מעלליהם של הדור הצעיר

<!-- /* Font Definitions */ @font-face {font-family:"Monotype Corsiva"; panose-1:3 1 1 1 1 2 1 1 1 1; mso-font-charset:204; mso-generic-font-family:script; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:647 0 0 0 159 0;} /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-language:HE;} @page Section1 {size:612.0pt 792.0pt; margin:2.0cm 42.5pt 2.0cm 3.0cm; mso-header-margin:36.0pt; mso-footer-margin:36.0pt; mso-paper-source:0;} div.Section1 {page:Section1;} -->

"אלין!!! תחזרי!!!" קרא אלבוס בעקבותיה של אלין, שהסתערה לכיוון הבית.

"אני מצטער!!! אבל זו הייתה היא!!!"  אמר אלבוס והחווה לעבר מוני, שציחקקה בהנאה גלויה.

"אהה, ועכשיו אתה מאשים את אחת החברות שלי!!!" צרחה אלין בעודה מסתובבת מהר, צמתה מתנפנפת אחריה.אלבוס הבין שאין טעם. הוא התקרב אל מוני, שהמשיכה לצחקק.

"למה עשית את זה? חשבתי שאלין היא חברה שלך, אז למה לך לפגוע בה?!" שאל אלבוס בתקיפות.

"כי משעממם לי בלי קצת אקשן....ואיך אפשר בלי קצת אקשן בחיים?" שאלה בצחקוק.

"זה לא אומר שאת צריכה להשתמש ברצון הזה שלך כדי להרוס לאחרים את החיים!!!" צרח עליה אלבוס.מוני נעמדה על רגליה, והמשיכה לצחקק.היא לבשה את הגלימה שלה, הכתומה.

"אתה כל כך תמים, אלבוס." אמרה, ובזאת נגמרה השיחה. היא פנתה לכיוון ביתה שממול, גלימתה הכתומה מתנפנפת אחריה, ושיערה השחור, הרטוב, גם מתנפנף. אלבוס צנח על ברכיו, בייאוש.פתאום, הוא קלט את הדבר המוזר שאסף בבריכה, זה שכל-כך הפחיד את אלין.הוא הרים את ידו, וגרר את הדבר אליו. אלבוס החזיק את הדבר בשתי ידיו. פתאום, הדבר נפתח מעצמו, ואלבוס ראה כיתוב בכתב יד דק ונטוי.זה היה מכתב.אלבוס פתח אותו, שיפשף אותו על עצמו וקרא.

  להארי היקר!

עברו כל כך הרבה שנים! עשרים, אם אינני טועה.

 אני רוצה להיפגש איתך, שתספר לי מה קרה מאז מותי.

אם הנך מעוניין, צור קשר עם מר נוויל לונגבוטום, בוא להוגוורטס.חזור עם ילדיך,ועם כל המשפחה המורחבת.בניהול הוגגורטס יש עידכון, שאני בטוח שתאהב.

שלח תשובתך בהקדם האפשרי.

                                            אלבוס דמבלדור.

אלבוס בהה מכתב היד הנטוי, ובשמו שלו.פתאום, הוא שמע קול קראק חזק, ואביו נחת לצידו.

"היי אלבוס. מה יש לך שם?" שאל הארי בקלילות.

"מכתב מאלבוס דמבלדור.אין לי מושג מי זה." אמר אלבוס ומשך בכתפיו.הוא הושיט את המכתב אל אביו.הארי קרא את המכתב במהירות.הוא נכנס הביתה, ואז אלבוס שמע את אימו מדברת עם אביו.אלבוס נכנס לבית, וראה את לילי יושבת ויונקת חלב מקש בקולניות, ואת אביו יושב לידה, מפטפט עם ג'יני.אלבוס עלה לחדרו עם הרגשה לא טובה.

מאוחר יותר באותו יום, מוני חזרה.

" היי אלבוס...." אמרה לו בקול דביק.

"היי." רטן, וחזר לחדרו.

אל שכב על מיטתו, וקרא ספר על קווידיץ'. הוא שמע צלצול בדלת, ואחר-כך את אימו מדברת עם מישהו. לאלבוס נמאס מהספר.הוא הניח אותו על השולחן שלו, וירד באיטיות למטה. שם הוא ראה את דוד פרסי, ואת שתי בנותיו.אלבוס לא חיבב אותן מיוחד.

"היי אלבוס!!!" קראה אחת מהתאומות הזהות.אלבוס לא טרח אפילו ללמוד להבדיל ביניהן.השנייה ניגשה אל הראשונה. האחת הייתה לבושה בגלימה כתומה, והשנייה בכחולה.שיערן היה בלונד כהה, ועיניהן בצבע דבש.שיערן היה קשור בשתי צמות עם סרטים גדולים ,בצבע הגלימה.

"היי מלאני." נאנח אלבוס.

"אני קייטלין." צחקה הראשונה.השנייה נעצה בה מבט נזעם.

