זאת לא אגדה?

שדיק, שדיק, זה אני.

שדיק, שדיק, המפה שלי.

שדיק, שדיק, כה חתיך,

שדיק סתם אוכל כריך.

תזכרו לפרק הבא!

יומי הראשון, ויש לי הרגשה שגם האחרון, הגיע.

הוגוורטס פשוט ישבה שם וחיכתה לי.

סבא הסביר לי שאני צריכה למצוא עוד 3 ילדים ולקחת יחד איתם סירה, מה שכמובן, ידעתי כבר.

חיפשתי ילדים. חיפשתי מישהו שירצה להיות איתי. לבסוף החלטתי פשוט להתיישב על הסירה, ולחכות שמישהו יבוא. זה היה רעיון די מוצלח, שאפילו לא יצא לפועל.

''היי! שלום לך! איך קוראים לך? לי קוראים פונה ואני ממש אוהבת חיות! גם את? סליחה שנפלתי עלייך ככה, פשוט אין לי מישהו להיות איתו בסירה... יש לי רק את מאיה וצריך רביעיה! בא לך אולי להיות איתנו? אנחנו ממש נשמח!'' אמרה ילדה, שנראתה מאוד מתרגשת, ופשוט עמדה מאחורי עם חיוך פרוס על פניה. היא הצביעה על ילדה נמוכה יותר, שנראתה בוגרת יותר, האמת, והסתתרה מאחור. כנראה שזאת הייתה מאיה.

''אממ... כן...?'' אמרתי. ממילא לא היה לי עם מי להיות, והבנות האילו נראו דווקא די נחמדות. התיישבנו על הסירה האחרונה שנשארה שם, יחד עם עוד ילד ביישן. 'כל כך הפלפאף', אני מדמיינת את ליאור אומרת את זה.

הכרנו קצת, והתחלנו לדבר על דברים כמו: ''קוראים לי אמה! הצבע האהוב עליי הוא כחול!'' והמשכנו בדברים כמו: ''גלידת כסף?! בחיים לא שמעתי על דבר כזה!''

מאיה הצליחה ללהשתלב קצת בשיחה, אך עדיין לא נראתה ממש פתוחה אליי. ''ומי את?'' שאלתי בתמימות. מאיה הביטה בי במבט חמוד ותמים. היא פתחה את פיה.

''אני מאיה,'' היא התחילה,

''ואני אוהבת לשיר רוקנרול!'' היא צרחה ונעמדה על הסירה.

בהתחלה נבהלתי, אבל אז נזכרתי בסוג הבן אדם שאני.

''טוב, אז האמת ש...'' אמרתי בהיסוס,

''גם אני!!!'' צרחתי ונעמדתי לידה.

''מי משוגעת עכשיו?'' שאלה פונה והרימה גבה. בחלק משיחתינו אמרתי לה משפטים כמו: ''את ממש משוגעת, את יודעת את זה?''

''אממ... ומי... מי אתה?'' שאלה פונה את הילד הביישן שישב לידנו. כבר שכחתי ממנו לגמרי! הייתי עסוקה בלעשות תנועות מוזרות של גיטרה חשמלית עם מאיה.

''אממ... קוראים לי רוקי,'' התחיל להסביר הילד בקול חלש,

''ואני אוהב... אני אוהב...''

''מה אתה אוהב?'' שאלה אותו פונה.

''אני אוהב... רוקנרול!'' הוא צרח והצטרף אלינו.

''טוב, איכשהו הפכתי ליחידה הרצינית כאן, אז...'' אמרה פונה,

''רוקנרול, בייבי!''

היא הצטרפה אלינו, ושרנו (או יותר נכון, זייפנו) כל מיני שירים מוזרים שאנחנו מכירים עד סוף השיט.

בסופו של דבר, גם הסוף הגיע.

''אוקיי, חבר'ה. הגענו. אין יותר התחרטויות. אין יותר מועד ב'. זה נגמר. מוכנים?'' שאלה אותנו פונה.

''3... 2... 1...''

''הוגוורטס, הנה אנחנו באים!'' צעקנו פה אחד.

*יש לציין שמיקלה וסבא שטו בסירת מורים יחד עם האגריד ומישהי שנראתה כמו סנייפ.

תכתבו לי בתגובות משהו. לא יודעת מה. כולם הולכים לכתוב בתגובות ''משהו'' עכשיו, נכון?

הפרק הקודם		הפרק הבא