בת הירח הסודית *מוקפא*

אני מכריזה בזאת על התחלת מרתון לקיץ!

*******************************************************************

אדוורד הסתובב בשולחנו ונעץ בי מבט מבולבל למשך כמה שניות, ואז הנהן לאות אישור לבקשתי.

הרמיוני לא הגיבה,היא חייכה חיוך קורן וחשפה שתי שורות שיניים נוצצות,מה שהזכיר לי את אפרודיטה. רגלה טופפה על הקרקע,היא נראתה נרגשת אז הנחתי שזה 'כן' אבל עיניה הביטו בי ישירות,כאילו היא חדרה לגופי וידעה על מה אני חושבת.

ביאנקה נעצה בריי מבט זועם,היא נראתה כאילו כל שנייה היא עומדת לקום ולשבור לו את האף עם אגרופה הקפוץ. 

היא עזבה את ריי לשנייה וזקרה את אגודלה למעלה ואז חזרה לנעוץ בו מבטים מרוגזים."אז לירן,אדריאן,ניקה והרמוני יצאו למסע החיפושים." אמר מנהל המחנה,מר ד(פגשתי גם אותו בפעם הראשונה ואני גם שמחה על כך עכשיו.)

כל השאר כנראה שמו לב למתח שבחדר כי הרבה קמו ממקומם,משאירים צלחות ריקות למחצה וכוסות שתייה חצי גמורות.יצאתי איתם,והתיישבתי בצל עץ בודד שצמח לגובה.ביאנקה והרמיוני יצאו מהחדר והתיישבו לידי.

"לונה, אל תדאגי הוא סתם אידיוט." הרמיוני הניחה יד על כתפי.

"על מה את מדברת?" אמרתי בבילבול,ליבי עדיין כאב למרות שלא הבנתי למה.

"טוב אני לא מופתעת,את לא נראית כמו מישהי שתבין בזה טום-בוי." ביאנקה צחקה.

"אוקיי,אפשר לעבור נושא? נגיד למשהו שאני יוכל להבין על מה אתן מדברות?" ביאנקה והרמיוני החליפו מבטים מיואשים.

"ריי.את נדלקת עליו קצת, נכון?" אמרה הרמיוני, "כן אני יודעת למרות שאני לא מבינה גם באהבה. בזכות אפרודיטה קיבלתי את הכוח להיכנס ללב של אחרים."

"מה?" נרתעתי, "אז את כאילו קוראת את המחשבות שלי?"

"לא אני קוראת את הרגשות שלך או משהו כזה." הרמיוני אמרה.

זה לא היה מעודד במיוחד,אבל לא יכולתי להאשים אותה בכוחות שקיבלה,זכרתי איך היו מציקים לי בגלל איך שנולדי,קראו לי "בן.", "טום-בוי." ופנו אלי בלשון זכר.

ביאנקה נראתה מופתעת לרגע אבל הסתירה זאת כמעט מיד בהבעת פנים אטומה,היא נראתה מרוחקת,קרה. הילה צוננת קרנה מגופה.היא ניערה את ראשה וחייכה אלינו,כן יש לי חברות מוזרות אבל אני אוהבת אותן ככה.ראייתי החלה הטשטש,הרגשתי כאילו אלפי סכינים ננעצו בגופי (ולמקרה ששאלתם בחיים זה לא קרה,המכה הכי כואבת שקיבלתי מסכין הייתה כשפעם אחת חתכתי קצת את האצבע.),כל עצמותי בערו בגופי, ואז באה החשכה.

ישבתי שוב באותו המקום,על שפת החול. גלי הטורקיז התנפצו על החוף,גוררים אליו צדפים ואוצרות נוספים מהמעמקים. 

מאחורי נפרסו מרבדי החול הזהוב הנצחיים.הדבר היחיד שהפר את השלווה היה התחושה שמישהו צופה בי.

תלכי לצפון,בעקבות הילת האלה,רק ככה תחלצי את השלום, האדמה אמרה.

"מה אתם רוצים בכלל?" שאלתי.

מלחמה! השמיים שאגו.

אנחות נשמעו מהים ומהאדמה, יכולתי לדמיין אותם מגלגלים את עיניהם.(אם יש להם בכלל עיניים.)"אז בגלל זה כבלת את אלת השלום?" נו באמת,קולם היה עמוק אז הנחתי שכולם בנים, אם בת הייתה מצטרפת אליהם היא הייתה מחדירה בהם שכל והוא היה חוטף מישהו מועיל יותר.

פשוט תלכי לצפון ותחלצי את אירנה,הים אמר.

התמונה היטשטשה וחזרתי למחנה החצויים,שוכבת כשביאנקה והרמיוני רוכנות מעלי.ביאנקה פתחה את פיה אך אני דיברתי לפני ועצרתי אותה,"אנחנו הולכות לצפון."

הפרק הקודם		הפרק הבא