חברים

השעה היתה מאוחרת בלילה.

פיטר, רמוס וג'יימס היו רכונים במיטותיהם.

סיריוס היה במרפאה. הם דיברו עליו בשקט.

"-אבל אם הוא באמת כל כך מכור לזה הוא ימצא דרך להשיג עוד, לא?"

רמוס אמר.

"כן, השאלה אם הוא רוצה, והוא לא. סיריוס חזק. הוא ימצא דרך להתמודד עם זה. ולא לבד,"

ג'יימס ענה בעקשנות והחלטיות של ג'יימס ופיטר הינהן.

"אנחנו צריכים לעמוד לצידו. לעזור גם כשקשה."

"בדיוק, פיט. ולהסיח את דעתו מהעישון," רמוס אמר בכובד ראש.

"אבל תגידו," פיטר אמר בהיסוס. "מה כל כך רע בסיגריות? מי אמר שזה כל כך מזיק?"

ג'יימס התקשח. "זה מזיק מאוד, פיטר. זה יכול להרוג. אתם יודעים מה זה מחלת הס- סרטן?"

רמוס הינהן ופיטר ענה בשלילה.

"ירחוני, תסביר." ביקש ג'יימס.

רמוס הסביר להם בקצרה מה זו המחלה ושהיא אומנם פחות נפוצה אצל קוסמים, אבל אצל מוגלגים היא מוכרת מאוד.

"בגלל זה כל כך דאגת לרך כפ בהתחלה?" פיטר שאל.

ג'יימס, שנראה מכונס בעצמו, הרים אלייו מבט.

"כן. בערך, כן."

"ולקוסמים אין לזה תרופה אחרת מזאת של המוגלגים?"

"אף פעם לא שמעתי על קוסם שחלה בזה, אז אני לא יודע." רמוס ענה.

"אתם יודעים," ג'יימס העיר בתמיהה. "מה שבאמת מעניין אותי זה מאיפה הוא משיג את הסיגריות."

הם שתקו כמה רגעים, חושבים על זה.

"אני חושב שאני יודע," רמוס נזכר במצח מכווץ.

"אתם זוכרים שאחרי השיעור של סלגהורן הוא תמיד מתעכב? פעם אחת תפסתי אותו אחרי השיעור מדבר עם מישהו מרייבנקלו, וזה העביר לו משהו לכיס."

"טוב, אז צריך ללכת לבחור הזה ולדרוש ממנו להפסיק," פיטר הסיק.

"זה לא כל כך פשוט, זנב תולע. אתה לא יכול פשוט לגשת לבנאדם ו-" רמוס התחיל וג'יימס קטע אותו בהתלהבות.

"זה בדיוק מה שנעשה! רעיון גאוני, זנב תולע!" הוא החליף עם פיטר כיף.

"ג'יימס, אל תתחיל שוב עם השטויות שלך," רמוס הזהיר אותו בחשש. "אין בי שום רצון לקבל שוב ריתוק."

"שום ריתוק ושום סניצ'ים," ג'יימס נשכב על המיטה. "אל תדאג, ירחוני. הכל יהיה בסדר."

"אנחנו עוד נדבר על זה בבוקר," החליט רמוס.

"לילה טוב," פיהק ג'יימס.

"לילה טוב." השיב פיטר.

...

שונאת להעתיק למחשב...

סורי שהרבה זמן לא הוספתי..

ואני יודעת שזה מתמשך מידי, אני משתדלת ליצור יותר מתח.

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא