אף פעם לא באמת שנאתי אותך

"בבקשה אל תספרי לה על הסצנה שעשיתי ביום ההולדת שלך. אני לא גאה בזה בכלל, איבדתי שליטה לגמרי."

רון והרמיוני ישבו בשולחן בשלושת המטאטאים בהוגסמיד. הרמיוני הקפידה על שמירת מרחק מרון, מכיוון שהיא ממש לא רצתה שיקפצו לו רעיונות לראש.

היא רק רצתה ללכת משם, השיחה הזאת נמאסה עליה לגמרי.

רון ניסה לדובב אותה כל הזמן הזה ולא היה לה כוח לכל העניין.

"רון מה המטרה של השיחות האלו בכלל? אי אפשר לשמור שום סוד מאמא שלך ואני לגמרי מתפלאת שהצלחת לשמור על הפרידה שלנו ממנה כל הזמן הזה. זה חסר תועלת לחלוטין."

היא התחילה להתרגז כבר, רון סתם מנסה לעכב אותה במקום. היא שמה לב לזה. הוא התגעגע אליה ורק רצה להיפגש איתה במסווה של 'הכנה למפגש המחודש עם גברת וויזלי'. הוא היה שקוע בלפטפט על האירוע האחרון שמטה ההילאים ארגן, ולא זכר שהרמיוני יודעת הכל על האירוע הזה, בנוסף לכך, היא הייתה מהצוות המארגן- הנציגה מטעם שר הקסמים.

"אני חושב שיהיה הכי טוב אם 'נשאר בייחד' בתדמית של אמא." הוא אמר.

"אני לא יודעת איך להגיד לך את זה, רון, אבל אני לא מעוניינת בשטויות האלה. גברת וויזלי אהבה אותי לפני שהפכנו לזוג ואני בטוחה שהיא תאהב אותי גם אחרי ש'ניפרד'. אני אבוא לחג המולד לא על תקן החברה שלך אלא בתור הרמיוני, הצלע השלישית של שלישיית הזהב, או איך שלא קוראים לנו." היא לגמה את מה שנשאר מהבירצפת שלה, השאירה אונייה ועשרה חרמשים על השולחן ועברה בעזרת אבקת פלו דרך האח של הפונדק אל המשרד שלה.

"הארי! הבהלת אותי!" היא קראה בפאניקה כשהפרצוף המחייך של הגבר ירוק העיניים חיכה לה במשרדה  כשהוא נשען על השולחן שלה. "מה אתה עושה כאן?"

"מחכה לך, מן הסתם."

"ומדוע?"

"אני צריך את העזרה שלך, הרמיוני. לפי מה שידוע לי, את מבינה קצת באופנה, ואני צריך לדעת מה להגיד לשושבינים שלי לארגן לחתונה. אני רוצה שהשושבינים והשושבינות יהיו מתואמים, את מבינה." הוא אמר בעניין שלא אופייני לו.

"אז אני מבינה באופנה לדעתך?" היא הרימה גבה אחת. כל מצב הרוח הרע שהיה לה עד עכשיו נעלם.

"אממ... אני זוכר את השמלה ההיא שלבשת בנשף חג המולד, ואת השמלה במסיבה של סלגהורן, ואת השמלה בחתונה של ביל ופלר, את השמלה בטקס הענקת פרסי המרלין-"

"טוב, טוב, הבנתי. יש לי שמלות יפות. למה אתה לא מארגן את זה עם ג'יני?" היא שאלה.

"טוב... היה לנו ריב קטן אתמול וברגע של חוסר סבלנות כשניסיתי להסביר לה את הנושא היא אמרה לי לעזוב אותה בשקט, שהשושבינות יתאמו ביניהן ושהשושבינים יתאמו גם ביניהם. היא אחראית על השושבינות ואני אחראי על השושבינים, לא בחירה חכמה במיוחד, אז לדעתי כדאי שכולם יהיו מתואמים כדי למנוע אסון מוחלט וגם לעשות הפתעה לג'יני." הוא אמר זאת בשתי נשימות.

"רגע אחד..." היא אמרה בעצלתיים, מנסה להבין למה הוא מתכוון. "אז אתה רוצה גם שאני אמליץ לך על מה השושבינים ילבשו וגם לתאם את זה עם מה שהשושבינות לובשות?"

