ג'יני אמרה מעט נוזפת, מאיימת להרביץ לו עם אחד המחבטים 
"בסדר, בסדר, את שמחה עם פוטר?", ג'יני הפעם הנהנה, בראשה היא נזכרה בלילה לפני יומיים, איך הם התכרבלו
וניחמו זה את זה לאחר סיוט רע שהיה להארי, כנראה על שנתו הרביעית ומותו של סדריק דיגורי, כשהוא
חשב שהיא נרדמה הארי לחש לאוזנה 'אני אוהב אותך' וזה גרם ללב שלה לעשות סלטה משולשת באוויר, גם עכשיו שהיא נזכרה בזה היא חייכה חיוך גדול ומדבק, שגרם לו לחייך גם. 
"אני שמח", דראקו הסתכל לעבר החלון, השמיים כבר לא היו אפורים ומאיימים אלה הפכו לכחולים אך בעלי מעט עננים אפורים שהיו שרידים למה שהתרחש. 
"הגשם הסתיים", דראקו הכריז וקם מהספסל "את בטח תבואי עם פוטר לנשף חג המולד של משרד הקסמים?" 
"כן" ג'יני קמה כמוהו ושניהם יצאו מן חדר ההלבשה ונשמו את ריח הגשם הטרי "ויום אחד אני יכריח אותך לקרוא לו הארי במקום פוטר", דראקו לא יכל להתעלם מהשאפתניות
האופטימית שלה וגיחך "הוא בטח יחשוב שמישהו עשה עלי אימפריוס" 
"או שפשוט שאתה לא אותו אדם שהיית", הם הגיעו ליציאה מהמגרש ונפרדו זה מזה במבטים
ידידותיים, ג'יני התעתקה לביתה ודראקו התעתק למשרדו לאסוף כמה מסמכים לביתו, הרדיו במשרדו עדיין פעל וניגן שיר שדראקו אהב: 
Country roads, take me home to the place I belong*
"דראקו" קול צרוד קרא לעברו מן הצד השני של המשרד, הוא לא ציפה לאדם שחיכה לו בקצה החדר.

---------------------------------------------------

*השיר נקרא counry roads  מאת ג'ון דנבר (הוא דיי תקוע לי בראש כרגע)

* סתם לידע הכללי הרעיון לנשיקה נלקח מן סדרה בשם דריים הייג' הינה קישור לקטע מי שסתם בא לה לראות 

https://www.youtube.com/watch?v=wEBtwtse-9Q

... ועד הפרק הבא אשמח לתגובות/ ביקורות ולדארן כריס משלי שישיר לי שירים מהמחזמר המאוד פוטרי 

(את האחרון לא ההיתם צריכים לדעת אבל נו.. טוב :) )

הפרק הקודם		הפרק הבא