"סתם! אני באמת מלאני." קראה.עלפ ניה של השנייה נוצר חיוך מסופק. ניכר היה כי אחותה מרבה בתעלולים כאלו.

אלבוס נאנח, והתיישב בכיסא.

"היי אל." ארמ דודו, פרסי, מבעד למשקפי הקרן שלו. אישתו, פנלופה, נכנסה בדלת האחורית שבמטבח, נושאת על ידה כמה גלימות.

"היי אל." חייכה בנועם.

"היי דודה פני." אמר אלבוס. פנלופה פנתה אל ג'יני, והן פיטפטו בקולניות.מדי פעם פנלופה שלפה גלימה מהערימה שהחזיקה, מותחת אותי כדי שג'יני תראה. ג'יני שרקה בהתפעלות.מלאני וקייטלין כבר הספיקו לתפוס את לילי, וכעת הן שיחקו בבובות בחדרה של לילי, בקומה שלישית. אחרי שהן ציפצפו כל כך הרבה, וג'יני כבר איבדה את הסבלנות, היא שאגה "שקט!!!" והן הפסיקו לצפצף.בנות. חשב אלבוס בייאוש.מליסה וג'יימס ירדו עכשיו מחדרו, מחובקים.ג'יני פלטה נהמה שקטה, והסתובבה.אלבוס יודע שהיא לא אוהבת שג'יימס מתגופף עם מליסה.

ג'יני, פנלופה ,ופרסי עלו לחדר האורחים בקומה השנייה.אלבוס נשאר עם אביו, לבדם במטבח.אלבוס אזר אומץ.

"אבא, מי זה אלבוס דמבלדור?" שאל.

"אלבוס דמבלדור הוא הקוסם הכי חזק שאי-פעם פגשתי, ושאי-פעם אפגוש.הוא ניהל את הוגוורטס בזמן שאני ואימך עוד למדנו שם.הוא מת במלחמה נגד וולדמורט.נקראת על שמו." אמר הארי, וחייך.

"ואחריו, במשך שנה, היה סוורוס סנייפ.מנהל לא משהו יחסית לדמבלדור, אבל אמיץ מאוד. גם הוא מת, אבל וולדמורט רצח אותו.גם נקראת על שמו." אמר הארי.

"ועכשיו..." לחש אלבוס.

"הוא רוצה להיפגש איתי, אני מניח." הירהר הארי.

"אבל איך, אבא?" שאל אלבוס."אמרת שהוא מת!"

"יש דיוקן שלו בהוגוורטס.מה שיותר מעניין אותי,זה איך הוא כתב את המכתב." הירהר הארי, שוב.

"קסם." אמר אלבוס, שעדיין לא היה רגיל לכל-כך הרבה קסמים במקום אחד, הוגוורטס.הארי משך בכתפיו, ואחר-כך יצא מהבית. כנראה לדוד רון ולדודה הרמיוני.חשב אלבוס.

מוני נכנסה שוב.

"היי, אלבוס, רוצה להיות חבר שלי?" שאלה מוני כבדרך-אגב.

אלבוס בהה בה. היא עשתה פרצוף, והתחילה לבכות, מכסה את פניה בידיה.

"די,די, בסדר, אני מסכים!!! רק תפסיקי לבכות!!!" אמר לה.היא מכירה את החולשות שלי.חשב אלבוס.היא יודעת שאני שונא כשבנות בוכות.

ברגע שאלבוס הסכים, מוני הפסיקה לבכות, וחיבקה אותו. אלבוס המבולבל לא ידע מה לעשות, אז טפח לה על גבה.

היא חייכה אליו, והיה לאלבוס ברור שהיא מנסה לחקות את אלין, ללא הצלחה.

היא הרפתה ממנו, ואז הוא שמע קול טיפוף רגליים מהקומה השנייה.רגש אשמה עז הציף אותו, והוא רץ אחרי אלין.

"חכי רגע!!!" צעק אלבוס.אלין המשיכה לרוץ, עד שפנתה לחדרה של לילי. שם ,על הרצפה, שכבו לילי, מלאני, וקייטלין, ישנות. אלין הופתעה, וכשראתה שאלבוס חוסם את הדלת, צנחה על הרצפה, מכסה את פניה עם כפות ידיה, מוחה דמעה ועוד דמעה.אלבוס ניגש אליה, התכופף.

"אלין... זאת היא..." לחש לה.

"אני יודעת, אבל למה הסכמת?" שאלה אלין.

"כי אני שונא בנות בוכות." ענה אלבוס בכנות.

אלין מחתה עוד דמעה.היא חייכה.

"ואם את רוצה... אנחנו נמצא דרך להחזיר לה על זה." אמר אלבוס. קייטלין פלטה נחירה חזקה.

"אתה מתכוון, נקמה?" שאלה אלין.

"לא עד כדי-כך."

"בסדר. 'ספר לי."

אלבוס סיפר לאלין על תוכניתו, והיא הנהנה בראשה במרץ.סוכם על היציאה הבאה להוגסמיד.

הפרק הקודם		הפרק הבא