"בדיוק," הוא חייך.

"מי אלה השושבינים בכלל? אני לא מעודכנת."

"רון ונוויל," הוא ענה באושר.

"ומי השושבינות?" היא שאלה בעניין.

"ג'יני לא אמרה לך...?" הבעה של חלחלה עלתה על פניו, כאילו שלא הכל הולך מושלם.

היא הנידה בראשה לשלילה.

"הרמיוני, את אחת מהשושבינות. את ולונה." הוא אמר.

"באמת?!"

הרמיוני התרגשה כמו שהיא לא התרגשה כבר הרבה זמן.

"למה ג'יני לא אמרה לי?"

"היא פשוט מבולבלת לאחרונה ועסוקה בהרבה דברים של החתונה. למען האמת, שנינו עסוקים. בכל אופן, ביום ראשון אתן הולכות למדוד שמלות כלה בשבילה ושמלות שושבינה בשבילכן."

"אז תהיה בטוח שאני אשלח לך סיקור מלא של השמלות של השושבינות כדי שתפתיע את ג'יני בחליפות של השושבינים, אם הבנתי נכון." היא אמרה.

"כן! זה יהיה מדהים! תודה הרמיוני," הוא חיבק אותה בחיבוק דוב.

-יום ראשון-

"ג'יני מתוקה שלי, השמלה הזאת מכוערת. היא לא יושבת עלייך טוב ואני לא אוהבת את כל הסגנון הזה בכלל."

גברת וויזלי, הרמיוני ולונה ישבו על הספסל השוקע בבוטיק צרפתי חדש שנפתח בסמטת דיאגון. הן צפו בג'יני שהחליפה שמלות כלה, לא אוהבת אף אחת מהן.

"זאת צהובה מידי," העירה גברת וויזלי.

"זאת ילדותית מידי," העירה הרמיוני.

"זאת רגילה מידי," העירה לונה.

ג'יני החליפה שמלות שוב ושוב, מתחילה להזיע מהמאמץ שהיה כרוך בלהוריד את השמלה האחרונה שהיא מדדה- שמלה מגוחכת לחלוטין, תפוחה ומלאה בתחרה ונצנצים.

"אוך, התעייפתי, אמא!" היא קראה בייאוש. "מי היה מאמין שלמדוד שמלות כלה זה כל כך מייגע?! ועוד לא התחלנו עם השמלות של השושבינות!"

גברת וויזלי צקצקה בלשונה.

"ג'ינברה, אני מדדתי 146 שמלות עד שמצאתי את השמלה הנכונה לחתונה שלי,"

"באמת?"

"הו, אכן כן מתוקתי. זה לא היה משחק ילדים."

"ג'יני, כבר מדדת לפחות שמונים שמלות בחנות הזאת. לא מצאנו שום דבר שתאהבי. מה את אומרת, אולי נלך למקום אחר? זה שפרוואטי המליצה לך על המקום ההוא כי פדמה מצאה פה שמלה לא אומר שזה מקום שיש בו גם דברים בסגנון שלך," הרמיוני הקיצה מהערפיליות שהיא שרתה בה. הבוטיק עם המוכרות המתנשאות נמאס עליה לגמרי.

עוד מאז הערב שהיא בילתה עם דראקו לפני שבוע (שהיה קודר וקריר במיוחד בהתחשב בעובדה שזה היה היום שאחרי הקפה עם רון) היא לא ישנה טוב. היא נמנמה קצת על הספסל ששקע מתחתיה עד שג'יני קראה בייאוש.

דראקו והיא החליטו לסיים את הערב אחרי שאף אחד מהם לא דיבר במיוחד במהלך הזמן בו הם היו בייחד. הם לא היו במצב טוב והם ידעו את זה.

"את יודעת, הרמיוני, את צודקת לגמרי." ג'יני אמרה והקפיצה את הרמיוני, מוציאה אותה מהמחשבות שחזרו אליה שוב ושוב.

ג'יני החזירה את השמלה האחרונה אל המתלה, זרקה את בקבוק המים הקטן שניתן לה כשהן נכנסו והביטה אל האחרות.

"אתן באות?" היא שאלה עם אש בעיניים שהייתה אופיינית רק לה.

