סיפור הקוואמים הישנים

נ.מ. חתול שחור

מיה נקטעה על ידי צווחה של ציפור, כולנו הבטנו לשם,

"שכחת ממנגנון ההגנה?" נשמע קולו של דרק, הפעם הוא היה מלגלג

"פאק" מיה קיללה

"מיה, את לא-" דרק נקטע על ידי צווחה זועמת,

"אין יותר מיה, יש רק את מלכת הזאבים!" מיה צווחה בזעם

"בסדר, סו-" דרק ניסה פעם נוספת

"תמיד שנאתי את הכינוי הפתטי הזה לון- לון, ואתה יודע את זה"

צחקקתי בשקט והחיפושית נעצה בי מבט ומייד השתתקתי

"מי שמדברת, לון- לון?!" דרק אמר

"כן" מיה חייכה חיוך מרושע

"בכל אופן סלסול-"

"איך העזת לקרוא לי?!" מיה שאגה והתחילה לזהור באפור, בעיניה לא היו אישונים והן היו צהובות, מאחוריה הופיע זאב ענק שנראה עשוי מעשן

"פששש, לא חשבתי שתצליחי להדליק אותו סל פיקניק-"

"אתה לעולם לא תלמד להפסיק עם כינויי הגנאי האלה נכון?" מיה נאנחה

"נכון" דרק ענה בעליצות

"נו טוב, העש לילה הזה משעמם" מיה הכריזה ומיד הזאב הראשון, החללית וגווני השחור על החליפה נעלמו, אקומה ואמוק ברחו משם

"שכחת לנקות אותם" דרק אמר בחיוך

"נכון" מיה ענתה ושלפה חרב, השתנקתי בבהלה

"ביי ביי" דרק אמר וקרן לבנה יצאה מקצה החרב, כשהקרן פגעה באקומה ובאמוק הם נהיו לבנים, כמו אחריי שהחיפושית מטהרת אותם עם היויו שלה

"הכלי שלך הוא חרב" החיפושית שאלה ודרק ומיה הסתובבו

"כן, את בטוחה שאת רוצה לראות אותן בפעולה?" מיה שאלה באיום

"אותן?" תהיתי בקול

"כן" מיה אמרה וחרב הופיעה בידה השנייה

"אוה" מלמלתי

"הן יפהפיות אבל מסוכנות, בדיוק כמוך סו" דרק אמר בחיוך

"אתה רוצה להרגיש אותן שוב?" מיה שאלה

"לא" לוני מיהר לענות

"כבר פגעת בו איתן?" החיפושית שאלה

"כן, הן הרגו אותי כמה פעמים" דרק חייך שוב ומיה צחקה

הפרק הקודם