הלב של לילי

שני קראוונים ניצבו לפניהם,

אחד של הבנים ואחד של הבנות.

הם נכנסו לדירת השותפים של פרנק מבלי לדפוק ומצאו אותו כותב בחדר,

מסביבו שלושה בחורים שרועים על המיטות ישנים.

"חבר'ה!" הוא קם מכיסאו ליד שולחן העבודה מיד כשראה אותם.

"הי, לונגבוטום," סיריוס הסתכל סביבו.

"מה אתם עושים כאן?" הוא שאל תוך כדי החלפת צ'אפחות עם ג'יימס.

"אומרים לך מזל טוב," רטן רמוס.

"לא, ירחוני. זה צריך להיות חגיגי יותר," החליט סיריוס, שלף את שרביטו ויצר זיקוקים מרשימים ומרעישים במיוחד.

שלושת הגברים זעו במיטותיהם והתעוררו.

סיריוס התיישב מעל אחד מהם בנוחיות.

"גבר, אנשים רוצים לישון," נהם אחד מהם.

"כן, יש לנו עבודה מחר," סינן השני.

"ואוו, איזה כבדים! בסדר, אנחנו יוצאים, סליחה באמת!" סיריוס צעק.

"יא חתיכת-" הראשון איים.

"יו, רגע. סליחה, ארורד. לא התכוונו להפריע, פשוט, אתה יודע... לסיריוס יש פיגור חמור, הוא לא מבין כל כך... מצטער, בקיצור."

ג'יימס הינהן בהבנה, מתעלם מסיריוס שנשף בכעס.

בחוץ פרנק שאל את ג'יימס, "איך ידעת שקוראים לו ככה?"

"כתוב על השמיכה שלו בענק, לא שמת לב?" גיחך רמוס.

"גם אני צריך שמיכה כזו," סיריוס אמר.

"שכתוב עליה ארורד? אין בעיה, אניקונה לך ליום הולדת." ג'יימס ציחקק.

"לא, מוח. שכתוב עלייה סיריוס." סיריוס דחף אותו.

דיבורם נקטע כשדמות עם חלוק בהיר יצאה ממגורי הבנות.

"ג'יימס! סיריוס! רמוס! מה אתם עושים פה?" שאלה אליס בהפתעה.

"הו, מיס לונגבוטום!" השתחווה סיריוס.

"לונגבוטום?" שאלה בבילבול.

"שמענו שהתחתנתם!" נדחף רמוס. "מזל טוב!"

"התארסנו," תיקנה אליס, מסמיקה.

פרנק חיבק את כתפה.

"למה מדברים עלינו? מה איתכם?" שאל.

"ג'יימס התנשק עם לילי הלילה," דיווח סיריוס.

בעוד כולם מתפוצצים מצחוק, ג'יימס הרביץ מכות לסיריוס, אדום מרוב מבוכה וכעס.

סיריוס בכה מרוב צחוק והתיישב על ג'יימס, גובר עלייו וכמעט חונק אותו.

"איתי לא מתעסקים, חבוב," הוא לקח לג'יימס את המשקפיים והרכיב אותם על אפו שלו.

"תזהר ממני, סיריוס- אני לא רואה כלום!"

"עוד חולשה. איי איי איי, זה כבר ממש מגוחך," מילמל סיריוס לעצמו.

הוא כנראה לא שם לב שג'יימס שלף את שרביט,

כי שניה אחר כך הוא היה שרוע על הרצפה בדיוק כמו ג'יימס מקודם.

"איתי לא מתעסקים, חבוב," ג'יימס חיקה את סיריוס ולקח בחזרה את משקפייו.

"רגע, ליל'ס באמת התנשקה איתך?" אליס שאלה בזיעזוע.

"כן!" ג'יימס קפץ ועזב את סיריוס כשהוא מתחיל לספר להם בהתרגשות את כל הסיפור מההתחלה עד הסוף.

"היא פשוט..." אליעס ניענעה בראשה ופרצה בהתקף ציחקוקים, ממרפקת את רמוס שגילגל עיניים, "בנות..."

"...מושלמת..." השלים אותה ג'יימס בחולמניות.

"טוב, אז תזמין אותי לחתונה," פרנק טפח על כתפו. "אני חושב שכבר מאוחר מידי בשבילי." הוא פיהק. "לילה טוב."

"כן, גם אני אלך. תמסרו מזל טוב ללילי בשמי." אליס הלכה אחרייו.

"נשארנו לבדנו," גנח סיריוס באומללות מזוייפת.

"דבר בשם עצמך," רמוס וג'יימס אמרו פה אחד ופלטו קול צחוק.

"אתם מאמינים? בסופו של דבר, היא באמת התנשקה איתי..." נאנח ג'יימס בסיפוק.

"זה נשמע שממש נהנית בנשיקה הזאת," העיר רמוס.

"כן, אם היה לך כל כך כיף, לא יפריע לך שגם אני אנשק אותך, נכון?"

סיריוס עיווה את פיו לצורת נשיקה.

"הדבר האחרון שאעשה בחיי, זה בטוח," ג'יימס רטן ברוגז.

"טוב, אני מתחפף," רמוס הודיע. " לילה טוב לכם."

"לילה טוב, ירחוני," סיריוס חיבק אותו חיבוק קצר ורמוס התעתק.

"נשארנו רק שנינו," ג'יימס אמר בהשלמה.

"והכוכבים," הוסיף סיריוס.

"כן, הם באמת יפים הלילה, הא?"

"אלה פאקינג כוכבים כל לילה, אחי."

ג'יימס נעץ בו מבט.

"ממתי אתה מקלל?"

"לא י'ודע, מעכשיו. אחלה מילה, פאקינג, לא?"

"אתה ממש מטומטם, רך כף. יודע?"

"כן, קרניים," אמר סיריוס באנחה.

"אני יודע."

....

יואו יצא לי פרק ארוך...

דיי מפצה, לא?

תגובות!

הפרק הקודם		הפרק הבא