גברת וויזלי נראתה נבוכה במקצת על ההתנהגות של בתה, אך היא קמה בשביעות רצון והצטרפה לג'יני בכניסה. הרמיוני ולונה נאבקו לרגע בספסל כדי לקום אך לבסוף הן התגברו עליו ויצאו מהבוטיק עם גברת וויזלי וג'יני.

הן ניסו בוטיקים שונים בסימטת דיאגון ומדדו יותר מ200 שמלות לג'יני ו40 שמלות לשושבינות ולא מצאו שום דבר.

"אני מניחה שאפשר לקרוא ליום הזה כישלון מוחלט." אמרה ג'יני באכזבה. "ציפיתי לסיים את המטלה הזאת ביום אחד,"

"זה לא היה כל כך נורא, ג'יני." אמרה לונה בחולמנות. "אהבתי את השמלה הצהובה ההיא בחנות האחרונה שהלכנו אליה,"

"הארי ואני סיכמנו על צבעים פחות חמים בחתונה אלא על צבעים יותר קלאסיים וקרירים. אחרי הכל, זאת חתונת חורף..." אמרה ג'יני ומבטה נדד, יחד עם המבטים של הרמיוני, גברת וויזלי ולונה אל החנות הראשונה בסמטת דיאגון.

"אתן חושבות על מה שאני חושבת?" אמרה גברת וויזלי.

"כן מולי! זה רעיון מצוין!" קראה הרמיוני.

"רעיון מדהים..." לחשה לונה.

"נו טוב, אם אתן מתעקשות," ג'יני גלגלה את עיניה אך התקשתה להסוות את החיוך על פניה.

"מדאם מלקין, הנה אנחנו נכנסות!" סיכמה גברת וויזלי.

בשמיים כבר התחילו לנצנץ כוכבים, אך החנות של מדאם מלקין הייתה מוארת ומוכנה לאירוח לקוחות.

"באיזה כבוד זכיתי!" קראה לפתע מדאם מלקין מאחת הפינות, מחייכת חיוך רחב ומנצנץ. העוזרת שלה הגישה להן כוסיות עם יין דבש וצלחת זיתים.

"היי לורה, בחודשיים שלא הייתי כאן לא השתנית בכלל!" קראה גברת וויזלי וחיבקה את מדאם מלקין.

"שלום מדאם מלקין, יש לנו פה משימה," אמרה לונה. "ג'יני מתחתנת!"

"מזל טוב! מיטב האיחולים! אבל ידעתי זאת עוד קודם-קראתי על האירוסים שלכם בנביא היומי לפני הרבה זמן," אמרה מדאם מלקין בטון של אחת שמבינה.

"כן... אני מניחה שהעובדה שמדובר בהארי פוטר הפכה את זה לדי מעניין ומסוקר מאוד..." אמרה ג'יני בשקט.

"ובכן גבירותיי, מה אפשר להציע לכן?" שאלה מדאם מלקין לאחר שכולן שתקו והסתכלו סביב. החנות שפעם הייתה קטנטונת וכהה הפכה למוארת יותר (למרות החושך בחוץ) והכל נראה חדש, נקי ומבריק.

"שמלת כלה בשבילי ושמלות לשושבינות היקרות שלי!" קראה ג'יני. היא הייתה במצב רוח טוב יותר במקום שמוכר לה.

"יש לי רעיון שיתאים לך בול, יקירתי," היא קרצה לעבר ג'יני ונעלמה באחת הפינות.

כעבור חצי דקה היא חזרה, מרחיפה אחריה שמלה יפהפייה, עשויה מבד סאטן לבן ובעלת שובל עדין. היו לה שרוולים ארוכים, כמתאים לחתונת חורף, שהתחילו מעבר לכתפיים, בתחילת הזרוע.

"וואו..." לחשה ג'יני בהתפעלות. עינייה התרחבו כשהיא ראתה את השמלה היפהפייה.

ג'יני הסירה את בגדיה בתנועת שרביט ונשארה בגופיית מדידה וטייץ קצרצר. מדאם מלקין הניחה את השמלה עליה בשרביטה.

"כמובן שיש תיקונים לעשות אבל זה ייקח רק כמה שניות!"

בהינף שרביט היא הצרה את השמלה במותן כדי שתתאים לג'יני בצורה טובה יותר, הוסיפה קצת נפח לשמלה עצמה, הידקה את השרוולים בתחילת הזרוע ושיחררה אותם בקצה כך שיהיו רחבים מאוד, שינתה את גוון השמלה ללבן מושלם והוסיפה קצת ברק.

ג'יני חייכה מאוזן לאוזן, הסצנה נראתה בדיוק כמו הסצנה האייקונית מסינדרלה, אשר בה הפייה משנה את השמלה לשמלה קסומה לגמרי.

גברת וויזלי הזילה דמעה של התרגשות.

"הבת שלי מתחתנת..." רק עכשיו ההבנה הכתה בה.

ג'יני גלגלה את עינייה.

"ברצינות, אמא, די. את כזאת רגשנית..."

הרמיוני ולונה התיישבו על הספסל המרווח לצד גברת וויזלי (ולא שקעו בו כמו בספסל בחנות האחרת). הן הביטו בהתפעלות במדאם מלקין מניחה זוג נעליים לבנות מבד סאטן כמו השמלה מול ג'יני כדי שתמדוד אותן.

"רגע אחד לורה- כבר יש לה נזר," קראה גברת וויזלי בתיאטרליות כשמדאם מלקין התכוונה לשים נזר מנצנץ על שיערה הג'ינג'י של ג'יני. היא פנתה אל התיק שלה והוציאה ממנו קופסת קטיפה שחורה וחבוטה שעברה הרבה. היא פתחה אותה ומול עיני כולן נגלה הנזר של דודה מיוריאל.

"חשבתי שהיא אמרה שהיא לא נותנת אותו יותר לאף אחת!" קראה ג'יני בהפתעה ומיהרה אל עבר הנזר בידיה של גברת וויזלי.

"היא אכן אמרה זאת," גברת וויזלי ניסתה להסתיר את הטון המריר בקול שלה. "אבל בצוואה היא וויתרה והורישה אותו לי,"

הרמיוני לקחה מהידיים של גברת וויזלי את הנזר והניחה אותו על ראשה של ג'יני. ג'יני זרחה מאושר כמו שהרמיוני לא ראתה אותה בכל ארגוני החתונה.

 "ג'יני את נראית מקסים!" קראה לונה.

"חכו רגע," אמרה הרמיוני. היא קפצה מהספסל במהרה, יצאה מהחנות בדילוגים והגיעה לחנות הפרחים המכושפים הצמודה.

"היי, חנה. אפשר כמה ורדים לבנים שלא נובלים?"

חנה אבוט חייכה אליה חיוך רחב והגישה לה זר ענקי של ורדים לבנים שהפיצו ריח נעים. הרמיוני הניחה שלוש אוניות על הקופה ורצה משם.

"תראו מה הבאתי!" היא קראה בשמחה כשהיא חזרה אל תוך החנות של מדאם מלקין עם השלל.

"נחמד מאוד, הרמיוני," אמרה ג'יני. "בשביל מה הם?"

"זאת מסורת מוגלגית שהכלה מוסרת את הזר שלה בעיניים מכוסות והאורחת שתתפוס את הזר היא הבאה שתתחתן! חוץ מזה שפרחים זה תמיד טוב..." אמרה הרמיוני בהיסח הדעת. היא התאמצה לחשוב מה היא רוצה לעשות לפרחים האלו כדי שהם לא ינבלו.

היא הניפה את שרביטה בדממה ובן רגע עשרה ורדים הכסיפו את העלים שלהם, בהנפה נוספת היא הצמיחה ביניהם נצנוצים בלתי ניתנים לזיהוי.

"עכשיו אני עוד יותר אוהבת את זה! תמיד היית טובה בלכשף צמחים כדי שיהיו יפים אפילו יותר!" קראה ג'יני בהתפעלות. "ואני רוצה לעשות את המסורת המוגלגית הזאת בחתונה!"

"רעיון טוב, ג'יני." אמרה גברת וויזלי בחיוך עייף. "אני חושבת שסיימנו איתך. מה עם השושבינות?"

ברגע ההוא קפץ להרמיוני רעיון לראש, רעיון שאם היה עולה מהר יותר היה חוסך להן כמה שעות.

הפרק הקודם		הפרק הבא